פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 2 בתים, לפני 4 חודשים
תיקון קישור פנימי
ההתעוררות הלאומית באיטליה ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] גרמה ליהודים ליטול חלק פעיל יותר בחיים הציבוריים. רבים מהם הצטרפו לתנועת התחיה הלאומית שהביאה בסופו של דבר ל[[איחוד איטליה]] ולהקמת המדינה האיטלקית. בשנת [[1872]] [[ג'וזפה מציני]], ממנהיגי התנועה, מת בבית של יהודיה מפיזה, ג'יאנטה נתן רוסלי (Giannetta Nathan Rosselli), אשר הציעה לו מקלט. חללים יהודים נפלו במלחמות האיטלקיות ובכל בית כנסת, כולל זה בפיזה, יש [[לוח זיכרון|לוחות זיכרון]] לחללים של כל מלחמה ומלחמה. באותה תקופה, יהודי פיזה תרמו לא מעט לכלכלת העיר. בין השאר, שני מפעלי [[טקסטיל]] הוקמו בעיר על ידי משפחות יהודיות, ו[[דפוס|בית דפוס]] הוקם על ידי שמואל פואה.
 
ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]] צעירים יהודים מפיזה הצטרפו ל[[איטליה הפשיסטיתהפאשיסטית|מפלגה הפשיסטית]], אשר חרתה על דגלה את החזרת הכבוד לאיטליה אחרי תלאות מלחמת העולם הראשונה. חלקם אף השתתפו ב"[[המצעד על רומא|מצעד על רומא]]" שנועדה לכבוש את השלטון עבור [[בניטו מוסוליני]]. שותפות זו, בין היהודים והאיטלקים, הסתיימה ב-[[15 ביולי]] [[1938]] כאשר פורסמו "חוקי הגזע". מנשר "מדעי" קבע כי אין כל קשר בין העברים הקדמונים ובין היהודים המצויים היום באיטליה [http://cronologia.leonardo.it/mondo23i.htm]. היהודים נדונו לשלילת זכויותיהם האזרחיות, ובקיץ [[1943]], עם הכיבוש הגרמני, נחרץ גורלם.
 
בימי [[מלחמת העולם השנייה]] הנהיג את קהילת פיזה הפרנס ג'וזפה פארדו רוקס (Giuseppe Pardo Roques). פארדו לא פחד מהגרמנים. בהיותו אישיות מוכרת בעיר ובעל אמצעים הרשה לעצמו פארדו להתעלם מהצו של חיל הכיבוש ה[[נאצים|נאצי]] להגיע לתחנת המשטרה על מנת להישלח משם אל [[מחנה ריכוז]], וגם כאשר אנשי ה[[אס אס]] חיפשו יהודים ברחובות פיזה הוא נשאר בביתו. ב-[[1 באוגוסט]] [[1944]], חודש לפני שחרור פיזה מהכיבוש הגרמני בידי [[בעלות הברית]], הגיעו החיילים לביתו ורצחו אותו, שישה זקנים אשר היו עמו ומשרתת נוצריה.