יהדות פיזה – הבדלי גרסאות

ההתעוררות הלאומית באיטליה ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] גרמה ליהודים ליטול חלק פעיל יותר בחיים הציבוריים. רבים מהם הצטרפו לתנועת התחיה הלאומית שהביאה בסופו של דבר ל[[איחוד איטליה]] ולהקמת המדינה האיטלקית. בשנת [[1872]] [[ג'וזפה מציני]], ממנהיגי התנועה, מת בבית של יהודיה מפיזה, ג'יאנטה נתן רוסלי (Giannetta Nathan Rosselli), אשר הציעה לו מקלט. חללים יהודים נפלו במלחמות האיטלקיות ובכל בית כנסת, כולל זה בפיזה, יש [[לוח זיכרון|לוחות זיכרון]] לחללים של כל מלחמה ומלחמה. באותה תקופה, יהודי פיזה תרמו לא מעט לכלכלת העיר. בין השאר, שני מפעלי [[טקסטיל]] הוקמו בעיר על ידי משפחות יהודיות, ו[[דפוס|בית דפוס]] הוקם על ידי שמואל פואה.

 

 

בימי [[מלחמת העולם השנייה]] הנהיג את קהילת פיזה הפרנס ג'וזפה פארדו רוקס (Giuseppe Pardo Roques). פארדו לא פחד מהגרמנים. בהיותו אישיות מוכרת בעיר ובעל אמצעים הרשה לעצמו פארדו להתעלם מהצו של חיל הכיבוש ה[[נאצים|נאצי]] להגיע לתחנת המשטרה על מנת להישלח משם אל [[מחנה ריכוז]], וגם כאשר אנשי ה[[אס אס]] חיפשו יהודים ברחובות פיזה הוא נשאר בביתו. ב-[[1 באוגוסט]] [[1944]], חודש לפני שחרור פיזה מהכיבוש הגרמני בידי [[בעלות הברית]], הגיעו החיילים לביתו ורצחו אותו, שישה זקנים אשר היו עמו ומשרתת נוצריה.