נידה – הבדלי גרסאות

אחד מהתנאים להיטמאות האישה מן התורה הוא הרגשת האישה בזמן הדימום. דין זה נדרש על ידי [[שמואל (אמורא)|שמואל]] במסכת נידה{{הערה|מסכת נידה, נז:}}: {{ציטוטון|אמר שמואל: בדקה קרקע עולם וישבה עליה ומצאה דם עליה- טהורה, שנאמר (ויקרא טו, יט) "בבשרה"- עד שתרגיש בבשרה}}. כלומר: בפסוק הפותח את הלכות נידה נאמר: {{ציטוטון| וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ '''בִּבְשָׂרָהּ''' שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב}}. מהמילה "בבשרה" למד שמואל כי דווקא אם האישה חשה בהרגשה בבשרה ביציאת הדם, היא טמאה מדאורייתא, אך אם מצאה דם ולא הרגישה ביציאתו, היא אינה טמאה מדאורייתא אלא רק מדרבנן, ודם זה נקרא "כתם". תנאי ההרגשה מצוי גם בדבריו של רבי עקיבא במשנה{{הערה|{{משנה|נידה|ח|ג}}}} האומר כי רק "דם" מטמא מן התורה, אך לא "כתם". דיני 'כתם' קלים יותר מדין 'דם', והם אסורים רק מדרבנן, כדלקמן.