פסיכותרפיה – הבדלי גרסאות

אף [[חוק העובדים הסוציאליים]], מתיר עיסוק ב'''פסיכותרפיה''' לעובדים סוציאליים}} בהתמחות או בהכשרה ממוקדת{{הערה|תוכניות שונות לפסיכותרפיה ממוקדת כמו טיפול פסיכואנליטי, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, טיפול מיני (סקסולוגיה), ועוד. תוכניות אלו מיועדות בדרך כלל אך ורק לאנשי מקצוע כגון פסיכולוגים, עובדים סוציאלים, ופסיכיאטרים, ניעשות במוסד אקדמי מוכר, ומקנות אישור רשמי לטיפול,}} כאשר הכשרות כאלה לרוב מוצעות גם לעוסקים ב[[מדעי המוח]], ורופאים שאינם פסיכיאטרים. העוסקים בפסיכותרפיה שאינם נמנים עם הנזכרים{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=ז'נאן בסול|כתובת=http://www.themarker.com/career/1.3087815|כותרת=לא בטיפול: מי מפקח על הפסיכותרפיסטים?|אתר=the marker|תאריך=6/10/16}}}}הם כאלו שהותרו בהיתר זמני להעניק טיפולים נפשיים בגישה קונבנציונלית בלבד ותחת פיקוח והדרכה מצד איש מתחום בריאות הנפש (בדרך כלל, פסיכולוג מומחה בכיר), הפועל תמיד מטעם משרד הבריאות. יחד עם זאת, בהיעדר הסכמה בעולם המערבי, כמו גם בישראל, באשר להגדרת גבולות העיסוק בפסיכותרפיה, אין כל איסור חוקי על הגשת טיפול פסיכותרפי, מה שיוצר מצב אבסורדי, בו חלות הגבלות אך ורק על אנשי מקצוע מתחומים מוכרים בבריאות הנפש, המצויים במהלך הכשרתם.

שיטות הטיפול הפסיכותרפי הן מגוונות, אך רק בחלקן זוכות לתמיכה אמפירית, ואלו הנתמכות מדעית ומוכרות כיעילות, משמשות בחזית האבחון, הייעוץ, והטיפול הפסיכולוגי, בהתאמה לבעיות השונות, ומשמשות גם בתמיכה וטיפול קליניים הניתנים במסגרת כגון [[עבודה סוציאלית]] או [[תרפיה שיקומית]] (Rehabilitation Therapy).{{הערה|שם=Psychologists|Harrison's Principles of Internal Medicine, McGraw-Hill Professional; 18 edition (June 18, 2011), 978-0071748896, Applications for term: "Psychologist"; See Chapter 26, "Aphasia, Memory Loss, and Other Focal Cerebral Disorders". Chapter e9, "Memory Loss". Chapter 63, "The Practice of Genetics in Clinical Medicine". Chapter 72, "Clinical Problems of Aging", see for example in that chapter P.1549, P.1550. Chapter 79, "Eating Disorders". Chapter 264, "Disorders of Ventilation".).}} למרותאף על פי שגישות הטיפול שונות זו מזו, כמעט כולן חולקות רכיבים טיפוליים משותפים שתורמים להצלחת הטיפול. רכיבים אלו כוללים למשל את הברית הטיפולית, יחסי האמון והקרבה שנוצרים בין המטפל למטופל. יחסים אלו מבוססים במידה רבה על [[אמפתיה]] (דהיינו היכולת של המטפל להיכנס לעולמו של המטופל באופן מקבל, להבין את חווייתו מנקודת מבטו, ל[[הכלה (פסיכולוגיה)|הכיל]] אותו, ולבטא את ההבנה והקבלה הזו באופן משכנע כלפי המטופל), והקשבה, והוא מסייע למטופל לחשוף את עולמו הפנימי, להבינו, להבין את מניעיו ואת דרכי התמודדותו, לשקול אלטרנטיבות, ומכאן גם מסייע לו ליצור שיפור בעצמו ובחייו.

שיטת הטיפול הפסיכואנליטית ותאוריית הפסיכואנליזה שהגה ופיתח [[זיגמונד פרויד]], וכן רוב שיטות הטיפול שבאו בעקבותיה, מבוססות על כך שלתודעה האנושית יש חלק [[לא-מודע]] שבמידה רבה מפעיל את האדם. בטיפול פסיכואנליטי המטפל והמטופל יוצרים קשר של אמון המאפשר גילוי וניתוח של מעמקי נפש האדם. בטיפול נוצר תהליך של העלאת חומרים מודחקים כ[[דחף (פסיכולוגיה)|דחפים]] ו[[דילמה|קונפליקט]]ים מהלא-מודע (או התת-מודע) אל המודע, והפגשת המטופל עימם בתיווכו ובפרשנותו של המטפל, כדי להביאו לשיווי משקל. מתבצע ניתוח של התפתחות היחסים והתנודות בעולמו של המטופל. פרויד קרא לשיטה זו 'ניקוי הארובות'. ביסוד השיטה עומדת התפיסה כי האדם מדחיק לתת המודע עובדות, [[זיכרון|זיכרונות]], [[מחשבה|מחשבות]], [[רגשות]] ותהליכים שקשה לו להתמודד איתם וגורמים לו אי נוחות ו[[חרדה]]. החומרים הללו לא קופאים אלא חיים ופועלים עליו והם המקור ל[[נוירוזה|נאורוזות]] שלו. הלא-המודע, לתפיסתו של פרויד, כולל את הדחפים הבסיסיים של האדם, ביניהם הדגיש בעיקר את יצר המין, "[[ארוס]]" ומאוחר יותר את יצר התוקפנות או המוות, "[[תנטוס]]".

הטיפול [[פסיכודינמיקה|הפסיכודינמי]] עוסק בקונפליקטים פנימיים של האדם, ומטרתו היא יצירת תובנות לגבי קונפליקטים אלו, ומציאת דרכי התמודדות עימם. הפסיכודינמיקה היא תאוריה ומחקר שיטתי של הכוחות הפסיכולוגיים שביסודה של ההתנהגות האנושית. הפסיכודינמיקה עוסקת בפעולה ההדדית של המודע והלא-מודע. המפורסמת מבין שיטות הטיפול היא השיטה הפסיכודינמית, שמקורה ב[[פסיכואנליזה]]. לפי הפסיכואנליזה, המבוססת על תורתו של [[זיגמונד פרויד]], [[הפרעה נפשית]] היא ביטוי להתרחשויות נפשיות עמוקות, על פי רוב בלתי מודעות, הקשורות בעברו של האדם. באמצעות העלאת אסוציאציות חופשיות על ידי המטופל, נעשה ניסיון לחשוף את הקונפליקטים העמוקים שלו, בהנחה שהבנתם תביא לידי היעלמות ההפרעה.

בדומה לטיפול בגישה הפסיכואנליטית, נמשך הטיפול בשיטת הפסיכותרפיה הפסיכודינמית מספר שנים. אולם להבדיל מפסיכואנליזה, בשיטה זו נפגשים המטפל והמטופל על פי רוב פעם אחת בשבוע בלבד, ולא שלוש עד ארבע פגישות שבועיות כמקובל בשיטה הפסיכואנליטית. כמו כן, מרבית הטיפול נעשה בישיבה, אחדזה מול השניזה, ולא כאשר המטופל שוכב על ספה כנהוג בפסיכואנליזה. לעיתים, כאשר ה[[מטרה (תכלית)|מטרה]] היא טיפול בנושא ממוקד אחד ניתן להשתמש ב"פסיכותרפיה קצרת מועד" הנמשכת 12 עד 20 פגישות בלבד.

טיפולים התנהגותים וקוגניטיביים הם קבוצה של טיפולים נפשיים שיעילותם הוכחה. טיפולים אלו מקובלים מאוד מאז שנות השמונים של המאה ה-20. הם נקראים על שם שני מרכיבים עיקריים: הטיפול ההתנהגותי והטיפול הקוגניטיבי. ייחודם הוא בפרוטוקולים טיפוליים המחייבים את המטופל לאימון ולשיעורי בית ותפיסה טיפולית הממוקדת בתוצאה הרצויה.

מייצג השיטה ה[[אקזיסטנציאליזם|אקסיסטנציאליסטית]] בפסיכולוגיה, תלמידו של פרויד, [[ויקטור פרנקל]], ניצול [[השואה]] שפיתח את שיטת הלוגותרפיה. בשיטה זו התפיסה היא שהאדם איננו מחפש עונג, כבוד או רוצה להגיע לשיווי משקל, אלא בראש ובראשונה פשר ומשמעות לחייו ולקיומו. הדגש מועבר מהעולם אל האדם, ומהביוגרפיה של האדם אל ראייתו ותפיסתו את העולם. הנורא מכל על פי תפיסה זו לאדם, הוא לחיות חיים חסרי פשר ותכלית.

הלא מודע הורחב גם למימד הרוחני: האדם מדחיק אמונות, תפיסות רוחניות ותפיסות דתיות שלא נוחות לו ולא רק דחפים ויצרים. האדם אינו זירה של מנגנוני תגובה פסיכולוגיים או 'קוף עירום' אלא אישיות ייחודית בעלת מצפון, רצון חופשי ויכולות אנושיות נוספות, שיכול להתעלות מעל עצמו ותנאי קיומו, באמונה, באהבה ובהומור. שיטה זו מדגישה את מותר האדם ואת החירות והאחריות של האדם עצמו, לעיצוב עולמו הפנימי ולבחירותיו בחיים. בניגוד לשיטות שעוסקות בחויות מעברו של האדם, לשיטה זו חשובה הפרשנות הסובייקטיבית שהאדם נותן לחייו בהווה. בשיטה נבחנות תפיסותיו ואמונותיו של האדם במטרה לגשש איתו אחר משמעות או משמעויות, שיפיגו את התסכול הקיומי שלו יתנו טעם לחייו, ויקנו לו מבט אופטימי על החיים, על אף הטרגדיה של האדם: סבל, אשם ומוות.

ב[[טיפול במשחק]] משתמשים ב[[משחק]] במסגרת התהליך הטיפולי; המשחק מאפשר למטופל להביע את עצמו, באופן המאפשר הבעה [[רגש]]ית ו[[תקשורת]] עם המטפל. אלו מתאפשרות אם במהלך המשחק נוצר מרחב בטוח ומוגן. המשחק מעלה תכנים פנימיים, לעיתים באמצעות [[סמל]]ים, וכן מתרחש תהליך בינאישי בין המטפל למטופל במהלך המשחק שתפקידו לסייע למטופל בפתרון בעיות ולהשיג צמיחה אישית והתפתחות מיטבית. הטיפול מתאים בעיקר ל[[ילד]]ים; לילדים קל יותר לתקשר באמצעות משחק מאשר במילים, וגם קל להם ליצור קשר מהיר עם האחר באמצעותו. לכן בטיפול בילדים מעדיפים מטפלים רבים להשתמש במשחק כדי ליצור [[דיאלוג]] עם הילד, בו הילד יכול לשתף את המטפל בחוויות, התנסויות ורגשות, והמטפל יכול לתמוך בו ולסייע לו. הטיפול במשחק יכול להתקיים תוך התבססות על מגוון תאוריות וגישות טיפוליות, בהן הגישה הפסיכודינמית (בה מתאפשר מרחב מוגן באמצעות המשחק, המאפשר בניית קשר ואמון עם המטפל השלכה לא מודעת של רגשות וחוויות הילד וכו'), גישה לא-מכוונת רוג'ריאנית (non directive play therapy, בה הילד נמצא במרכז ומביע את עצמו דרך המשחק ללא שיפוט), ועוד.

*[[טיפול בתנועה]] או ב[[מחול]] - טיפול המשלב ביטוי אמנותי באמצעות הגוף.

*[[טיפול במוזיקה]] - טיפול המשלב שימוש בכלים [[מוזיקה|מוזיקליים]] וב[[שירה]]