אדוארד אולמן – הבדלי גרסאות

'''אדוארד לואיס אולמן''' (ב[[אנגלית]]: '''Edward Louis Ullman'''{{כ}}; [[24 ביולי]] [[1912]] – [[1976]]) היה בנו של המלומד הקלאסי [[ברתולד אולמן]], היה [[גאוגרף]] שהתמחה בנושא [[תחבורה]]. עיקר הקריירה שלו היה ב[[אוניברסיטת וושינגטון]], והיה מראשוני הדוחפים ל[[המהפכה הכמותית (גאוגרפיה)|מהפכה הכמותית]] ב[[גאוגרפיה]].<ref>{{הערה|Harris, C. D. (1977). "Edward Louis Ullman, 1912-1976". ''Annals of the Association of American Geographers''. '''67''' (4): 595–600.</ref>}}

אולמן הוכשר כגאוגרף ב[[אוניברסיטת שיקגו]], שם הושפע מהדגש האורבני והכלכלי ב[[מדעי החברה]]. בעקבות עבודת ה[[דוקטורט]] שלו, הוא החל קריירה של לימודי התחבורה. הוא התגייס בזמן [[מלחמת העולם השנייה]], והיה מומחה לשירותי תחבורה אסטרטגית ב[[צבא ארצות הברית]].<ref>{{הערה|Fournier, E. J. "Edward Ullman, the Port of Mobile, and the birth of modern economic geography". The Role of the South in the making of American Geography: Centennial of the American Association of Geographers, 2004. p 320.</ref>}}

בשנת [[1951]] הוא החל את עבודתו האקדמית במחלקה לגאוגרפיה, [[אוניברסיטת וושינגטון]] ושם השתלב בצוות המחלקה ובצוותי מחלקות אחרות בנושאים הקרובים לליבו. באמצע שנות החמישים, הוא קיבל [[תוכנית פולברייט|מלגת פולברייט]] ויצא ל[[רומא]] ול[[ישראל]], והשלים מחקרים גם ב[[גרמניה]]. אולמן העמיד את כישוריו גם ליחידות אחרות של ממשלת ארצות הברית, כמו הוועדת לפיקוח על הגרעין וכן נתן ייעוץ לחברת הרכבות [[אמטרק]] שנהנתה משירותיו בשנותיו המעצבות.<ref>{{הערה|Who's Who is America. 1976-1977. v. 2, p 3197.</ref>}}

למעשה הדחף של אולמן לחדש את הגאוגרפיה לא התרחשה לפתע באותם ימים, אלא היה מושרש היטב בהבנה מוקדמת יותר. כשהשתלב במחקרים עירוניים, עם אנשי דיסצפלינות אחרות, הבין כי צריך ליצור [[פרדיגמה|פארדיגמה]] אחרת בגאוגרפיה אנושית, תוך עזיבת הפארדיגמות הקודמות של [[דטרמיניזם|דטרמניזם סביבתי]] או [[גאוגרפיה רגיונלית|מחקרים רגיונליים]]. לכן אולמן פנה למחקרים תאורטיים, בייחוד אלה על מיקומם של ערים. מחקרים אלה נוצרו עוד לפני מלחמת העולם השנייה וכך פרסם עם צ׳ונסי האריס את המודל של [[העיר הרב-קוטבית]] בשנת [[1945]].<ref>{{הערה|Harris, C. D.; Ullman, E. L. (1945-01-01). "The Nature of Cities". ''The Annals of the American Academy of Political and Social Science''. '''242''': 7–17.</ref>}} יחסיו המוקדמים של אולמן עם חוקרים בדיסציפלינות אחרות, כמו כלכלנים וסוציולוגים, היו כאמור סיבה נוספת לכך שהגישה האקדמית שלו הייתה פרוגרסיבית.<ref>{{הערה|, Sugiura, Y.,  1999, Edward Ullman, A Geographer Searching for Spatial Science, Japanese Journal of Human Geography,

Volume 51 Issue 1 Pages 1-22</ref>}}

לעומת אולמן באוניברסיטת וושינגטון, המחלקה לגאוגרפיה ב[[אוניברסיטת שיקגו]], ניסתה לעצב את זהות הגאוגרפיה עם הגישה האזורית הפונקציונלית. זאת כדי להתחרות ב[[לימודים אזוריים|לימודי האזור]] - תחום מחקר חדש. אולמן לא הסכים ברצון עם הגישה שהתפתחה בשיקגו, כי ראה בה עדיין ניצני קשרים לדטרמניזם הסביבתי ולגאוגרפיה הרגיונלית, שאותם הגדיר כצורת חשיבה נאיבית שמשתמשת במתודולוגיה פשוטה של ​​שכבות המפה. אולמן טען שסוג כזה של גאוגרפיה רואה כמטרת-על שלה חלוקה סטטיסטית או גאוגרפית כיעד סופי, אבל צריך לכוון את המקצוע לכיוונים אחרים.<ref>{{הערה|,Ullman, E. 1953, Human Geography and area Research

pp. 54-66</ref>}}

מודל האינטרקציות המרחביות שפיתח אולמן, נשען על מודל כוח המשיכה של ניוטון שאומר: שעוצמת כוח המשיכה נמצא כמכפלת המסות של הגופים הנמשכים זה לזה, מחולק במרחק בין הגופים. ככל שהמסות גדלות, כוח המשיכה גדל, וככל שהמרחק בין הגופים גדל כוח המשיכה ייקטן. אולמן יישם את המודל לקשר בין יישובים, שבהם גודל האוכלוסייה מהווה את המסה במודל של ניוטון, והמרחק בין היישובים הוא שווה לאלמנט המרחק במודל של ניוטון.<ref>{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://en.wikipedia.org/wiki/Edward_Ullman|הכותב=|כותרת=מתוך הערך באנגלית על אדוארד אולמן|אתר=|תאריך=}}</ref>}}