כנסיית הקבר – הבדלי גרסאות

'''כנסיית הקבר''' (נקראת גם '''כנסיית הקבר הקדוש''') היאהוא שמה של [[כנסייה]] גדולה הממוקמתהניצבת באתרבמקום שמרביתאותו רואות מרבית המסורות ה[[נצרות|נוצריות]] רואות בו כמקום [[צליבת ישו|צליבתו]], [[קבורת ישו|קבורתו]] ו[[תחיית ישו|תחייתו]] של [[ישו]]. הכנסייה שוכנת בבתוך [[הרובע הנוצרי|רובע הנוצרי]] של [[העיר העתיקה]] ב[[ירושלים]], בסופה שלבסוף ה"[[ויה דולורוזה]]" ('נתיב היסורים'). מקוםבין זהכתלי מזוהההכנסייה יש אתר המזוהה כ[[גבעת הגולגולתא]] הנזכרת ב[[הברית החדשה|ברית החדשה]]: {{ציטוטון|וַיְהִי כַּאֲשֶר בָּאוּ אֶל הַמָקוֹם הַנִקְרָא גָלְגֹלְתָא, וַיִצְלְבוּ אֹתוֹ שָם}}.{{הערה|[[הבשורה על-פי לוקאס]], פרק כ"ג, 33}} מאז [[המאה ה-4]] לספירה משמשת הכנסייה, הנחשבת לאחת הכנסיות החשובות והקדושות ביותר לכל הנוצרים בעולם, כמוקד [[עלייה לרגל]] לצליינים מכל רחבי העולם.

על פי המסורת הנוצרית שימש אתר הכנסייה כמקום התרחשותםההתרחשות של כמה מן האירועיםמהארועים האחרונים בחייו שלבחיי ישו. ראשית, הנצרות זיהתה מקום זה עם מקום צליבתו של ישו, המכונה ב[[הברית החדשה|ברית החדשה]] "גלגלתאגולגולתא": {{ציטוט|תוכן=אָז מְסָרוֹ אֲלֵיהֶם לְהִצָּלֵב וַיִּקְחוּ אֶת־יֵשׁוּעַ וַיּוֹלִיכֻהוּ׃ וַיִּשָּׂא אֶת־צְלוּבוֹ וַיֵּצֵא אֶל־הַמָּקוֹם הַנִּקְרָא מְקוֹם הַגֻּלְגֹּלֶת וּבִלְשׁוֹנָם גָּלְגָּלְתָּא׃ וַיִּצְלְבוּ אֹתוֹ שָׁמָּה וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים אֲחֵרִים עִמּוֹ מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וְיֵשׁוּעַ בַּתָּוֶךְ׃ וּפִילָטוֹס כָּתַב עַל־לוּחַ וַיָּשֶׂם עַל־הַצְּלוּב וְזֶה־דְּבַר מִכְתָּבוֹ יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים׃|מקור=[[הבשורה על-פי יוחנן]] יט, 16-19}}

לאחר מותוהורדת הונחגופתו של ישו מן הצלב היא נטמנה בקבר חצוב בסלע שנבנהבחלקת עבורהקבורה של [[יוסף הרמתי]]. קבורההקבורה בקבר של אדם זר נועדהנדרשה לענות עלמחמת [[איסור הלנת המת]] ב[[הלכה|הלכה היהודית]].{{הערה|הבשורה על-פי יוחנן יט, 38-42; [[הבשורה על-פי לוקס]] כג, 50-55; [[הבשורה על-פי מרקוס]] טו, 22; [[הבשורה על-פי מתי]] כז, 33}} לאחר שלושה ימים מן הקבורה הגיעו אל הקבר [[מרים, אם ישו]] ו[[מרים המגדלית]] ומצאו את הקברומצאוהו פתוח וריק. באוויר הורגש ריח [[ורד]]ים ובמקום עמדריחף [[מלאך]] שבישר להן על קימתו של ישו לתחייה. {{ציטוט|תוכן= וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָבַר יוֹם הַשַּׁבָּת וַתִּקְנֶינָה מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וּמִרְיָם אֵם יַעֲקֹב וּשְׁלֹמִית סַמִּים לָלֶכֶת וְלָסוּךְ אֹתוֹ בָּהֶם׃ וּבְאֶחָד בַּשַּׁבָּת בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם בָּאוּ אֶל־הַקָּבֶר כַּעֲלוֹת הַשָּׁמֶשׁ׃ וַתֹּאמַרְנָה אִשָּׁה אֶל־אֲחוֹתָהּ מִי יָגֶל־לָנוּ אֶת־הָאֶבֶן מֵעַל פֶּתַח הַקָּבֶר׃ וּבְהַבִּיטָן רָאוּ וְהִנֵּה נִגְלְלָה הָאָבֶן כִּי הָיְתָה גְּדֹלָה מְאֹד׃ וַתָּבֹאנָה אֶל־תּוֹךְ הַקָּבֶר וַתִּרְאֶינָה בָּחוּר אֶחָד ישֵּׁב מִיָּמִין וְהוּא עֹטֶה שִׂמְלָה לְבָנָה וַתִּשְׁתּוֹמַמְנָה׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶן אַל־תִּשְׁתּוֹמַמְנָה אֶת־יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי הַנִּצְלָב אַתֵּן מְבַקְשׁוֹת הוּא קָם אֵינֶנּוּ פֹה הִנֵּה־זֶה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הִשְׁכִּיבֻהוּ בוֹ׃ וְאַתֵּן לֵכְנָה וְהִגַּדְתֶּן לְתַלְמִידָיו וּלְפֶטְרוֹס כִּי הוֹלֵךְ הוּא לִפְנֵיכֶם הַגָּלִילָה וְשָׁם תִּרְאֻהוּ כַּאֲשֶׁר אָמַר לָכֶם׃ וַתְּמַהֵרְנָה לָצֵאת וַתְּנוּסֶינָה מִן־הַקֶּבֶר כִּי אֲחָזָתַן רְעָדָה וְתִמָּהוֹן וְלֹא־הִגִּידוּ דָבָר לְאִישׁ כִּי יָרֵאוּ:|מקור=הבשורה על-פי מרקוס טז, 1-8{{הערה|ראו גם: הבשורה על-פי לוקס כד, 1-9; הבשורה על-פי יוחנן כ, 1-9; הבשורה על-פי מתי כח, 1-9}}|מרכאות=לא}}

הברית החדשה איננה נותנת תיאור ברור של מקום הצליבה.{{הערה|לסקירה דתית-ארכאולוגית של מקום הצליבה ראו: Gibson, Shimon, The Finel Days of Jesus, Lion Hudson, Oxford, 200, 2009, pp. 107-126.}} זיהוי מקום הצליבה והקבורה המדויק מיוחס ל[[פלוויה יוליה הלנה|הלנה]], אמו של הקיסר ה[[רומאים|רומי]]-[[ביזנטים|ביזנטי]] [[קונסטנטינוס]], שביקרה ב[[ירושלים]] כעבור מאות שנים בשנת [[326]]. מורה דרך מקומי הראה לה את מקום הקבורה, על פי המסורת דאז, וכן כמה וכמהשרידים שרידישל [[הצלב האמיתי|צלב שיוחס לישו]], כמקובל באותה עת. בעקבות כך קידשה הלנה את המקום, ולימים אף הקימה עם בנה במקוםבאתר אתכנסייה לציון מקום הקבר הקדוש, היא כנסיית הקבר.

גילוי הצלב נתפש כקשורכעדות אללאדיקותו השלטוןהדתית וכעדותשל לאדיקותוהקיסר הדתיתקונסטנטינוס. דוגמה לכך אפשר למצוא במכתב שחיבר בשנת [[351]] [[קירילוס מירושלים]] אל [[קונסטנטיוס השני]], בנו של קונסטנטין:

דעת המצדדים בזיהוי האתר כמקום הצליבה נתמכתנסמכים על מחקר היסטורי וממצאים ב[[ארכאולוגיה|ארכאולוגיים]] ובמחקר ההיסטורי, שכן באזור זה הייתה מחצבה נטושה המתוארכת למאות 9-8 לפנה"ס, והואוהמקום שכןהשתרע מחוץ לחומהל[[חומות ירושלים|החומה השנייה]] של העיר, בשנות העשרים והשלושים של [[המאה הראשונה]] לספירה (- זמן צליבתו המשוער של ישו). ייתכן כי איכותו הנמוכה של סלע הגולגולתא עצמו כאבן בנייה מהווה את הסיבה לשימוש בו כאתר צליבה ולהשתמרותו. גם זיהויו כאתר הקבורה מתקבל על הדעת, כיוון שנמצאו במקום גם "קבריכוכי כוכיםקבורה" יהודיים חצובים בסלע מ[[תקופת בית שני]]. אולםעם זאת חלק מן החוקרים טוענים שלא ייתכן שזהו מקום צליבה רומי, שכן אזור הרובע הנוצרי של ימינו היה מאוכלס ברובו באותה עת (לכן [[אגריפס הראשון]] החליט להקיף את כל השטח בחומה השלישית בשנת 40 לספירה, כעשר שנים לאחר הצליבה), כלומר לא ייתכןמכאן שהרומאים היו ממקמים אתר צליבה בפרוור מאוכלס של [[ירושלים]].

לא כל הנוצרים מקבלים את הזיהוי;זיהוי מקום זה כאתר הקבורה. מספר זרמים [[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנטים]] טוענים כי כנסיית הקבר לא מתאימה לתיאוריםלתיאורי ב[[הברית החדשה|ברית החדשה]] המתארים גבעה וגן,; ולכןלכן הםהללו מזהים את גבעת הגולגולתא עם "[[גן הקבר]]" - מערת קבורה חצובה השוכנת כקילומטר צפונית לכנסיית הקבר, מחוץ ל[[חומות העיר העתיקה]]. זיהוי זה חדש יחסית, והוא החלוהתקבע בשלהי [[המאה ה-19]]. עםיצויין זאת,כי מחקר מודרני שנערך ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20]] תיארך את הקברים שבגן הקבר ל[[תקופת בית ראשון]], מאות שנים לפני תקופתו של ישו.

על פי המחקר הארכאולוגי, באזור בו עומדת הכנסייהכנסיית הקבר פעלה מחצבה, כנראה עד [[ירושלים בתקופת בית שני|תקופת הבית השני]]. [[קונראד שיק]] אף מציין במחקרו הראשוני אודות הכנסייה את הימצאותה של מערת קבר חצובה, שתוארכה לתקופת הבית הראשון, בסמוך לקיר הדרומי של הכנסייה. קבר זה כלל חלל שבקירותיו נחצבו מדפי קבורה. החלל נהרס כנראה בשלהי [[המאה ה-19]], בעקבות הקמת [[בור מים]] במקום.{{הערה|זליגמן, יוחנן ג'ון, ואבני, גדעון, "חפירות ומחקרים חדשים במתחם כנסיית הקבר", '''קדמוניות''', ירושלים, חוברת 2 (122) תשס"ב, עמ' 121.}} שטח זה שכן, כאמור, מחוץ לחומות העיר.

בתקופה הרומית, לאחר בנייתה של "[[החומה השלישית]]", הוכנסנכלל השטח אל תוךבתוך גבולותיה של העיר. כחלק מבנייתה המחודשת של העיר כ"[[איליה קפיטולינה]]", הוקם בשטח זה ה"[[פורום (רומא העתיקה)|פורום]]" העירוני ובו מקדש לאלה [[אפרודיטי]]. על פי המסורת הנוצרית נהרס מקדש זה לאחר שהלנהביקורה של הלנה, אמו של הקיסר קונסטנטינוס, הגיעה לביקור צליינות בארץ הקודשכאשר ו"גילתה את [[הצלב האמיתי]]" עליו נצלב ישו.{{הערה|על המסורות השונות לגילוי הצלב ראו: אשכנזי, יעקב, '''אם הכנסיות כולן, כנסיית ירושלים מראשיתה ועד הכיבוש המוסלמי''', יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 2009, עמ' 46-52.}} על פי הצעתו של קואנון (Coüasnon), מבנה ה[[בזיליקה]] של העיר שעמד בפורום זה, פורק ונבנה מחדש כבזיליקה של הכנסייה (ה"מרטיריון") בסמוך לסלע הצליבה ולמבנה הקבר. אף על פי שאין הוכחות לטענה זו, היא התקבלה כבעלת סבירות על ידידעתם של חוקרים שונים.{{הערה|[[יורם צפריר|צפריר, יורם]], '''ארץ-ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי''', חלק ב', יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 1984, עמ' 91-92.}}

עדות הקשורה לתקופה המוקדמתשקודמת לבניית הכנסייה התגלתה ב[[חפירה ארכאולוגית]] בקפלת וארטן (St. Vartan).: על אבן באורך של 61 ס"מ, שנמצאה על קירותיו של מבנה רומי הקבור מתחת ליסודות הבזיליקה הקונסטנטינית (המרטיריון), מתוארמשורטט רישום או "[[גרפיטי]]" של ספינת מסחר רומית בפרופיל. מתחת לספינה מופיעה כתובת [[לטינית]] - "DOMINE IVIMUS" ("אלוהים, הלכנו"). על פי [[מגן ברושי]], הכתובת מאזכרת את הנוסח הלטיני של פסוק מספר [[תהילים]] קכ"ב -: "שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי; בֵּית ה' נֵלֵךְ" ואל פסוק מן הבשורה על-פי יוחנן 6, 68 - "אֲדֹנִי אֶל־מִי נֵלֵךְ דִּבְרֵי חַיֵּי עוֹלָם עִמָּךְ".{{הערה|ברושי מפרש את התיאור כמעיד על הודיההודייה של נוסעי ספינה על הצלתם בידי האל. Broshi, Magen, "Excavations, in the Holy Sepulchre in the chapel of St. Vartan and the

בתחילת [[התקופה הביזנטית בארץ ישראל|התקופה הביזנטית]] נבנתה במקום הכנסייה המציינת את מקום [[צליבת ישו|צליבתו]], קבורתו וקימתו לתחייה של ישו. מפעל בנייה נרחב זה החל בעקבות פנייתו של בישוף ירושלים אל הקיסר,לקיסר ב[[ועידת ניקיאה|וועידת הכנסייה בניקאה]] בשנת [[325]], לחשוף את קבר ישו.{{הערה|פטריך, יוסף, "כנסיית הקבר: תולדותיה ומרכיביה הארכיטקטוניים", בתוך '''ספר ירושלים, התקופה הרומית והביזנטית 70-638''', צפריר, יורם (עורך), הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, עמ' 354.}} אדריכל הכנסייה, שנבנתה בין השנים [[326]]–[[335]], היה כנראה סורי או ארצישראלי בשם זנוביוס. הכנסייה מוקמה על תוואי ה"[[הקארדו (ירושלים)|קארדו]]", העוברהנמתח מ[[שער שכם]] אל [[שער ציון]]. שורת מדרגות הובילו דרך שלושה פתחים ל[[אטריום]] מלבני שממנוממנו נכנסו המבקרים אל בזיליקה גדולה בעלת חמישה סטווים, הגדולהגדולה בערך פי שניםכפליים מהכנסייה הנוכחית, בה נערכו טקסי הליטורגיה וטקסים אחרים. בצדה המערבי של הבזיליקה ניצב [[אפסיס]] גדול, שכווןמכוון מערבה אל מערת הקבר, ובו הוצבועמדו 12 עמודים, כמספר [[שנים-עשר השליחים|השליחים]] של ישו. מהבזיליקה נכנסו המבקרים אל חצר קטורה (ללא גג), שהייתה מוקפת בסטווים של עמודים, המכונה "הגן הקדוש", ובפינתה הדרום-מזרחית התנשא סלע הגולגולתא, שעוצב בעזרת פעולתבאמצעות חציבה. גבעה זו הייתה מקושטת ועמד עליה צלב מעוטר (Crux gemmata), שנתרםתרומתו על ידישל הקיסר [[תיאודוסיוס השני]]. מן החצר נכנסו המבקרים אל הל"אנסטאזיס" (ב[[יוונית]]: מקום התחייה) - אולם גדול ועגול הבנוי בצורת [[רוטונדה]], שבמרכזובמרכזו ניצב הקבר בתוך [[אדיקולה]] (היכלית). חלק זה נבנה, ככל הנראה, בשני שלבים: בתחילה היה קטור (חסר גג), ובשלב השנימאוחר יותר נוספה לו כיפה גדולה.

[[אוזביוס מקיסריה]], שהיה מקורב אל הקיסרלקיסר קונסטנטינוס, תיאר בחיבורו "חיי קונסטנטינוס" (Vita Constantini) את בנייתה שלבניית הכנסייה בידיעל ידי הקיסר:

חפירה שנערכה בשטח הפטריארכיה ה[[נצרות קופטית|קופטית]] בשנת ב-[[1997]], באזור שמצפון לכנסייה הנוכחית, חשפה את שרידיו שלשרידי מבנה ריבועי באורך של 16 מ'מטר העשוי מ[[אבן גזית|אבני גזית]]. המבנה תוארך למאות 4–5 לספירה והארכאולוגים מעריכים כי שימש כאחד ממבני הספח של הכנסייה, כגון [[בפטיסטריום]], עליו ידוע מכתבי הצליינים.{{הערה|זליגמן, יוחנן ג'ון, ואבני, גדעון, "חפירות ומחקרים חדשים במתחם כנסיית הקבר", '''קדמוניות''', ירושלים, חוברת 2 (122) תשס"ב, עמ' 121-122.}}

עדות נוספת לתפיסת מרכזיותה של הכנסייה ניתן למצואנמצאת בקביעת תאריך חג חנוכת הכנסייה ל-[[14 בספטמבר]]. תאריכו של חג זה, שנחגגשנחוג לראשונה בשנת ב-[[335]], מציין גם את יום חנוכת מקדש [[יופיטר (מיתולוגיה)|יופיטר]] על [[גבעת הקפיטולין]] ב[[רומא]]. זהווזה גם התאריך בו נחגג חג מציאת הצלב. המשמעות העשויה להיווצרהנובעת מבחירת התאריך הייתההיא ניצחונה של הנצרות על ה[[פגניות]].{{הערה|פטריך, יוסף, "כנסיית הקבר: תולדותיה ומרכיביה הארכיטקטוניים", עמ' 353.}} גם ייצוגים אמנותיים שונים מהתקופה מעידים על חשיבותה הדתית של הכנסייה.: ייצוגיםייצוג כאלוכזה מופיעיםמופיע על גבי מכלימיכלי שמן קדוש (אמפולות) ששימשו את עולי הרגל, ומצויים ואףאף במבנים ממשיים, כדוגמת מבנה כנסיית [[סןסנטו סטפאנו רוטונדו]] (Santo Stefano Rotondo) ברומא, בהם הפך המבנה המרכזי המעוגל של הרוטונדה לאלמנט דתי סמלי.

עם [[כיבוש ירושלים בידי הפרסים]] בשנת ב-[[614]] נהרסה הכנסייה כמעט כליל, ונשארו ממנה רק שרידים דלים. הפרסים שהו בירושלים שנים ספורות, ועם שיבתשוב הביזנטים לירושלים בשנת ב-[[628]] בראשותו של הקיסר [[הרקליוס]] עברה הכנסייה סדרת שיפוצים שלא הושלמו, שכן בשנת ב-[[638]] כבשו ה[[מוסלמים]] את הארץ וצעדיהם שלופעולות הביזנטים בירושלים הוגבלו. עם זאת, המוסלמים לא נגעו לרעה בכנסייה, כחלק ממדיניות ה[[סובלנות|סובלנית]] כלליתהכללית בה שנהגונהגו כלפי בני דתות אחרות שכבשו, ובמיוחדבמיוחד כלפי [[ד'ימי|עמי הספר]]. מסופר אף כי כובש הארץ המוסלמי, [[עומר בן אל-ח'טאב]], סר לכנסייה לאחר הכיבושכיבושה והתפלל בכבוד רב מול פתחה - ולא בתוכה, כדי שהכנסייה לא תהפוך לקדושה למוסלמים וייווצרו מריבות על שטחה. לפי סיפרסיפור זה, במקום בו התפלל עומר נבנה [[מסגד עומר]], השוכן עד היום ליד כנסיית הקבר. סובלנות דומה לא אפיינה אתשליטים כלמוסלמים השליטים המוסלמיםאחרים, ובשנת [[1009]] ציווה ה[[ח'ליפה]] הקנאי [[אל-חאכם (ח'ליפה פאטמי)|אל-חאכם באמר אללה]] להרוס את הכנסייה.

לפי עדותו של אולריך (Ulrich), בישוף העיר [[אורליאן]] על טקס "[[שבת האור]]", עדות המתוארכת לביןבין השנים [[1025]]–[[1028]], מעידה כי בתקופה זו שוקם לכל הפחות מבנה האדיקולה. בשנת ב-[[1033]] פקדה [[רעידת אדמה]] חזקה את ירושלים, שבעקבותיהבעטיה נהרסו מבנים רבים בעיר, ובהם מבנה כנסיית הקבר. בעקבות כך התירו ה[[פאטימים]], (שליטי הארץ המוסלמים,) לנוצרים לשקם את כנסייתם. הקיסר הביזנטי [[מונומכוס]] (Constantine IX Monomachos) ניצל היתר זה, ולאחר שנת [[1042]] עברה הכנסייה שיפוץ יסודי ביוזמתו ובמימונו. בתיאור משנת [[1047]] מאת מטייל [[איראן|פרסי]] בשם נאצר ח'וסרו (Nasir-i-Kusrau), מתוארת הכנסייה כמבנה מפואר "המסוגל להכיל קהל של 8,000 אנשים ... אשר נבנה במיומנות הגבוהה ביותר, [בעזרת] שיש צבעוני, [מעוטר] באורנמנטיקה ופסלים...".{{הערה|התרגום על פי: Biddle, Martin, "The Tomb of Christ, Sources, Methods and New Approach", Inside: '''Churches Built in Ancient Times, Recent Studies in Early Christian Archaeology''', Painter, Kenneth (ed.), society of antiquaries of London, London, 1994, p. 105. בידל טוען כי עדות זו מקדימה את בניית הכנסייה בידי מונומכוס, בניגוד לעדות המאוחרת יותר של [[ויליאם מצור]].}}