|
ב-[[1099]] כבשו ה[[צלבנים]] את ירושלים לתקופה של כמאה וחמישים שנה, במהלכה הם שיפצו את הכנסייה, פיארו אותה אף יותר ממונומכוס, ולמעשה מבנה הכנסייה היום מושתת רובו ככולו על הבנייה הצלבנית מאז.
צליין [[אנגלו-סקסים|אנגלו-סקסי]] בשם סאוולף (Saewulf), שביקר בארץ ישראל בשניםבין [[1102]]–[[1103]], מתאר בזיכרונותיו את הכנסייה: הרוטונדה, על פי תיאורו, הייתה בעלת גג פתוח או פתוח למחצה. סאולוףסאוולף גם מציין בחיבורו מסורות שונות שנוספושנוצרו לחללסביב חלל הכנסייה במשך מאות השנים, והמציינותהמצויינות אתריםבאתרים בתוךשבתוך הכנסייה המצייניםומאזכרות אירועים נוספיםשונים מחייו שלמחיי ישו כגון- לדוגמה, תא המאסר של ישו, העמוד עליואליו נקשר ועונה, ועוד.{{הערה|"The Travels of Saewulf" in: Wright, Thomas (ed.), '''Early Travels in Palestine''', Dover, Mineola, New York, 2003, pp. 31-49.}}
את הכנסייה המחודשת חנכה המלכה הצלבנית [[מליסנדה, מלכת ירושלים|מליסנדה]], בתו של [[בלדווין השני, מלך ירושלים|בלדווין השני]], בשנת ב-[[1149]] - שנת היובל לכיבוש העיר בידי הצלבנים. כתובת שהוצבהשנחצבה בקשת באזור הגולגולתא מציינת את חנוכת הכנסייה ב-[[15 ביולי]] בשנה זו1149: "מקום זה הוא קדוש, מקודש על ידי דמו של ישו. באמצעות הקידוש שלנו [את המקום] איננו מוסיפים דבר לקדושתו. אולם המבנה, אשר נבנה מסביב ומעל למקום קדוש זה, נוצר ביום החמישה עשר ביולי, בנוכחותם של אבות הכנסייה [ושל] הפטריארך פולקר (Fulcher), אשר היה אז בשנה הרביעית לכהונתו, השנה החמישים לכיבוש העיר, אשר אז קרנה כזהב טהור. מ[זמן] לידת אדוננו נספרו אלף מאה וארבעים ותשע שנים."{{הערה|תרגום מאנגלית, מתוך: Biddle, Martin, '''The Tomb of Christ''', Phoenix Mill, Sutton Publishing, 1999, pp. 92-94.}}
כנסיית הקבר הצלבנית הייתה קטנה בהרבה, וכללה, מבחינת שטחה,בשטחה רק את החצרחצר הגולגולתא והרוטונדהואת הרוטונדה. הצלבנים ויתרו למעשה על הבזיליקה הגדולה, אך קירו את הכנסייה כולה. גם כיוון הכניסה השתנה, ובמקום להיכנס ממזרח, - החלו המבקרים להשתמש בכניסה חדשה מדרום, דרך חצר חיצונית.
משמאל לפתח הכניסה הוקם [[מגדל פעמונים]] ששרד רק בחלקו התחתון, ואילו מצד ימין נבנו מדרגות אל הגולגולתא. סביב האדיקולה הוקמה רוטונדה חדשה, בעלת [[אמבולטוריום]] המופרד בעזרת 18 עמודים מחללמהחלל שסביבשמסביב הקבר. בכנסייה הוקמו אז גם קפלות שונות, שייצגו דמויות ואירועים מחיי ישו, וביקור בהן נחשב לביקור באתר "האמיתי". תיאור הכנסייה מופיע ב[[כתב יד (העתק)|כתבי יד]] שונים מן התקופה כגוןכמו [[מפת קמבריי]], כשלצדה מכלול המסדר ה[[הוספיטלרים|הוספיטלרי]].{{הערה|לוי-רובין, מלכה, "המפות הצלבניות של ירושלים", בתוך: '''אבירי ארץ הקודש, ממלכת ירושלים הצלבנית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1999, עמ' 197-203.}}
ב־[[2 באוקטובר]] [[1187]], לאחר 88 שנות שליטה צלבנית, כבשו המוסלמים בראשות [[צלאח א-דין]] את ירושלים. צלאח א-דין החליט להותיר על כנה את כנסיית הקבר, כדי למנוע פריצה של [[מסעי הצלב|מסעי צלב]] נוספים, ולהתיר התיישבות נוצרים בעיר, למרות הטבח שבוצע בתושביה המוסלמים (והיהודים) של העיר בעת הכיבוש הצלבני. הוא הפקיד את מפתחות הכנסייה בידי [[משפחת ג'ודה]], כאשר [[משפחת נוסייבה]] אחראית עד היום על פתיחת הכנסייה וסגירתה. שתי המשפחות הן מוסלמיות.{{הערה|[http://www.masa.co.il/article/5669/%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%A7%D7%91%D7%A8---%D7%94%D7%9E%D7%A4%D7%AA%D7%97-%D7%94%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%A9/ כנסיית הקבר - המפתח הקדוש], מסע אחר}}
|
