תמס שריר – הבדלי גרסאות

# הסכנה העיקרית ברבדומיוליזיס היא לכליות, בהן מתחיל להתפתח [[נמק חריף של האבוביות]] (ATN Acute Tubular Necrosis), מצב בו הרעלנים ששוחררו לדם גורמים תוך כדי סינונם בנפרונים שבכליות, למוות של תאים ב[[אבובית הכליה]]. בעקבות ה-ATN מתחילה להתפתח [[אי ספיקת כליות חריפה]], שהיא הסיבוך המסוכן ביותר של רבדומיוליזיס ונמצאת ב-30% מהמקרים. ניתן לזהות את התהליך הפאטולוגי על ידי מיוגלובינוריה, מצב בו מופרשת כמות גדולה של מיוגלובין בשתן. המיוגלובינוריה מעידה באופן כמעט חד משמעי על ראבדומיוליזיס. מיוגלובין משמש בתא השריר למאגר חמצן, על ידי קשירת חמצן למולקולת ה-הם, בדומה ל[[המוגלובין]]. המיוגלובין דולף אל מחזור הדם בכמות גדולה בעת הרס רקמת השריר, אך הוא מסולק בשתן במהירות גדולה יחסית. מצב בו קיים ריכוז גבוה של מיוגלובין בנפרונים הוא מסוכן. מתחיל תהליך של הרס וסתימת הנפרונים על ידי מולקולות המיוגלובין שגורם ל-ARF. בעקבות אי ספיקת הכליות מתחילה להווצר חמצת שיכולה להביא להדרדרות שאר מערכות הגוף.

# הפרעות אלקטרוליטריות, ובראשן עלייה באשלגן וירידה בסידן במחזור הדם יכולות לגרום להפרעות קצב לבביות ואף ל[[דום לב]]. כתוצאה מחוסר השליטה על מעבר החומרים דרך ממברנת תאי השריר. בנוסף תווצר [[חמצת מטבולית]], כתוצאה מהפרשת החומצות מהתאים והפגיעה בתפקוד האנזימים שנפגע מחוסר באנרגיה.

# היפוולמיה, כתוצאה מדימום וספיחה של הנוזלים מהדם לתאי השריר הנקרוטיים, בעקבות הרס הממברנה בתאים.

# סיבוך נפוץ של ראבדומיוליזיס הוא תסמונת מדור – עליה ידובר בהמשך.