פיסול – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏אוסטרליה: הגהה, replaced: אבוריג'נ ← אבוריג'ינ
שורה 196:
פיסול קלאסי נעשה בשלושה סוגים של טכניקות פיסוליות. הסוג הראשון הוא טכניקה של '''גריעת חומר''', כגון חציבה וגילוף ב[[עץ (חומר גלם)|עץ]], [[שיש]], [[שנהב]] וכדומה. במסגרת טכניקה זו הפסל גורע מגוש החומר המלא עד שהוא מגיע לצורה אותה ביקש לפסל. לעיתים מסתיימת פעולת הגילוף בליטוש של החומר לשם קבלת [[מרקם|מרקמים]] שונים.
 
לעומת טכניקות הגריעה, בטכניקות '''הוספת חומר''' הפסל מוסיף גושי חומר בהתאם לצורה אותה הוא שואף ליצור. לעיתים טכניקה זו מששמשתמשמשת שלב ביניים ביציקה, אולם יש והיא מהווה גם טכניקה לייצור סופי של אובייקט פיסולי. פסלונים רבים עשויים בטכניקות של פיסול ב[[חומר קרמי]] ו[[חרסינה]] הנשרפים בתנור מיוחד בטמפרטורה גבוהה עד לקבלת [[חרס]]. גם הפיסול ב[[שעווה]] משמש טכניקה פופולרית ליצירת דמויות. סוג נוסף של טכניקת הוספת חומר הוא פיסול ב[[עיסת נייר]]. העיסה נוצרת מערבוב דבק עם פיסות [[נייר]] או [[קרטון]] המתייבשות לכדי פסל מוצק. לעיתים נוהגים להשתמש בשלד מתכת לעיצוב דמויות. שלד זה מקנה לפסל חוזק וגם עוזר לעיצוב הדמות הכללית. השימוש בשלד הוא בעיקר עבור פסלים העשויים חומר קרמי המשמשים מודל ליציקה. פסלי [[טרקוטה]] המיועדים לשרפה בתנור נהוג לרוקן את מתוכן או לייצרם מראש כחלולים, כדי להעניק להם עמידות גבוהה יותר בתהליך השריפה.
 
בטכניקה של '''יציקה''' נעשה שימוש בתבנית שאליה שופכים חומר במצב נוזלי. לאחר התמצקותו בעקבות התקררות או התייבשות מוצאים את הפסל ה[[מוצק]] מן התבנית. ליציקה יש שלבים מקדימים הכוללים כיור הדימוי ב[[חומר]], [[גבס]] או [[שעווה]] והכנת תבנית ליציקת הדימוי. לעיתים משתמשים בחיבור כמה יציקות שונות לשם הכנת פסל שלם המורכב, לדוגמה, מכמה דמויות. בדרך כלל את היציקה מבצעים ב[[מתכת]], למשל [[ברונזה]].