הבדלים בין גרסאות בדף "רמת הגולן"

נוסף בית אחד ,  לפני שנתיים
ממשלת סוריה פיתחה את הגולן בעיקר לצורכי הצבא, סללה [[כביש]]ים, ומתחה קווי [[חשמל]] ו[[טלפון]].{{הערה|שם=קיפניס}} מפיתוח זה נהנתה בעקיפין גם האוכלוסייה האזרחית, אך בעיקר זו היושבת לאורך הצירים הראשיים. ל-50 מיישובי הגולן הייתה אספקת [[מים]] סדירה, פרי פיתוחם של מפעלי המים הסוריים. שאר היישובים השתמשו עדיין במי [[מעיין|מעיינות]], מי נחלים ומי [[גשם|גשמים]].
 
בתקופה זו נבנה [[צינור הנפט הטרנס-ערבי]] להעברת נפט מסעודיה ללבנון. הצינור עובר בגולן ולאורכו נבנה [[ציר הנפט]].[[קובץ:PikiWiki Israel 3709 Israel Defense Forces.jpg|שמאל|ממוזער|250px|העיר [[קוניטרה]] ב-1967]]בין השנים [[1949]] עד [[1967]] נהג [[צבא סוריה|הצבא הסורי]] [[הפגזה|להפגיז]] את היישובים הישראלים לאורך ה[[גבול]]. התרחשו תקריות רבות של ירי כלפי [[סירת דיג|סירות]] [[דייג]]ים ב[[כנרת]]. כתוצאה מהפגזות אלו נהרגו 140 אזרחים ועוד רבים נפצעו. כמו כן נגרמו נזקים לרכוש, ושדות תבואה רבים עלו ב[[אש]]. בנוסף, בתחילת [[שנות ה-50]] השתלטו הסורים על שטחי ישראל ממערב לקו הגבול הבינלאומי בינם ובין ישראל, באזור [[חמת גדר]]–[[אלמגור]] והחוף המזרחי של הכנרת. השתלטות זו יצרה קו חדש בין המדינות, אשר לימים נודע בשם ''''קווי ה-4 ביוני'''', וזאת כדי להבדילו מקו הגבול הבינלאומי שנקבע בתקופת [[המנדט הבריטי]].
 
בעקבות הקמת [[המוביל הארצי]], שהוביל מים מה[[כנרת]] למרכז ישראל ודרומה, ב-1964 פתחה סוריה (בברכת שאר ארצות ערב) בניסיון לסכל את מפעל המים הישראלי על ידי הטיית [[מקורות הירדן]] - [[נחל דן]], [[נחל חרמון|בניאס]] ו[[חצבאני]], ולהעבירם בתעלה מזרחית לכנרת (על גבי השלוחות המערביות של הגולן) אל ה[[ירמוך]] ו[[הירדן]]. בעקבות זאת החלה [[המלחמה על המים]]. כדי להכשיל את מפעל ההטיה הסורי ניצלה ישראל תקריות-ירי סוריות על-מנת לתקוף את מקימי התעלות הסוריות.
[[קובץ:Minefield warning.JPG|שמאל|ממוזער|250px|אזהרה בשדה מוקשים ברמת הגולן]]
במהלך [[מלחמת ששת הימים]] הפגיזו הסורים את יישובי [[עמק החולה]] ו[[ראש פינה]], ו[[טנק]]ים סוריים ניסו לכבוש את מוצב [[חולתהאשמורה]] [[תל דן]] ו[[דן (קיבוץ)|קיבוץ דן]]. למרות זאת, לא הייתה כוונה ל[[ממשלת ישראל]] לכבוש את רמת הגולן.{{הערה|{{מערכות|שמעון גולן|כיבושי 1967: האם הם תוכננו מראש?|9/113089|443}}|שם=שמעון גולן מערכות}} רק בימיה האחרונים של המלחמה, לאחר שהתרכזו מספיק כוחות בגִזרה, ובעקבות לחץ של משלחת יישובי הצפון,{{הערה|שם=שמעון גולן מערכות}} הוחלט לכבוש את רמת הגולן ולשים קץ לאיום ההפגזות על יישובי עמק החולה. ב-[[9 ביוני]], לאחר תום הקרבות בחזית המצרית ובחזית הירדנית, תקף חיל האוויר הישראלי את הרמה במתקפה אווירית מרוכזת ומתמדת. במקביל הופעלו שבע חטיבות, בפיקודו של [[אלוף פיקוד הצפון]], [[דוד אלעזר]]. ההתקפה התרכזה בגיזרת ה[[נחל חרמון|בניאס]] וצפון רמת הגולן, שם היה השיפוע בעלייה לרמה מתון יחסית, וכוחות השריון יכלו לעלות לרמה ולהתקדם כמעט עד מחצית הדרך ל[[קונייטרה]]. קרב ידוע במתקפה זו היה ב[[תל פאחר]]. במרכז הרמה תקפו כוחות רגלים את המוצבים הסורים והשיגו גם הם התקדמות לא מעטה. במהלך הלילה הרחיב צה"ל את הטריז דרומה, עד לאזור [[גשר בנות יעקב]]. בבוקר יום שבת, [[10 ביוני]], פרצו כוחות שריון וחיל רגלים מזרחה תחת סיוע אווירי, והצליחו להגיע, בצפון רמת הגולן, אל מעלה ה[[חרמון]] ואל קונייטרה, ובדרום רמת הגולן אל צומת רפיד. ב-10 ביוני בשעה 14:00 נפסקו הקרבות ברמת הגולן ונסתיימה למעשה הלחימה.
 
===לאחר מלחמת ששת הימים===
218

עריכות