גומי – הבדלי גרסאות

גומי טבעי מיוצר בכ-7,500 מיני צמחים המשתייכים לכ-300 סוגים ושמונה משפחות. המוהל החלבי הנובע מפצעים בצמחים ממשפחת ה[[חלבלוביים]], ה[[תותיים]], ה[[הרדופיים]], ה[[מורכבים]], ה[[אסקלפיים]] וה[[פרגיים]] הוא למעשה [[צמג|צֶמֶג]] (לטקס) – תרחיף של חלקיקי גומי בתמיסה מימית.{{הערה|1=Priyadarshan P.M, Cle´ment-Demange A.(2004), Breeding Hevea Rubber: Formal and Molecular Genetics. Advances in Genetics Vol.52 p. 51-115.}} התפקיד הביולוגי של צמג בצמח אינו לגמרי ברור, אך חוקרים סבורים שהוא משמש כחומר [[קרישה]] בפצעים כדי למנוע חדירה של חרקים אל תוך רקמת ה[[שיפה]] של הצמח. מתוך מגוון הצמחים המייצרים צמג רק מעטים שימשו במהלך ההיסטוריה להפקה של גומי טבעי, כאשר המקור העיקרי להפקת גומי מהמאה התשע עשרה ואילך הוא עץ הגומי [[הוואה ברזילאית]] ''Hevea brasiliens''. מקורות נוספים להפקת גומי הם העץ פיקוס הגומי ''Ficus elastica'', עץ הגוטה-פרצ'ה, צמח הגואיולהַוּוַאיוּלִי ''Parthenium argentatum'' וצמח השינן הרוסי ''Taraxacum koksaghyz''.

הפקת הגומי מצמח הגואיולהַוּוַאיוּלִי מתבצעת באמצעות קציר של הצמח, ריסוק הענפים והעלים, מיצוי הצמג באמצעות כבישה והוספת [[ממס אורגני|ממיסים אורגניים]]. היתרונות הבולטים של צמח הגואיולהַוּוַאיוּלִי על פני עץ הגומי כגידול תעשייתי הם יכולת הצמח לגדול באזורי אקלים יבשים (אם כי הצמח לא שורד טמפרטורות נמוכות בחורף), והאפשרות לקצור ולעבד את היבול במכונות. החיסרון העיקרי הוא העלות הגבוהה של המכשור והחומרים הכימיים הדרושים להפקת הגומי.

גומי טבעי הוא [[פחמימן]], ולכן בדומה לגידולים כמו תירס ודקל השמן הוא עשוי לשמש כמקור לדלק ביולוגי. ארצות הברית כיום דוגלת בהקטנת התלות במאגרי הדלק המאובן, מה שיוצר ביקוש הולך וגובר בעולם כולו לדלק ביולוגי. הדבר גורם לכך שיבולי [[תירס]] שלמים בארצות הברית מיועדים לייצור של [[אתנול]] במקום להישלח למדינות [[העולם השלישי]] מוכות הרעב כסיוע הומאניטרי. גידול של צמח הגואיולהַוּוַאיוּלִי למשל עבור הפקת [[ביו-דלק]] עשוי להיות פתרון לבעיה זו, משום שהגואיולשהַוּוַאיוּלִי מסוגל לגדול בתנאים קשים בהם מעט צמחי מזון משגשגים.