מלכות החרמון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
משפט שגוי לחלוטין. עם כל הכבוד לדבריו של נצר, המצעדים השבועיים של קול ישראל התחילו רק ב־1969.
אין תקציר עריכה
שורה 35:
השיר כתוב בתור [[מכתב]] שחייל שולח לחברתו, ז'אנר שהיה מקובל אז כשהקשר בין החזית לעורף היה במכתבים{{הערה|הגיע מכתבך, כתבי אליו (יגאל בשן)}}.
 
הסולן בשיר הוא [[מוצי אביב]] (משה יעקובוביץ). לטענת מחבר השיר, [[אפי נצר]], הוא בחר בו כמבצע כיוון שהכיר את קולו מעת שהיה נער ושר במקהלת בית הכנסת בשכונת [[נווה שאנן (חיפה)|נווה שאנן]] בחיפה.{{הערה|שם=על פי אפי נצר בראיון עמו בתוכניתו של [[שמעון פרנס]], [http://glz.co.il/1390-59019-he/Galatz.aspx "על החתום], ב[[גלי צה"ל]], 13 ביוני 2015}} כשבניגוד לנטייה מקובלת אז לשיר בדרמטיות{{הערה|אם תשוב, לצפון באהבה, מי שחלם}}, הוא נודע בביצוע הנון-שאלאנטי עם הידיים בכיסים; העמדה שאולי מלמדת על תחושת האופוריה שלאחר מלחמת ששת הימים, תחושה שבאה לידי ביטוי בעוד שירים מאותה תקופה{{הערה|פרחים בקנה, אנשי הצפרדע, אין כבר דרך חזרה, שיריונים 69, יש לי אהוב בסיירת חרוב}}.
 
צה"ל כבש חלק מה[[חרמון]] ב[[מלחמת ששת הימים]], כשנה לפני שהשיר יצא, אולם את הפסגה שלו ("יצאנו עם כל הרוחות אל פסגת החרמון הזוהרת") הוא [[מבצע קינוח|כבש]] כ-5 שנים מאוחר יותר, ב[[מלחמת יום כיפור]], ואז גם נטבע המונח [[העיניים של המדינה]] המתייחס לנוף הנשקף מהחרמון - כל צפון הארץ ודרום סוריה - הנוף המתואר בשיר.