סלאח א-דין – הבדלי גרסאות

}}

'''צאלאח א-דין''' ([[ערבית]]: '''صلاح الدين يوسف طجير بن ايوب''', תעתיק מדויק: צאלאח אלדין (א-דין) יוסף טג'יר בן איוב, תרגום: "צדקת האמונה"; ב[[כורדית]]: '''سه‌لاحه‌دین ئه‌یوبی''', Selah'edînê Eyubî{{כ}}; [[1137]]/[[1138|8]] – [[4 במרץ]] [[1193]]). בספרות המערב הוא מוכר בשם "סלדין" (Saladin). ייסד את [[השושלת האיובית]] ב[[מצרים]] וב[[סוריה]], שהייתה [[כורדים|כורדית]] במוצאה. ידוע הן בעולם ה[[אסלאם|מוסלמי]] והן ב[[נצרות|נוצרי]] על מנהיגותו והצלחותיו ה[[צבא]]יות, שרוככו באבירותו ובטבעו הרחמני בזמן [[מסעות הצלב]].

 

== העלייה לשלטון ==