מרטין לותר קינג – הבדלי גרסאות

|חתימה=[[קובץ:Martin Luther King Jr Signature2.svg|200px|חתימתו של מרטין לותר קינג]]

עוד בילדותו התגלה קינג הבן כמורד ספקן ובעל חשיבה מקורית, למרות החינוך הדתי שקיבל בביתו היה היחס הראשוני של קינג ל[[נצרות]] על גבול הספקנות והוא לא חשש מלהביע ספקות בטענות הדורשות אמונה עיוורת במעשי נסים והשגחה אלוהית והסתייג מהרגשנות שאפיינה את הדרשות של אביו. בגיל שש הלך קינג בעקבות אחותו ובלהט הרגע השתתף בטקס [[טבילה לנצרות]], צעד שלא מנע ממנו בגיל 13 להתכחש ל[[תחיית ישו]] במהלך שיעור ב[[בית ספר של יום ראשון]]. לאחר מכן סיפר קינג כי "ספקות החלו לצוץ בו ללא הפסקה". הוא למד בבית הספר התיכון על שם בוקר וושינגטון שב[[אטלנטה]] ובגיל 15, מבלי שסיים את חוק לימודיו באופן רשמי, התקבל ל[[מורהאוס קולג']] בו קיבל בשנת [[1948]] תואר [[בוגר אוניברסיטה]] ב[[סוציולוגיה]]. הוא המשיך את לימודיו בסמינר תאולוגי קרוזר ב[[פנסילבניה]] וסיים בשנת [[1951]] עם [[תואר ראשון]] ב[[תאולוגיה]] (Bachelor of Divinity). במהלך שנות לימודיו שינה קינג את השקפת עולמו, כאשר החל את לימודיו במורהאוס קולג' תכנן קריירה של רופא או עורך דין, אך בהשפעת בית הספר ובהכוונת מוריו הגיע למסקנה שדרך חיים המוכוונת על ידי השקפת עולם דתית יכולה להיות מכובדת מבחינה אינטלקטואלית ומספקת מבחינה רגשית. הוא ציין מאוחר יותר כי במהלך לימודיו הגיע למסקנה כי "ה[[תנ"ך]] מכיל אמיתות מרובות שאדם לא יכול להתכחש להן". שלב נוסף בהתגבשות תפיסת עולמו התרחש בעת לימודיו בסמינר קרוזר, שם עבר מהשפעת התפיסה הנוצרית הפונדמליסטית, אימץ את ההשקפה של הנצרות הליברלית והעמיק את הבנתו בכל הנוגע לדוקטרינות הנוצריות המרכזיות{{הערה|[http://www.tikkun.org/article.php/nov_dec_09_scofield King’s God: The Unknown Faith of Dr. Martin Luther King Jr.]|שמאל=כן}}.

במאמר שנכתב במסגרת הפרויקט החוקר את מורשתו הכתובה של קינג ב[[אוניברסיטת סטנפורד]] כתב מנהל הפרויקט קלייבורן קרסון: "ניתן לזהות העתקות טקסט בכתבים מוקדמים כמו גם בעבודת התזה שלו, דפוס זה ניכר גם בנאומים ודרשות לכל אורך הקריירה שלו"{{הערה|1=[http://mlk-kpp01.stanford.edu/index.php/home/pages?page=http://mlk-kpp01.stanford.edu/kingweb/additional_resources/articles/palimp.htm Editing Martin Luther King, Jr.:Political and Scholarly Issues]|שמאל=כן}}

בשנת [[1954]], בהיותו בן 25, התמנה קינג לכומר של [[הכנסייה הבפטיסטית]] של שדרת דקסטר ב[[מונטגומרי (אלבמה)|מונטגומרי]], [[אלבמה]]. כנסייה זו הייתה מזוהה זה מכבר עם פעילים למען זכויות האדם בארצות הברית, והייתה לה חשיבות סמלית בהיותה מבנה של קהילה שחורה, שממוקמת בסמוך לבניין [[קפיטול מדינת אלבמה|בית המחוקקים של אלבמה]], המקום בו הושבע [[ג'פרסון דייוויס]] כנשיא [[קונפדרציית המדינות של אמריקה]], במטרה להמשיך את [[עבדות בארצות הברית|העבדות בארצות הברית]].

בדצמבר [[1955]] בעקבות מעצרה של [[רוזה פארקס]], שסרבה לפנות את מקומה באוטובוס לאדם לבן, ולקראת פתיחת [[חרם האוטובוסים של מונטגומרי]], גייס א.ד. ניקסון, נשיא הסניף המקומי של [[האיגוד הלאומי לקידום אנשים צבעוניים|NAACP]] במונטגומרי, את קינג לדובר האגודה. במהלך החרם הושלכה פצצה על בית משפחתו של קינג, בזמן שאשתו קורטה ובתו התינוקת שהו במקום. קינג חזר לבית וכאשר ראה שאיש לא נפגע הוא יצא החוצה. הוא פגש קהל גדול וזועם של שחורים שנאספו במקום עם רובים והצליח להרגיע אותם להימנע מאלימות. בהמשך הרשויות העירוניות עצרו את קינג, עורר הדבר מחאה ציבורית בארצות הברית כולה. בעקבות פסיקת Browder v. Gayle בבית המשפט המחוזי של אלבמה ודחיית ערעור המדינה על ידי בית המשפט העליון, בוטלה ההפרדה באוטובוסים של אלבמה ב-20 בדצמבר 1956, לאחר 381 ימי חרם. עם זאת האלימות נגד שחורים נמשכה - למשך תקופה בתום החרם ירו לבנים על שחורים שנסעו באוטובוסים, זרקו פצצות על כנסיות שחורות ועל ביתו של פעיל לבן שתמך בזכויות לשחורים וכן נורו יריות על ביתו של קינג.

בשנת [[1959]] פרסם קינג ספר קצר בשם "מידות האדם" (אנגלית: The Measure of A Man){{הערה|Martin Luther King jr. The Measure of a Man Fortress Press; Philadelphia 1959|שמאל=כן}} בספר נכללה דרשתו המפורסמת "מהו אדם?" (אנגלית: "What is Man?") ובה דיון בצורך האנושי באהבת האלוהים וביקורת על אי צדק חברתי ואפליה בחברה המערבית{{הערה|[http://mlk-kpp01.stanford.edu/index.php/encyclopedia/encyclopedia/enc_the_measure_of_man_1959/ Measure of a Man, The (1959)]|שמאל=כן}}. באותה שנה זכה ב[[פרס אניספילד-וולף]] על ספרו הקודם, "המצעד לעבר החירות: סיפורה של מונטגומרי" (לא תורגם לעברית).

במסגרת מאבקה של תנועת אולבני כנגד חוקי האפליה הגזעית הגיע קינג לאולבני שב[[ג'ורג'יה]] ב-[[15 בדצמבר]] 1961 על מנת להשקיף על האירועים אך נעצר למחרת היום, הובא בפני שופט ושוחרר עד למשפטו שנערך ביולי [[1962]] הוא קיבל קנס של 178 דולר או 45 ימים בכלא, קינג בחר לשבת בבית הכלא אך שוחרר שלושה ימים לאחר מכן. לאחר שנה של הפגנות ומאבק ציבורי החלו ההפגנות לקבל אופי אלים, ניסיון שלו להחזיר את המאבק לקווים של אי-אלימות לא צלחו. ומאוחר יותר ציין אודות הלקח שנלמד מהמאבק באולבני:{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=YmX_pHPFcIcC&pg=PA90&lpg=PA90#v=onepage&q&f=false Wolfgang Mieder. "Making a Way Out of No Way": Martin Luther King's Sermonic Proverbial Rhetoric. Peter Lang, 2010 page 90 ]|שמאל=כן}}

במהלך המערכה נעצר קינג, אירוע כליאה מספר 13 מתוך 29 בסך הכל בקריירה. הכליאה הפכה לכלי במאבק הציבורי בעוד תומכיו פונים לתקשורת ואף לנשיא ארצות הברית תוך גרימת מבוכה לרשויות המקומיות. קינג ניצל את זמנו בכלא וכתב את המנשר המפורסם [[מכתב מבית הכלא של ברמינגהאם]], שנכתב על בדלי נייר ושוליים של עיתונים. החיבור היה תשובה ישירה לאנשי כמורה לבנים שהאשימו את קינג בהסתה למרדנות ודרשו ממנו לנהל את המאבק באמצעים משפטיים. ה"מכתב" כלל את עיקרי אמונתו ודעותיו של קינג. בתגובה לביקורת קבע קינג כי השבר של הגזענות הוא עמוק, הצורך בשינוי דחוף והמערכת מחופרת בעמדתה, קינג טוען כי חירות אינה ניתנת במתנה על ידי הצד המדכא אלא המדוכא חייב לדרוש את חירותו. קינג מציין כי [[מסיבת התה של בוסטון]] הייתה למעשה צעד של מרדנות אזרחית ואף מרחיק לכת וקובע כי מעשיה של [[המפלגה הנאצית]] ב[[גרמניה]] נעשו בחסות החוק. קינג ממשיך ומתאר את החברה "הלבנה" העומדת מול המפגינים:{{הערה| [http://mlk-kpp01.stanford.edu/index.php/resources/article/annotated_letter_from_birmingham/ “Letter From Birmingham Jail”]|שמאל=כן}}

ב-[[4 באפריל]] [[1967]] הופיע קינג בכנסיית ריברסייד שבעיר ניו-יורק ונשא את נאומו [[מעבר לוייטנאם: זמן לשבור את השתיקה]]. בנאום זה שטח קינג נקודת השקפה שחרגה מעבר למוסכמות התקופה והציב את עצמו כמתנגד למלחמת וייטנאם אבל גם לתפיסת העולם האמריקאית. הוא העלה טענה כי ארצות הברית חותרת לכבוש את וייטנאם במטרה להפוך אותה לשטח חסות - מושבה - אמריקאית, ועשה חיבור ישיר בין המלחמה ומדיניות של אפליה בארצות הברית{{הערה|אתר "חלומות משותפים" [http://www.commondreams.org/views04/0115-13.htm הטקסט המלא של הנאום באנגלית], נקרא ב-27 באפריל 2013}} הוא קרא לעריכת בדק-בית מוסר ושינוי. איש הרוח האפרו-אמריקאי [[טרוויס סמיילי]] טען בתוכנית תעודה של ערוץ [[PBS]] כי הנאום היה לא רק השנוי ביותר במחלוקת מנאומיו של קינג אלא גם הנאום שכתיבתו הייתה הקשה ביותר{{הערה|1=[http://www.npr.org/templates/story/story.php?storyId=125355148 The Story Of King's 'Beyond Vietnam' Speech]|שמאל=כן}}.

{{ציטוטון|אנחנו נבוא בעגלות רתומות לפרדות, כלי רכב ישנים וכל כלי תחבורה שאנשים יכולים להשיג. אנשים יבואו לוושינגטון ויישבו במרכז הרחוב אם יש צורך ויאמרו "אנחנו פה, אנחנו עניים, אין לנו כסף, אתם הבאתם אותנו לכך... ואנו באנו לכאן ונישאר עד שתעשו משהו בעניין}}{{הערה|[http://www.thenation.com/article/dr-martin-luther-kings-economics-through-jobs-freedom# Dr. Martin Luther King's Economics: Through Jobs, Freedom]|שמאל=כן}}

{{ציטוטון|אני לא יודע מה יקרה עכשיו, ימים קשים עומדים לבוא. אבל לי זה לא משנה, אני הייתי על ראש ה[[הר]], ולא אכפת לי. כמו כל אחד אני רוצה לחיות חיים ארוכים, לאריכות ימים יש ערך. אבל אני לא מודאג בעניין זה עכשיו, אני רק רוצה לעשות את רצון ה[[אלוהים]] והוא זה שאיפשר לי לעלות אל ראש ההר. ואני הבטתי משם, ואני ראיתי את הארץ המובטחת. אולי לא אגיע לשם אתכם אבל אני רוצה שתדעו הערב שאנחנו כעם נגיע לארץ המובטחת. לכן אני מאושר הערב, אני לא מודאג משום דבר, אני לא פוחד משום אדם, עיניי חזו בתפארת בואו של האל}}{{הערה|1=[http{{Citation|title=מרטין לותר קינג - הנאום האחרון (תורגם)|date=2011-08-17|url=https://youtuwww.beyoutube.com/watch?v=pD_aDoD7b6M]&feature=youtu.be|accessdate=2019-03-25|first=|last=Black Gold}} מרטין לותר קינג - הנאום האחרון (מתורגם) באתר יו טיוב}}

חקירת ה-FBI איתרה עדי ראיה לאירוע בבית הארחה ולאחר מכן את כלי הנשק ששימש את הרוצח, החוקרים הצליחו לבסוף לזהות את החשוד ברצח אסיר נמלט בשם [[ג'יימס ארל ריי]] שנעצר ב-[[8 ביוני]] [[1968]], בנמל התעופה [[לונדון הית'רו]] שב[[לונדון]] כשניסה לעזוב את [[הממלכה המאוחדת]] עם [[דרכון]] [[קנדה|קנדי]] מזויף על שם רמון ג'ורג' סנייד. ריי הוסגר במהירות למדינת טנסי והואשם ברצח קינג. הוא הודה ברצח ב-[[10 במרץ]] [[1969]], (על אף שהכחיש את ההודאה לאחר שלושה ימים), משהועמד למשפט הודה ריי כי הוא הרוצח, בעצת בא כוחו. ההודאה הצילה את ריי מ[[גזר דין מוות]] ונגזרו עליו 99 שנות מאסר. מאז החליף ריי מספר עורכי דין במאמץ לבטל את הרשעתו, במהלך הזמן מסר ריי מספר גרסאות מעורפלות בנוגע לחלקו ברצח, הוא טען כי הוא לא ירה בקינג והוסיף כי הוא היה מעורב ברצח באופן לא ישיר, לטענתו בראש הקנוניה עמד אדם ששמו "ראול"{{הערה|1=[http://www.nytimes.com/2010/09/24/us/24kershaw.html?_r=0 Jack Kershaw Is Dead at 96; Challenged Conviction in King’s Death]|שמאל=כן}}.

בשנת [[1977]] נפגש דקסטר סקוט קינג, בנו של מרטין לותר קינג, עם ריי ולאחר מכן הביע תמיכה פומבית בדרישתו של ריי למשפט חוזר. שנתיים לאחר מכן תבעה קורטה סקוט קינג את '''ללויד ג'וארס''' בבית משפט אזרחי, על חלקו לכאורה ברצח קינג, על פי דברי ג'וארס הוא קיבל 100,000 דולר על מנת לתכנן ולהוציא לפועל את רציחתו של קינג. חבר המושבעים מצא את ג'וארס ו"קונספירטורים אלמונים" וכן "סוכנויות ממשלתיות" כחלק מהמזימה לרצוח את קינג{{הערה|[http://www.nytimes.com/1999/12/10/us/dr-king-s-slaying-finally-draws-a-jury-verdict-but-to-little-effect.html Dr. King's Slaying Finally Draws A Jury Verdict, but to Little Effect]|שמאל=כן}}.

השפעה נוספת, מחוץ לתחומי עולמו הנוצרי והאמריקאי קיבל קינג מ[[מוהנדס קרמצ'נד גנדי|מהטמה גנדי]] – מנהיג פוליטי ורוחני הודי, שהוביל את [[תנועת העצמאות ההודית]] במאבקה נגד שלטון [[האימפריה הבריטית]]. גנדי הפך לסמל ההתנגדות הלא-אלימה בזכות הגייתה ויישומה של ה[[סאטיאגרהא]] – פילוסופיה הממוקדת בחיפוש אחר האמת ובהתנגדות לרשע באמצעות התנגדות פעילה אך לא אלימה – דבר שהוביל לעצמאות הודו ועורר השראה לתנועות שונות למען זכויות אדם ולחופש ברחבי העולם. בשנת [[1959]] ערך קינג מסע של [[עליה לרגל]] ל[[הודו]] ממנו חזר לארצות הברית עם השראה והבנה מעמיקה על שורשי הפילוסופיה של התנגדות ללא אלימות ומקומה במאבק האפרו אמריקאי לשוויון זכויות בארצות הברית. בראיון רדיו ששודר בערב היום האחרון של קינג על אדמת הודו הוא אמר: "מאז שהגעתי להודו, התחזקה אמונתי – עתה יותר מתמיד – כי הדרך של התנגדות ללא אלימות היא הנשק החזק ביותר העומד לרשות המדוכאים במאבקם להשיג צדק וכבוד אנושי"{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=TU_HozbJSC8C&pg=PA269&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Martin Luther King (Jr.), Peter Holloran. The Papers of Martin Luther King, Jr.: Threshold of a New Decade, January 1959-December 1960. University of California Press, 2005 page 269]|שמאל=כן}}.

לכל אורך שנות פעילותו התרחק קינג מחסות המפלגות הפוליטיות של ארצות הברית ולא נתן פומבי לדעותיו או לתמיכתו במועמד כלשהו לנשיאות ארצות הברית, בראיון שנתן בשנת 1958 הוא אמר "אני לא חושב שהמפלגה הרפובליקנית ולא המפלגה הדמוקרטית מלאות בהוד האלוהים... ואני לא קשור לאף אחת מהן". בשיחות פרטיות הוא הביע תמיכה במפלגה הדמוקרטית ובאוטוביוגרפיה שלו הוא ציין כי בשנת [[1960]] הוא הצביע עבור ג'ון קנדי, מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. לגופו של עניין הוא אמר{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=qW-NYdIefPgC&pg=PA84&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Martin Luther King (Jr.), Peter Holloran. The Papers of Martin Luther King, Jr.: Symbol of the Movement January 1957 - December 1958 page 84]|שמאל=כן}}:

על רקע זה היה יחסו של קינג כלפי יהדות יהודים ומדינת ישראל חיובי ואוהד. הוא צידד בזכות הקיום של מדינת ישראל ותמך בישראל בעת הקרבות של [[מלחמת ששת הימים]] תוך שהוא קורא לפתיחת משא ומתן על מנת לסיים את מעשי האיבה. במספר מקרים מתועדים עמד קינג חוצץ{{הערה|Sundquist, Eric J. (2005). Strangers in the land: Blacks, Jews, post-Holocaust America. Cambridge, MA: Harvard University Press, p. 110|שמאל=כן}} כנגד קריאות אנטישמיות ואנטי ציוניות שהפכו לשכיחות בקרב תנועות [[הכוח השחור]] כגון [[אומת האסלאם]] ומנהיגיה. [[הליגה נגד השמצה]], [[הקונגרס היהודי האמריקאי]] וארגונים נוספים, יהודיים ולא-יהודיים, וכן אקדמאים רבים, רואים בו ארגון [[אנטישמי]], בהתבסס על התבטאויות מנהיגיו ובהם [[לואיס פרחאן]].

מחקרים הראו כי מקורו של הציטוט איננו ברור וכי ככל הנראה מדובר בטקסט שלא נכתב ולא נאמר על ידי קינג. ההיסטוריון [[אריק סנדקוויסט]] שחקר את תולדות הקשר בין ארגונים יהודים לבין תנועת המחאה האפרו-אמריקאית בכלל וקינג בפרט קובע{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=5y8zhmn-q4QC&pg=PA109&hl=en Sundquist, Eric J. (2005). Strangers in the land: Blacks, Jews, post-Holocaust America. Cambridge, MA: Harvard University Press, p. 110.]|שמאל=כן}} כי הטקסט איננו של קינג, אך מתבסס על אירוע מתועד בו קטע קינג סטודנט אנטישמי ואמר לו "אל תאמר דברי אלו, כאשר אנשים מותחים ביקורת על ציונים הם מתכוונים ליהודים, דבריך הם אנטישמיים"{{הערה|על הציטוט והוויכוח שניצת לאחרונה בנוגע לו [http://www.martinkramer.org/sandbox/2012/03/in-the-words-of-martin-luther-king/ In the words of Martin Luther King…] בבלוג של [[מרטין קרמר]]}}.

ב-[[2 בנובמבר]] [[1983]] חתם הנשיא [[רונלד רייגן]] על צו נשיאותי וקבע כי החל מה-[[20 בינואר]] [[1986]] יצויין בכל שנה יום לזכרו של קינג וייקרא על שמו. צו נוסף נחתם על ידי הנשיא [[ג'ורג' הרברט ווקר בוש]] בשנת [[1992]] שקבע כי יום מרטין לותר קינג יצויין כל שנה ביום שני השלישי בחודש ינואר{{הערה|1=[http://www.presidency.ucsb.edu/ws/index.php?pid=47329 Proclamation 6401 - Martin Luther King, Jr., Federal Holiday, 1992]|שמאל=כן}}.