הבדלים בין גרסאות בדף "מיליה פלזנשטיין"

מ
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
 
== החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה ==
בסוף 1942 נלחם לראשונה בחזית [[קובאן (חבל ארץ בקווקז)|קובאן]]. באביב 1943 לחם בחזית אוקראינה בקרבות קשים בדרגת סג"ם בפיקוד על המחלקה המסייעת שהייתה חמושה במקלעים. בקיץ 1943 נלחם בקרבות [[קרסנודאר]]. יחידתו השתתפה בנחיתת סער ביחד עם גדוד נחתים וגדוד [[נ.ק.ו.ד.]] באזור [[נובורוסייסק]].{{הערה|[http://militera.lib.ru/science/boy_strelkovoy_divizii/10.html Боевые действия стрелковой дивизии: Сборник тактических примеров из Великой Отечественной войны] (תמרונים מבצעיים של דיוויזיית חי"ר במלחמת העולם השנייה) {{רוסית}}}} ב-1 בנובמבר 1943 נשלח עם יחידתו למשימת כיבוש חצי האי אלטיגיין ב[[קרץ']] שנחשבה לפעולה חסרת סיכוי. היחידות שטו בלילה הסוער ב[[ארבה (כלי שיט)|אסדות]] נגררות לרוחב מיצר קרץ' בן 35 הקילומטרים. הכוח התגלה והופגז קשות על ידי כלי שיט גרמניים וכן מכיוון החוף, גם מזג האוויר הסוער הביא לטביעת מספר סירות על אנשיהן. פלזנשטיין פרץ עם מחלקתו מהמים הרדודים אל החוף המבוצר בהסתערות רימונים ומקלעים והצליח לכבוש חלק של כק"מ מהחוף ולהחזיק בו מעמד במשך שבוע כנגד 12 מתקפות נגד מאסיביות ללא תגבורת וללא אספקה, כאשר הוא אישית הרג למעלה מחמישים חיילים נאצים והיווה דמות מופת פיקודית לחייליו.
בפעולה זו פלזנשטיין נפצע קשות מקליע שפילח את לסתו ולשונו בעת שהשליך רימון נגד טנקים. הוא נחשב כמת אך בהתעקשות של ידידו [[קייסין קולייב]] פונה לתחנת איסוף פצועים ושם נתברר כי הוא חי אך במצב קשה. הוא הועבר לבית חולים צבאי ב[[סוצ'י]] שבו שהה 4 חודשים. במהלך הקרב אבדו מסמכיו וקולייב זיהה אותו בכינוי "מיליה", שנרשם בתיעוד הרפואי וכך הפך לשמו הרשמי. הוא שלח מכתב מבית החולים לאביו שהוא פצוע אך במקביל קיבל אביו מכתב מהצבא שבנו נהרג. אחר כך הסתבר כי משנודע לפקיד האחראי שהכדור פילח את הראש, הוא הפעיל את שיקול דעתו והחליט כי החייל לא יחיה ולכן הודיע לאביו על מותו.