ויקיפדיה

דם, יזע ודמעות (להקה) – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
הרחבה, עריכה
מ סקריפט החלפות (שנייה, גרסאות, גויס, ג'אז, מוזיקלי, שווד)
שורה 1:
{{מוזיקאי|סיווג=להקה}}
'''דם, יזע ודמעות''' (ב[[אנגלית]]: '''Blood, Sweat & Tears''' או בקצרה '''BS&T''') הוא שמו של [[הרכב מוזיקלי]] אמריקני שנוסד ב-[[1967]] בעיר [[ניו יורק]] כתוצאה מחזונו של [[אל קופר]] לשלב [[מוזיקה|מוזיקת]] [[רוק (מוזיקה)|רוק]] עם [[כלי נשיפה]] ועדיין פעיל. מאז תחילת פעילותו התחלפו אנשי ההרכב לעיתים מזומנות (לאורך שנות פעילותו התחלפו בו מעל 150 מוזיקאים). הלהקה שמרה תמיד על מבנה של בין שמונה לעשרה חברים: זמר, גיטרה[[גיטריסט]], בס, תופים, קלידים (לרוב [[אורגן האמונד]]) וכלי נשיפה (סקסופון, חצוצרות, טרומבון). המוזיקה של דם יזע ודמעות משלבת סגנונות רבים ושונים כ[[רוק (מוזיקה)|רוק]], [[רית'ם אנד בלוז]], [[בלוז]], [[פופ]] ו[[ג'אז]]. ההרכב נקרא על שם נאומו של [[וינסטון צ'רצ'יל]] [[דם, עמל, דמעות ויזע]].
 
== תקופת אל קופר ==
הלהקה המקורית נוסדה על בסיס מוזיקאים שקיבץ אל קופר, נגן [[אורגן האמונד]], [[זמר]], [[מעבד מוזיקאלימוזיקלי]] ויזם: נגן ה[[גיטרה בס|בס]] [[ג'ים פילדר]] (Jim Fielder {{אנ|Jim Fielder}}), הזמר והגיטריסט [[סטיב כץ (מוזיקאי)|סטיב כץ]] (Steve Katz {{אנ|Steve Katz (musician)}} וה[[מתופף]] [[בובי קולומבי]] (Bobby Colomby {{אנ|Bobby Colomby}}) יחד עם סקציית נגני כלי הנשיפה שכללה את ה[[סקסופוניסט]] [[פרד ליפסיוס]] (Fred Lipsius {{אנ|Fred Lipsius}}), ה[[חצוצרה|חצוצרנים]] [[רנדי ברקר]] (Randy Brecker {{אנ|Randy Brecker}}) ו[[ג'רי וייס]] (Jerry Weiss {{אנ|Jerry Weiss}}) ונגן ה[[טרומבון]] [[דיק האליגן]] (Dick Halligan {{אנ|Dick Halligan}}). נגני כלי הנשיפה נבחרו על ידי אל קופר, סטיב כץ (חברו להרכב The Blues Project), פרד ליפסיוס וה[[מפיק מוזיקלי|מפיק]] [[ג'ון סיימון]] (John Simon {{אנ|John Simon (record producer)}}) מבין נגני ג'אז שהוזמנו ל[[מבחן בד|אודישנים]]. קופר החתים את החברים על הצהרה לפיה הוא האיש הקובע בלהקה לכל דבר ועניין, כראשון בין שווים.
 
הופעת הבכורה של ההרכב התקיימה ב-[[17 בנובמבר]] 1967 ב-[[Cafe Au Go Go]] בניו יורק. השילוב בין רוק, רית'ם-אנד בלוז, ג'זאז ו[[רוק פסיכדלי]] היה ללהיט בקרב הקהל. הלהקה הוחתמה ב[[חברת תקליטים|חברת]] [[קולומביה רקורדס]] ועד סוף דצמבר השלימה את ההקלטות ל[[אלבום בכורה|אלבום הבכורה]] שלה, ''[[Child Is Father to the Man]]''. האלבום, ובו הלהיטים "I Can't Quit Her", "House in the Country" ו-"I Love You More Than You'll Ever Know", ראה אור ב-[[21 בפברואר]] [[1968]]. האלבום זכה להצלחה, אולם אל קופר לא היה זמר בעל יכולת ווקלית מרשימה, ודאי לא לאורך שעות של הופעה. סטיב כץ ובובי קולומבי החליטו לחפש זמר מחליף, כאשר קופר יישאר נגן האמונד ומלחין-מעבד בלבד. באפריל 1968 עזב קופר את הלהקה שהקים מתוך מחאה על חוסר האמון שהובע בו, להבנתו. גם וייס וברקר עזבו את הלהקה על מנת לפתח קריירות ג'אז. לתפקיד החצוצרנים נכנסו לב סולוף (Lew Soloff) וצ'אק ויינפילד (Chuck Winfield).
 
== תקופת דייוויד קלייטון-תומאס ==
כץ וקולומבי בחנו מספר זמרים לתפקיד הזמר המוביל של הלהקה ובחרו לבסוף בזמר ה[[קנדים|קנדי]] [[דייוויד קלייטון-תומאס]] (David Clayton-Thomas {{אנ|David Clayton-Thomas}}). נגן הטרומבון דיק האליגן נטל את תפקיד נגן ההאמונד וללהקה הצטרף ג'רי היימן (Jerry Hyman) כנגן טרומבון. ב-[[18 ביוני]] 1968 ערכה הלהקה ב-Cafe Au Go Go את מופע הבכורה שלה בהרכבה החדש. בהרכב זה הוקלט גם תקליטה השני של הלהקה, ''Blood, Sweat & Tears'' בחברת קולומביה ובהפקתו של ג'יימס ויליאמס גרושיו (James William Guercio) שראה אור בדצמבר 1968. התקליט זכה ב[[פרס גראמי לאלבום השנה]] לשנת 1969 (תוך שהוא מביס את ''[[Abbey Road]]'' של [[הביטלס]]). השיר הידוע ביותר מהתקליט הוא "Spinning Wheel" שחיבר דייוויד קלייטון-תומאס. כן זכתה להצלחה [[גירסת כיסוי]] לשירו של [[ברי גורדי]] "You've Made Me So Very Happy". ב[[פסטיבל וודסטוק]] זכתה הלהקה למיקום כבוד של אחת הלהקות המובילות.{{הערה|1=[https://entertainment.howstuffworks.com/all-32-bands-that-performed-at-woodstock27.htm All 32 Bands that Performed at Woodstock -27]}} במאי-יוני 1970 יצאה הלהקה לסיבוב הופעות ב[[מזרח אירופה]] שמומן על ידי [[מחלקת המדינה של ארצות הברית]].
 
ביוני 1970, לאחר שובה של הלהקה לארצות הברית היא הוציאה לאור את התקליט ''Blood, Sweat & Tears 3'', גם הוא בחברת קולומביה. התקליט כלל כמעט רק גירסאותגרסאות כיסוי, בהם ''Somethin' Comin' On'', שבוצע כבר שנה קודם לכן על במת פסטיבל וודסטוק, וגירסאותוגרסאות כיסוי בגוון ג'אז לשירם של [[האבנים המתגלגלות]] "[[Sympathy for the Devil]]" ולשיר "Hi-De-Ho" מאת [[קרול קינג]]. ביוני [[1971]] ראה אור תקליטם הרביעי, ''Blood, Sweat & Tears 4'' עם דייב ברגרון (Dave Bargeron) בטרומבון במקום ג'רי היימן. רוב החומר בתקליט חובר על ידי חברי הלהקה. אף לא אחד מה[[סינגל]]ים מהתקליט הגיע ל-30 הגדולים ב[[מצעד הבילבורד]], עובדה שסימנה את תחילת ההתדרדרות המסחרית של הלהקה.
 
== תקופת ג'רי פישר ==
בראשית [[1972]] השתנה שוב הרכב הלהקה. דייוויד קלייטון-תומאס עזב והוחלף על ידי ג'רי פישר. נוסף על כך עזבו שני חברים-מייסדים; פרד ליפסיוס הוחלף על ידי לו מריני וג'רי היימן הוחלף על ידי פסנתרן הג'אז לארי ויליס. הגיטריסט השבדיהשוודי גאורג ודניוס הצטרף ללהקה. בספטמבר 1972 הוציא ההרכב החדש את התקליט ''New Blood'' בחברת קולוןמביה בהפקתו של חבר הלהקה, בובי קולומבי. החומר היה מורכב ברובו המוחלט מגירסאותמגרסאות כיסוי, בהן ל"Down in the Flood" של [[בוב דילן]]. בינואר [[1973]] עזב החבר המייסד סטיב כץ, על מנת להפוך למפיק מוזיקלי (ל[[לו ריד]] ואחרים). החצוצרן צ'אק ויינפילד עזב את הלהקה במרץ והוחלף על ידי טום מאלון שהוחלף על ידי ג'ון מדריד. התקליט הבא, ''No Sweat'', שראה אור ביוני 1973, המשיך בקו המוזיקלי שהפך את הלהקה ללהקת [[פיוז'ן (מוזיקה)|פיוז'ן]] ג'אז-רוק. מדריד ולב סולוף עזבו את הלהקה לפני אלבומה הבא, ''Mirror Image'' שראה אור ביולי [[1974]] והוקלט עם החצוצרן טוני קלטקה, הסקסופוניסט ג'רי לקרוס (Jerry LaCroix) ונגן הבס רון מקלור במקום החבר-המייסד ג'ים פילדר, שעזב אך הוא.
 
בסוף 1974 עזבו דייוויד קלייטון-תומאס וג'רי לקרוס את הלהקה. זמר הבלוז מ[[ניו אורלינס]] לותר קנט נכנס למשבצת הזמר.
 
== המשכיות ושינויים ==
בובי קולומבי, החבר המייסד והמפיק המוזיקלי של הלהקה, יחד עם מנהלה, פרד הלר, ביקשו להחזיר את הלהקה לימי הזוהר שלה ולהחזיר אליה את דייוויד קלייטון-תומאס. קלייטון-תומאס הסכים להופיע בהופעה יחידה ב[[מילווקי]] יחד עם הזמרים ג'רי פישר ולותר קנט. התקליט ''New City'' שראה אור באפריל [[1975]] הציג מחדש את קלייטון-תומאס כזמר המוביל של הלהקה. חצי מהשירים בתקליט היו גרסאות כיסוי וחציים מקוריים. גירסת הכיסוי לשירם של הביטלס, "Got to Get You into My Life" הגיעה למקום ה-62 במצעד בילבורד, טוב יותר מהישגי האלבומים האחרונים, אך הרחק מאחורי השגיהם של אלבומיה הראשונים של הלהקה. הלהקה ניצלה את המומנטום ויצאה למסע הופעות ארוך ב[[יפן]] וב[[אירופה]], שהניב תקליט שהוקלט בהופעות - ''In Concert'', שכלל את להיטי הלהקה בביצוע חי, תוך אירוח של נגנים שונים.
 
באותה עת גילה קולומבי ב[[פלורידה]] את נגן הבס [[ג'אקו פסטוריוס]], החתים אותו לחברת קולומביה והפיק את אלבומו הראשון, שראה אור באפריל [[1976]]. פסטוריוס החליף את רון מקלור כנגן הבס של הלהקה בהמשך מסע ההופעות שלה, לפני שהצטרף ללהקת [[Weather Report]].
 
ביולי 1976 ראה אור התקלי ''More Than Ever'', שהציג אורחים רבים, בהם הזמרת פטי אוסטין, הגיטריסטים ריצ'רד טי, אריק גייל ויו מקפרלן, החצוצרן ג'ו פאדיס, נגן ה[[בנג'ו]] אריק ויסברג ועוד. על אף הציפיות שנתלו בתקליט, הוא נכשל מסחרית. ב-[[1977]] עזבה ההלקה את חברת קולומביה והוחתמה בחברת ABC. תקליטה הבא, ''Brand New Day'' ראה אור בנובמבר אותה שנה. הזמרת [[צ'אקה קאן]] התארחה ברצועה השניההשנייה בתקליט, ''Dreaming As One''. היה זה התקליט האחרון של ההרכב שהופק על ידי קולומבי.
 
הרכב הלהקה המשיך להשתנות באופן תדיר. במהלך סיבוב הופעות בינואר [[1978]] נפטר סקסופוניסט הלהקה, גרגורי הרברט מ[[מנת יתר]] של סמים, בגיל 31, דבר שהביא להפסקה בפעילות הלהקה.
 
בראשית [[1979]] החליטו דייוויד קלייטון-תומאס ופרד הלר להמשיך את פעילות הלהקה עם הרכב חדש לגמרי. לשם כך גוייסהגויסה שורה של מוזיקאים קנדיים, הגיטריסט קני מרקו, נגן הבס דייווייד פיטש, הקלידן ג'ו סילי, החצוצרן ברוס קאסידי, הסקסופוניסט ארל סימור, הארווי קוגן שניגן בסקפוסון וב[[חליל צד]] והמתופף ג'ק סקרנגלה. הלהקה הוחתמה במותג ההקלטות LAX ובמרץ [[1980]] הוציאה את האלבום ''Nuclear Blues'' עם בובו אקונומו בתופים וריצ'רד מרטינז בקלידים. התקליט כלל שבע רצועות, בהן קטע באורך 15 דקות בשם "Spanish Wine Suite". התקליט, שביקש לברוא מחדש את הלהקה כלהקת [[פאנק (Funk)|פאנק]], כשל אף הוא.
 
כאשר יצא דייוויד קלייטון-תומאס לקריירת סולו ב-[[1983]], דיווחו אמצעי התקשורת על מסע ההופעות שלו כעל מסע הופעות של "דם, יזע ודמעות", אף שה[[סימן רשום]] של שם הלהקה השתייך לקולומבי, שלא נתן את הסכמתו. לבסוף הושגה פשרה במסגרתה המשיך דייוויד קלייטון-תומאס במסע ההופעות שלו, שנמשך 20 שנה תחת השם "דם, יזע ודמעות", עם צוות נגנים מתחלף. ב-[[1998]] ראה אור התקליט ''Bloodlines'', שכלל ביצועים מחודשים לשירי הלהקה, שבוצעו על ידי קלייטון-תומאס ונגנים, חלקם מהרכבי עבר של הלהקה.
שורה 32:
במרץ [[1993]] ארגון אל קופר מופע בשם ''A Silver Anniversary Celebration of the Classic Album The Child Is Father to the Man'' לרגל 25 שנה ליציאת תקליט הבכורה של דם, יזע ודמעות. במופע הופיעו בין היתר רנדי ברקר, ג'ים פילדר, סטיב כץ ופרד ליפסיוס, כמו גם קופר עצמו, לב סולוף, טום מאלון ועוד.
 
לאחר פרישתו של קלייטון-תומאס ב-[[2004]] המשיך לארי דור (Larry Dorr) לנהל את הרכב הנגנים בלעדיו והלהקה ממשיכה להופיע בסיבובי הופעות תדירים סביב לעולם.
 
ההרכב הופיע בישראל ב-22 באוקטובר 2018{{הערה|{{Cite news|url=https://www.tavikartis.com/%d7%9c%d7%94%d7%a7%d7%aa-%d7%93%d7%9d-%d7%99%d7%96%d7%a2-%d7%95%d7%93%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%aa%d7%92%d7%99%d7%a2-%d7%9c%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%91%d7%9e%d7%a8%d7%a5-2018|title= ההופעה של דם יזע ודמעות בישראל נדחתה לאוקטובר 2018 |newspaper=אתר תביא כרטיס|}}}}
שורה 108:
* מפיק:ג'ימי אינר
| style="text-align:center;"| 47<ref name="ReferenceB">{{cite web |url= http://www.allmusic.com/album/new-city-mw0000206843/awards |title=New City - Blood, Sweat & Tears &#124; Awards &#124; AllMusic |work=allmusic.com |accessdate=24 December 2013}}</ref>
|
|-
|1976
שורה 124:
* מפיקים: בובי קולומבי ורוי האלי
| style="text-align:center;"| 205
|
|-
|1980
שורה 131:
* חברה: MCA LAX Records
* מפיק: ג'רי גולדשטיין
| style="text-align:center;"|
|
|}
שורה 164:
==קישורים חיצוניים==
* {{Cite news|url=https://e.walla.co.il/item/3125306|title=כל הג'אז הזה: להקת דם יזע ודמעות תשוב להופיע בישראל - וואלה! תרבות|newspaper=וואלה! תרבות|language=he-IL|access-date=2018-01-08}}
* [[תומר מולווידזון]], [https://listentm.com/2018/03/03/%D7%93%D7%9D-%D7%99%D7%96%D7%A2-%D7%95%D7%93%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%91-%D7%94%D7%91%D7%9F-%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%97-%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%A9/ דם יזע ודמעות: האב, הבן ורוח הקודש], 3 במרץ 2018
{{פרופילי מוזיקאים}}
 
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/דם,_יזע_ודמעות_(להקה)"