שחרור על-תנאי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 35:
בשנת 1966 נדון עניינו של אסיר ביטחוני שביקש שחרור מוקדם, ושופטי בג"ץ השמיעו דעות שונות בסוגיה של התחשבות באינטרס הציבורי-הרתעתי, אולם הדיון לא שינה את הנוהג שנקבע בהחלטת בג"ץ הקודמת שוועדת השחרורים אינה שוקלת את האינטרס הציבורי הרתעתי.
 
אולם לאחר שוועדת שחרורים צבאית החליטה לשחרר את [[רמי דותן]] לאחר שני שלישים מתקופת מאסרו, קבע [[בג"ץ]] שבהחלטה על שחרור מוקדם של אסיר צבאי יש לקחת בחשבון גם שיקולים ציבוריים כמו חומרת העבירה ונסיבותיה והצורך בהרתעה{{הערה|שם=בגץ|[httphttps://elyon1supreme.court.gov.il/filesPages/99/590/039/G07/99039590SearchJudgments.g07.htmaspx?&OpenYearDate=1999&CaseNumber=3959&DateType=1&SearchPeriod=8&COpenDate=null&CEndDate=null&freeText=null&Importance=null בג"ץ 3959/99]}}{{הערה|1={{הארץ||למחוק חרפתהתנועה למען איכות השלטון בישראל נגד הוועדה לעיון בעונש ואחרים], חוקניתן דרעי|118743|17ב-12 בדצמברביולי 2001}}1999}}.
 
בתחילת שנת 2001 דן בג"ץ בשנית בעניין שחרורו של [[יורם שקולניק]] והתמקדה בשאלת האינטרס הציבורי של הרתעה, לאחר שבפעם הקודמת ביטלה את החלטת ועדת השחרורים בטענה שהוועדה לא שקלה נכון את מסוכנותו.