פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
הוספת קישור לתוהו ובוהו
כיום, עם התקדמות אמצעי התקשורת האלקטרונית, ישנם רבים הרואים בדמוקרטיה הישירה, שבעבר נראתה כבלתי אפשרית, משום חלופה ראויה ואפשרית לדמוקרטיה הייצוגית, ובסופו של דבר לדמוקרטיה הליברלית. מולם יש הטוענים כי המצביע האלקטרוני, המבודד, הספון בביתו, נתון למניפולציות, ובסופו של דבר הצבעתו אינה פעילות דמוקרטית אלא באופן פורמלי, שכן לא משתמעת ממנה השתתפות של ממש בהליך דמוקרטי, הכולל יותר מהקשה על מקלדת. מכל מקום, עלייתה של תקשורת המחשבים והתקשורת האלקטרונית הביאה לפריחה מחודשת של הגישות הישירות וההשתתפותיות, וליצירת גישה חדשה המכונה - E Democracy - [[דמוקרטיה אלקטרונית]].
 
לטענות כנגד הדמוקרטיה הליברלית המועלות על ידי תומכי השיטות הרדיקליות, משיבים תומכי הדמוקרטיה הליברלית כי הדמוקרטיה הייצוגית בכלל, והדמוקרטיה הליברלית בפרט, מהווים את ההגנה הטובה ביותר ל[[מיעוט]]ים מפני [[עריצות הרוב]]. דמוקרטיה שאינה משתמשת בתיווכם של הנציגים תיצור רוב מזדמן, מתחלף ונתון למניפולציות, ולא תאפשר מדיניות ארוכת טווח. נטען כי לאזרח מן השורה אין את הידע והכישורים להחליט בכל מגוון הנושאים העומדים על הפרק במדינה המודרנית, ולשם כך הוא בוחר בנציגים, המשקיעים את המאמץ בהשגת המידע ובדיוני מדיניות, מאמץ אותו האזרח מן השורה אינו יכול להשקיע. נטען כי מדינה המתנהלת באופן בו כל החלטה מתקבלת על ידי כלל הציבור תשקע עד מהרה לכלל דיקטטורה של הרוב, דיכוי של המיעוטים ותוהוו[[תוהו ובוהו]].
 
יש המשיבים לטענות אלו של תומכי הדמוקרטיה הליברלית בכך שהטענות אינן כנגד הדמוקרטיה הישירה, אלא כנגד השיטה הדמוקרטית בכללותה. כך, למשל, מדוע ציבור נבער שאינו מסוגל להחליט בענייני היסוד, מקבל לפתע את כל הכישורים הנדרשים כשעליו לבחור בנציגים?{{הערה|1=Ian Budge "New Answers to Old and New Criticisms" in '''The New Challenge of Direct Democracy''' Polity Press, 1996, 59.|שמאל=כן}}