הבדלים בין גרסאות בדף "אברהם ב. יהושע"

מ
בוט החלפות: אינטראקצי\1
מ (בוט החלפות: אינטראקצי\1)
לקראת בחירות 2001, פרסמה קבוצת פעילי שלום, ובתוכה יהושע, מודעה בולטת בעיתון "הארץ", בה הם שללו את [[זכות השיבה|שיבת הפליטים הפלסטינים]] לתחומי מדינת ישראל, "כי פירוש הדבר יהיה חיסולה של מדינת ישראל... שיבה גורפת של פליטים פלסטינים לישראל סותרת את עקרון [[זכות להגדרה עצמית|זכות ההגדרה העצמית]] של העם היהודי".{{הערה|תום שגב, '''הציונים החדשים''', עמ' 132.}}
 
בשנת [[2002]] אמר ביחס ל[[הסכסוך הישראלי-פלסטיני|סכסוך הישראלי-פלסטיני]]: "הפלסטינים נמצאים כיום במצב טירופי, שמזכיר את זה בו נמצא העם הגרמני בתקופת ה[[נאצים]]. הפלסטינים הם לא הראשונים שהעם היהודי גרם להם לטירוף הדעת. זה לא העם הראשון שהכנסנו לטירופים, ראינו כבר מה קרה עם הגרמנים". בעקבות הביקורת שעוררו דבריו, בין השאר על ידי הנהלת "[[יד ושם]]", הסביר יהושע את כוונתו: "לא עשיתי השוואה בין יחסי ישראל והפלסטינים למעשיהם של הנאצים, אבל אני שואל את עצמי שאלה שאנחנו חייבים לשאול: מה יש באינטרקציהבאינטראקציה בינינו לבין עמים אחרים, היוצר כזאת [[שנאה]] אי­רציונלית? מה הביא את הגרמנים ומה מביא את הפלסטינים לשנאה כזאת כלפינו? אני מסתכל בחרדה באיזו שנאה התאבדותית מתייחסים אלינו הפלסטינים. גם הגרמנים התייחסו אלינו באותו סוג של שנאה. זה דבר שצריך לברר אותו, מה קורה בינינו לבין עמים אחרים שבתוכם אנחנו חיים"{{הערה|{{nrg|[[איתי אשר]]|"אנחנו צריכים להבין למה שונאים אותנו"|308/486|20 ביוני 2002|archive|}}}}.
 
לקראת סוף [[מלחמת לבנון השנייה]], השתתף ב[[מסיבת עיתונאים]] עם [[דויד גרוסמן]] ו[[עמוס עוז]] בה קראו לממשלת ישראל להסכים ל[[הפסקת אש]] ולא להרחיב את הלחימה בלבנון כפי שהחליטה לאחר מכן. במאמריו תיאר את עצמו כ"סופר מגויס", בעל מחויבות ואחריות למתרחש. את חשיפת דעותיו בעניינים חברתיים ומדינתיים החל בספר המסות "בזכות הנורמליות", שעורר הדים בישראל ובעולם, ובמאמרים ובספרים נוספים שפרסם מאז.