הונים – הבדלי גרסאות

ההונים הותירו אחריהם שרידים מועטים, הכוללים בעיקר כלים ו[[כלי נשק]] שנשתמרו כ[[מנחת קבורה|מנחות קבורה]]. הם לא הותירו כל מסמך כתוב ולא תיעדו את ההיסטוריה של עצמם. כתוצאה מכך, כל מעשיהם ופועלם נראים דרך העיניים והפריזמה של הכתבים הרומאיים, העוינים לכל השבטים הברבריים בכלל ולהונים בפרט. המקור העיקרי המתייחס לשבטים ההונים בטרם התגבשות האימפריה של אטילה ההוני, הם כתביו של ההיסטוריון הרומאי [[אמיאנוס מרקלינוס|אמיאנוס מַרְקֶלִינוּס]], שכתב את הפסקאות בספרו המתייחסות להונים בסוף שנות השמונים של [[המאה הרביעית לספירה]], כעשרים שנה לאחר שההונים יצאו מהערבות האסיאתיות אל מעבר לשטחים שממערב ל[[הים השחור|ים השחור]].

 

 

החל מהמחצית השנייה של [[המאה הרביעית לספירה]] התגבר הלחץ על גבולות [[האימפריה הרומית]] לאורך [[נהר הדנובה]] ו[[נהר הריין]]. מהלומות אלו היו כתוצאה מהתקדמות פולשים הונים ממזרח לכוון מערב, שדחקו את דרי האזור לעבר הגבול הרומאי. התהליך היה איטי ואין כל עדות לכוח מונוליתי או חזית התקדמות אחידה של הפולשים ההונים, אך כתוצאה של הלחץ ההוני, נדחפו גלים של פליטים ועימם לוחמים גותים ושבטים [[גרמאנים]] אחרים אל שטחי האימפריה. ההונים נכנסו אל תוך אירופה באיטיות ובשלבים, תוך שהם מבססים את אחיזתם על שטחים נרחבים על ידי פשיטות מהירות ודחיקת תושבים מקוריים של האזור. ניתן לשחזר את התקדמות ההונים אל תוך אירופה מהאירועים על גדות נהר הדנובה, אליו התנקזו הפליטים, ומהשתקפות האירועים בהיסטוריה הרומית. תחילה הופיעו הגותים בשנות ה-70 וה-80 של המאה הרביעית על גדות הדנובה וחצו את הנהר אל תוך שטח האימפריה, בתחילת המאה החמישית ניכר כי ההונים קנו אחיזה בגדה הצפונית מזרחית של הנהר. אירועים אלו נבעו מתנועת ההונים במשך 40 שנה לאורך כ-1,200 ק"מ מ[[נהר הדון]] ל[[דניסטר]] ולמרכז הדנובה, כלומר מ[[אוקראינה]] ל[[רומניה]] ולבסוף אל תוך [[הונגריה]] המודרניות.