הבדלים בין גרסאות בדף "מבצע חמץ"

נוספו 12 בתים ,  לפני 10 חודשים
מ
בוט החלפות: ]], הייתה, \1יישובים, תל אביב, להימנע, \1, תוכנ\1ת, \1יישוב\2, אוכלוסייה, אירוע, אזור, אינץ'
מ (בוט החלפות: ]], הייתה, \1יישובים, תל אביב, להימנע, \1, תוכנ\1ת, \1יישוב\2, אוכלוסייה, אירוע, אזור, אינץ')
'''מבצע חמץ''' הוא שמו של המבצע לכיבוש סביבתה של [[יפו]] ב[[מלחמת העצמאות]] על ידי חטיבות '[[ההגנה]]': [[חטיבת אלכסנדרוני|אלכסנדרוני]], [[חטיבת גבעתי (תש"ח)|גבעתי]] ו[[חטיבת קרייתי|קרייתי]]. במבצע זה נכבשו כפרים ועיירות ערביות בסביבת [[יפו]] במטרה לבודד את העיר ולגרום לנפילתה. הישוביםהיישובים שנכבשו במבצע כללו את [[סלמה (יפו)|סלמה]], [[סאקיה]], [[כפר עאנה]] והמחנה ב[[תל ליטוינסקי]] (כיום בשטח [[אור יהודה]]), [[יאזור]] (אזור) ועוד. המבצע החל ב-[[28 באפריל]] [[1948]], מעט לאחר [[התקפת האצ"ל על יפו]], אשר הביאה להקדמת המבצע. המבצע הוביל להסרת האיום הערבי על דרום תל אביב. יפו עצמה לא נכבשה במבצע, אך המבצע הצליח ליצור את התנאים לנפילתה. במהלך המבצע התגברה בריחה המונית של ערבים מיפו וסביבתה, והדבר הביא לבסוף לכניעת העיר ב-13 במאי.
 
==רקע==
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[יפו]], [[תל אביב במלחמת העצמאות]]}}
 
יפו, בה חיו לפני המלחמה כ- 90,000 תושבים ערבים, הייתה העיר הערבית הגדולה בישראל, ולה גבול ארוך למדי עם תל- אביב וערים נוספות. עם פרוץ החלק הראשון של מלחמת העצמאות, יום אחרי [[כ"ט בנובמבר]], הותקפו שכונותיה ושכנותיה הדרומיות של תל אביב, [[רמת גן]], [[בת ים]], [[מקווה ישראל]], ושכונות מולדת וגרין שבפאתי [[חולון]] בירי צלפים, [[מקלע]]ים ומרגמות מעמדות של ערבים ביפו ובנותיה. ירי זה קטל במהלך 5 החודשים שעברו עד למבצע, עשרות יהודים ופצע מאות. הירי הצליח גם לשתק חלקים ניכרים מדרום תל אביב. אלפי פליטים יהודים, שנאלצו לנטוש את בתיהם, שוכנו במוסדות ציבוריים ובבתי-ספר. נוסף לנזקים אלה, נוכחות הכוחות הערבים והמתקפות ריקתו כוחות רבים של ההגנה והפלמ"ח שנדרשו לשם הגנת תל אביב והישובים הסמוכים. {{הערה|[http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1706 כיבוש יפו], אנציקלופדיה יהודית, דעת- לימודי יהדות ורוח, מכללת הרצוג- גוש עציון}}
 
ב-8 בדצמבר [[קרב שכונת התקווה|התקיפו]], כ-400 לוחמים ערביים, שיצאו מ[[סלמה (יפו)|סלמה]], בפיקודו של [[חסן סלאמה]] את [[שכונת התקווה]]. עד ינואר 1948, היוו הכפרים הערביים אשר ממזרח ליפו, [[אל ח'ירייה]], [[סקיה]], [[יהודייה (עבאסייה)|יהודייה]], [[יאזור]] וסלמה איום על התחבורה היהודית מתל אביב לחולון ומשם לירושלים ולמושבות הדרום בואכה [[נגב]]. התחבורה שבה והותקפה מ[[אבו כביר]] ו[[א-ריש]].{{הערה|{{דבר||3 ערבים נהרגו בתל א-ריש|1947/12/23|00110}}}} עקב כך הוסטה בינואר 48 התחבורה לנתיב חדש - [[דרך הביטחון]], בשולי השכונות הדרומיות של תל אביב (כיום [[דרך בן-צבי]]). דרך זו שימשה את תחבורת [[היישוב]] היהודי עד כיבוש האזור במבצע חמץ.
[[קובץ:מפת מבצע חמץ.jpg|שמאל|ממוזער|300px|מפת מבצע חמץ]]
{{הפניה לערך מורחב|תוכנית ד'}}
הרקע למבצע "חמץ" הוצא על ידי המטכ"ל ב-22 באפריל, כחלק מ[[תוכנית ד']], שהתאפיינה בתפישה התקפית. במקור תכניתתוכנית ד' תוכננה להיפתח לאחר יציאת הבריטים ואולם ביצועה הוקדם. במסגרת תוכנית ד' החלו כוחות ה"הגנה", במחצית השנייה של אפריל, בסדרת קרבות להשתלטות על הערים המעורבות. בין 18 ו-19 באפריל נכבשה [[טבריה]], בין 21 ו-23 באפריל נכבשה [[חיפה]], ובין 20 ו-30 באפריל נערכו הקרבות בירושלים במסגרת [[מבצע יבוסי]].{{הערה|שם=אצל|[http://www.gal-ed.co.il/etzel/info/hi_show.aspx?id=45652 פתיחת מבצע "חמץ" של ה"הגנה"], מוזיאון האצ"ל בתש"ח}}
 
לאור ניסיון הקרבות הללו הוחלט בדרג המדיני והצבאי, כי גם במרחב תל- אביב יש לערוך מבצע השתלטות על השטח. לנוכח התערבות כוחות צבא בריטיים מול כוחות ה"הגנה" בקרבות שיח' ג'ראח וברדאר (באיזורבאזור ירושלים), הוחלט לבחור פעולה שלא תביא להתנגשות ישירה עם הצבא הבריטי, ולהמנעולהימנע מהתקפה חזיתית על יפו. {{הערה|שם=אצל}}
 
מטרת המבצע הייתה "להקיף ולנתק לגמרי" את יפו מעורפה, בגוש רמלה-לוד, באמצעות השתלטות על שני הצירים המוליכים מיפו ותל- אביב מזרחה: {{הערה|שם=אצל}}
* '''ציר צפוני - יפו- כפר שלם - שדה התעופה -והעיר לוד''' - על ידי כיבוש מחנה [[תל ליטוינסקי]] (תל-השומר), אלחייריה (מסובים), העיירה [[סלמה (יפו)|סלמה]] (כפר-שלם), [[סקיה]] (אור-יהודה), [[כפר עאנה]] (נווה-מונוסון), ו[[יהודיה (עבאסיה)|יהודיה]] (יהוד, שם שכנה מפקדתו של חסן מלאמה).
* '''ציר דרומי - יפו - אזור - בית דגן והמשך לכיוון רמלה''' - על ידי כיבוש העיירה [[יאזור]] והכפר [[בית דג'אן|בית דג'ן]].
 
ההנחה של פיקוד ה"הגנה" היתה, כי ניתוק יפו מהעורף הערבי והטלת מצור עליה יביאו לנפילתה ללא קרב, לאחר הפינוי הבריטי, וכי אין טעם להסתבך בלחימה קשה בשטח בנוי, או בקרב עם הבריטים, כאשר קיימת חלופה טובה יותר. שיקולים אלה קבעו את העקרונות למבצע "חמץ" - טיהור השטח מכוחות אויב ב"גישה עקיפה", באמצעות כיבוש יעדים משניים, שבהם אין לבריטים עניין, שיביאו לכיתור ונפילת היעד העיקרי - יפו. {{הערה|שם=אצל}}
 
מטרה נוספות של המבצע, באמצעות כיבוש אותם ישוביםיישובים, היו חיזוק הקשר בין צפון הארץ לדרומה, שכן כפרים אלה, אם כי לא ניתקו את הדרך, יצרו צוואר בקבוק מבחינה זו. פקודות המבצע כללו דרישה ל"טיהור השטח", והורו כי "תושבים אזרחיים של מקומות שנכבשו יורשו לעזוב את המקום אחרי שייערך אצלם חיפוש אחרי נשק", "יש להימנע מפגיעות בנשים וילדים ככל האפשר" וכי אין לבצע [[ביזה]].{{הערה|שם=בני מוריס|[[בני מוריס]] '''1948''', עמוד 175}}
 
מאחר שהמבצע נערך בתחומיהן של שלוש מחטיבות ה"הגנה" ("אלכסנדרוני", "גבעתי" ו"קרייתי"), נקבע פיקוד אחיד בראשות מפקד חטיבת "אלכסנדרוני" [[דן אבן]] (אפשטיין).
 
מטה "חמץ" תכנן את כיתור יפו בשני שלבים:
* בשלב ראשון תכבוש חטיבת "אלכסנדרוני" את השטחים הבאים: מחנה תל-ליטווינסקי והכפרים סאקיה וח'יריה, תוך ביצוע פעולת הסחה נגד ראש-העין. חטיבת "קרייתי" תטריד את סלמה ואת השכונות הצפון-מזרחיות של יפו (אבו כביר, גבעת בית המטבחיים שמדרום-מערב לה, וכביש יפו-רמלה בקטע המערבי שלו), והשכונה הדרומית (ג'באליה), ותתבסס בשטחים שייכבשו במרחבה. חטיבת "גבעתי" תכבוש את תל אלריש וסכנת-דרוויש ותפשוט על מטה הכוח הערבי ביפו (בית "ביבי" בצומת שדרות המלך ג'ורג' והכביש לג'באליה). בו בזמן המשיך האצ"ל בפעילות שלו בצפון יפו (מנשיה) והטריד את מרכזה בירי מרגמות 3 אינטשאינץ'.{{הערה|שם=אצל}}
* בשלב שני תכבוש חטיבת "אלכסנררוני" את סלמה, חטיבת "קרייתי" תחזיק בשטחים שנכבשו בשלב א' ותתבסס בשטחים שייכבשו במרחבה, וחטיבת "גבעתי" תכבוש את יאזור.{{הערה|שם=אצל}}
 
בסאקיה ובח'יריה היו כמה עשרות לוחמים מקומיים. בנוסף, כ-30 לוחמים מן החוץ תגברו את ח'יריה. גם בסלאמה וביאזור שהו כמה עשרות לוחמים מקומיים, ולאלה נוספו כ-50 לוחמים מן החוץ. [[תל א-ריש]], אשר חלש על מבואותיה המזרחיים של חולון, היה מבוצר היטב, והוחזק על ידי מספר כיתות של לוחמים ערבים. אלה צוידו, בין היתר, במספר מקלעים ובמרגמות שני אינץ'. מספרם הכולל של הלוחמים הערבים ביפו ובסביבתה עמד על כמה מאות, ובתוכם גדוד של [[צבא ההצלה]] בפיקודו של מישל עיסא, ובו כ-300 לוחמים, אשר ממש לפני המבצע, הסתננו אל יפו, ולרשותם שלוש משוריינים ושני תותחי 75 מ"מ. אלה האחרונים הוצבו ביאזור והפגיזו את דרום תל אביב, תוך שהם גורמים למספר אבדות. עם בואו, עיסא נטל את הפיקוד על יפו וסביבתה. המפקד אותו החליף, נאג'ם אל-דין, סירב לקבל את מרותו, ועזב את יפו עם מספר דומה של לוחמים.
 
==ארועיםאירועים לפני המבצע==
===כיבוש מחנה תל ליטוינסקי (תל השומר) על ידי חטיבת אלכסנדרוני===
המחנה הצבאי הבריטי ב[[תל ליטוינסקי]] היווה נקודת מפתח חיונית. המחנה שלט על דרך לוד שעברה מדרום לו וחיברה את יפו-סלמה-חיריה-כפר ענא ויהודיה, ושימשה עורק תחבורה חיוני לכפרים הערביים ששכנו לאורכו. המחנה היה סמוך לישוביםליישובים היהודיים באזור: רמת גן, בני ברק, כפר אז"ר וקיבוץ אפעל. היה חשש כי העברת המחנה הבריטי לידי הערבים, עלולה
הייתה להוות איום ממשי על כל יישובי גוש דן. עם התקרב מועד הפינוי הבריטי מהארץ, החלו הערבים להכניס למחנה מספר רב של חמושים במסווה של עובדים. הללו היו מתושבי הסביבה וכן אנשיו המאומנים של [[חסן סלמה]] מפקד הכוחות הערבים במחוז לוד. הדבר בוצע בהעלמת עין של הבריטים. {{הערה|שם=אלכסנדרוני|[https://www.alexandroni.org/litwinski/ כיבוש מחנה תל ליטוינסקי (תל השומר)], אתרה של חטיבת אלכסנדרוני}}
 
התנהגות זו של הבריטים עוררה את דאגת פיקוד חטיבת אלכסנדרוני, כי הבריטים ימסרו את המחנה לערבים והתברר כי זו אכן כוונתם. בעקבות כך יצא אל המחנה סיור של אנשי גדוד 33 של החטיבה, במסווה של עובדי [[חברת חשמל]] כדי לאסוף מודיעין ולאכין תכניתתוכנית לכיבושו. ב-15 באפריל 1948, נכנסו כוחות של גדוד 33 בסדר גודל של פלוגה, בפורצם את גדרות המחנה מכיוון כפר אז"ר. בשעת הצהריים התקבלו ידיעות על ריכוזים גדולים של כוחות ערבים שעלולים לבוא לסיוע. פלוגה ב' מגדוד 32, הגיע לסייע לכוח במקום. הקרב, שהתנהל מבית לבית, נמשך כל היום. תגבורת של ערבים שהגיעו למקום נפגעה מאש כוחותינו והתפזרה. המחנה הגדול נכבש, פרט למובלעת צרה בדרום, שנכבשה מאוחר יותר, במבצע "חמץ". במהלך הקרב נהרגו שלושה לוחמים עבריים וכחמישים ערבים.{{הערה|שם=אלכסנדרוני}}
 
===התקפת האצ"ל על יפו===
ב-[[28 באפריל]] כבש גדוד 32 של חטיבת אלכסנדרוני את הכפר [[אל-ח'ירייה]]. לפי ההיסטוריון [[בני מוריס]], הכפר נכבש ללא קרב, ותושביו "החלו לנוס בבהלה ברגע שטורי ההגנה קרבו או שמטחי האש שלה פגעו בכפרים". עוד כותב מוריס כי בהתקפה נהרגו ארבעה גברים ושלוש נשים מתושבי אל-חירייה, וכי שני גברים נוספים הוצאו להורג מיד לאחר הכיבוש באשמת הריגת איש "הגנה". אנשי הכפר נלקחו כולם כשבויים, ובהמשך שוחררו הנשים והילדים מתחת לגיל 11. לפי מוריס פנו תושבי הכפר לכוחות ההגנה בבקשה לחזור לביתם תוך נכונות "לקבל על עצמם את מרות השלטון היהודי", אך כפי הנראה בקשתם נדחתה.
 
סלמה היה הישובהיישוב הערבי הגדול ביותר שנכבש במבצע, כאשר במקור התגוררו בו מעל 6,730 תושבים. כבר בדצמבר 1947 ביצעו כוחות של חטיבת גבעתי וה[[פלמ"ח]] תקיפה כושלת על סלמה שכונתה "מבצע יהושע". בחודשים שלאחר מכן בוצעו תקיפות נוספות של "ההגנה" על סלמה, כמו למשל [[מבצע נזלת]]. במשך תקופה זו המשיכו ערביי סלמה לירות לעבר שכונות יהודיות{{הערה|{{דבר||ההגנה התקיפה מרכזי פורעים בסלמה|1948/01/02|00106}} {{ש}} {{דבר||גוש דן עומד איתן במערכת היישוב|1948/01/19|00302}}}}. באפריל [[1948]] נערכו שתי התקפות נוספות של "ההגנה" על סלמה, שבעקבותיהן התגבר זרם התושבים הנמלטים מהעיירה. ב-[[28 באפריל]] החלה [[חטיבת קרייתי|חטיבת "קרייתי"]] של ההגנה להטריד את סלמה מכיוון מערב. בעקבות פעילות "ההגנה" נמלטו תושבי הכפר ומגיניו לעבר יפו.
 
בליל ה-29 באפריל תקפו יחידות של [[חטיבת אלכסנדרוני]] את העיירה משני כיוונים שונים - כוח אחד נע מכיוון אל-ח'ירייה מערבה וכוח נוסף יצא מכיוון שכונת התקווה מזרחה, הכוחות התוקפים מצאו את סלמה ריקה מבני אדם וכבשו אותה.{{הערה|{{דבר||סלמה ויעזור נכבשו|1948/05/02|00207}}}}.
===חטיבת 'גבעתי' בקרב תל א-ריש===
[[קובץ:Tel Giborim pillbox.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הפילבוקס בתל גיבורים (תל א ריש)]]
בלילה, אור ליום ה-[[28 באפריל]], תקף כוח מקובץ של גדוד 52 של [[חטיבת גבעתי (תש"ח)|חטיבת גבעתי]], בפיקודו של [[יעקב פרי (פרולוב)]], את [[תל א-ריש]]. שממנו ירו הערבים על [[חולון]]. הערבים ניצלו את יתרון הגובה של תל א-ריש, שחלשה על סביבותיה מרום 44 מטרים, והציבו עליה שני [[מקלע כבד|מקלעים כבדים]] מדגם [[שפנדאו]]. בנוסף, בראש התל הייתה עמדת [[פילבוקס]] מבוצרת. מטרת תקיפת המקום היתההייתה לפוצץ את הפילבוקס. [http://www.palmach.org.il/memorial/fighterpage/?itemId=6288]
 
היציאה של הכוח מ[[מקווה ישראל]] התעכבה כיוון שלא הוכנה מראש פרצה בגדר לשם כך. ההודעה על האיחור ביציאה לא הגיעה לתותחנים. אלה פתחו באש בשעה המקורית, וכך אבד יתרון ההפתעה. ההתקפה החלה בשעה 02:00 והתל נכבש במהרה ללא התנגדות ממשית. כוח חסימה שנועד למנוע הגעת תגבורות ערביות, לא מנע מן הערבים להתרכז לצורך התקפה. אלה, לוחמים מ[[צבא ההצלה]], רוב גדודו של עיסא, התקדמו בשני צירים בחיפוי משוריין, והחלו מיד בהתקפת נגד חזקה על הכוחות שלא התבצרו כיאות. המגינים הופתעו, עד מהרה המפקדים איבדו שליטה על כוחותיהם, ושני משוריינים שנשלחו לעזרה, קצרה ידם להושיע. הפקודה לא הגיעה, כנראה, עד לאנשי העמדה הקדמית ואנשיה נהרגו בקרב. [http://www.palmach.org.il/memorial/fighterpage/?itemId=6288] כוח [[חטיבת גבעתי (תש"ח)|גבעתי]] נאלץ לסגת לכיוון [[מקוה ישראל]] באבידות כבדות - 36 הרוגים, מתוכם שבעה נעדרים, וכ-100 פצועים{{הערה| בקיץ 2007 הושלם הליך זיהויים של חמישה משבעת הנעדרים}}. לכוחות הערבים היו בקרב 30 הרוגים ו-62 פצועים.
 
===כיבוש יאזור בידי לוחמי 'גבעתי'===
[[קובץ:Holon-S-704.jpg|ממוזער|קבר שייח' אל-קטנאן ]]
העיירה [[יאזור]] השתרעה על פני שטח של 11,800 דונם ואוכלוסיית המקום לפני המלחמה עמדה על כ-4,000 תושבים. החל מדצמבר 1947 היו תקריות שונות במקום, תושבי העיירה ירו על כלי רכב יהודים שחלפו במקום ואילו כוחות אצ"ל והגנה תקפו אותה. ב-14 בפברואר תקפו כוחות גבעתי ביאזור במסגרת פעולת יאזור ב[[מבצע יונה]] (ע"ש יונה רסין) ופוצצו מספר מבנים. ב-20 בפברואר תקפו כוחות ה"הגנה" והפלמ"ח את מפקדת אנשי חסן סלאמה ביאזור.
 
המבצע הביא להסרת האיומים המידיים על תל אביב. כוחות 'ההגנה' בתל אביב, אשר השתחררו מעול ההגנה על עירם וסביבתה, יכולים היו להיפנות למשימות בחלקי הארץ השונים, ולכך נודעו השלכות אסטרטגיות מרחיקות לכת.
 
השפעה חשובה נוספת היתההייתה הידוק המצור על יפו ויצירת התנאים לנפילתה. כמו כן גרם המבצע למנוסה של עשרות אלפי ערבים מיפו והכפרים שהקיפו אותה.
 
===מצור על יפו, בריחת תושבים וכניעת העיר===
ההנחת המבצע הייתה שכיתור יפו יביא לכניעת תושביה מבלי שיגרור התנגשות עם הכוחות הבריטיים והנחה זו התממשה. ב-[[30 באפריל]] הוכרע הקרב ומפקד "צבא ההצלה" בעיר נמלט ממנה בדרך הים. רוב מוחלט של תושבי העיר הערבים נמלטו ממנה.
 
המבצע הוביל לבריחת רוב התושבים הערבים של יפו. כדי למנוע את עזיבת התושבים, הטילה "הועדה הלאומית הערבית" ביפו מס מיוחד על היוצאים. לאחר שהעזיבה לא קטנה, איימה המליציה העירונית בהחרמת רכוש העוזבים ואף בעונש [[מוות]]{{הערה| יואב גלבר, '''קוממיות ונכבה : ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948''', אור יהודה: דביר, 2004, עמ' 146}}. למרות זאת רוב תושבי העיר נמלטו דרך הנמל והפליגו בעיקר ל[[ביירות]] ול[[עזה]]. מאוכלוסייה של כ-70,000 אלף ערבים לפני המלחמה נשארו בעיר כ-4,000 ערבים בלבד, 1400 מהם גברים, מכל שכבות החברה{{הערה|יואב גלבר, '''קוממיות ונכבה : ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948''', אור יהודה: דביר, תשס"ד 2004, עמ' 404}}. {{הערה|במוזיאון האצ"ל מעריכים את האוכלוסיההאוכלוסייה המקורית של העיר ב-90 אלף תושבים}}
 
ב-[[13 במאי]], יום לפני [[הכרזת העצמאות]], חתמו מנהיגי יפו על הסכם כניעה.{{הערה|יואב גלבר, '''קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948''' הוצאת דביר, עמ' 104, 2004.}}
 
===פתיחת הדרך העיקרית לישובי הדרום===
ב-[[14 במאי]], לאחר קרב קצר, נכבשה משטרת בית דג'ן; צומת זה נחשב כחיוני, ותפיסתו אפשר פתיחה מחודשת של דרך המלך בין תל אביב ליישובי הדרום. {{הערה|[http://www.irgon-haagana.co.il/show_item.asp?levelId=60947&itemId=91&itemType=0 מבצע 'חמץ' וכיבוש יפו - 28 עד 30 באפריל 1948], אתר ארגון ההגנה}}
 
===בריחת ערבים מישוביםמיישובים נוספים בעקבות המבצע===
אלפי תושבים אחרים עזבו את הכפרים והעיירות שהקיפו את יפו. חלק מהישובים נהרסו וחלקם יושבו בהמשך על ידי עולים יהודים.
 
==קישורים חיצוניים==
* [http://moreshet-map.org.il/step-2/%D7%9E%D7%91%D7%A6%D7%A2-%D7%97%D7%9E%D7%A5-%D7%95%D7%9B%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A9-%D7%99%D7%A4%D7%95/ מבצע חמץ וכיבוש יפו], אתרי מלחמת העצמאות, האתר מציג בטקסט ועל גבי מפה את אתרי מלחמת העצמאות, כפי שמופו על ידי מחלקת היסטוריה של צה"ל בשנת 1954.
* [https://www.alexandroni.org/hamez/ מבצע חמץ – כיבוש איזוראזור אור יהודה], אתרה של חטיבת אלכסנדרוני
* [https://www.alexandroni.org/salame/ הפשיטה על סלמה], אתרה של חטיבת אלכסנדרוני
* [https://www.alexandroni.org/litwinski/ כיבוש מחנה תל ליטוינסקי (תל השומר)], אתרה של חטיבת אלכסנדרוני