הבדלים בין גרסאות בדף "אסון מחניים"

אין שינוי בגודל ,  לפני שנה
מ
מ (←‏התאונה: הגהה)
מ (בוט החלפות: \1\2-\3)
[[הפרקליט הצבאי הראשי]] מוסמך למנות חוקר סיבות מוות, אם הגיע למסקנה שישנו עניין במיצוי הליכי חקירה ומשפט. במקרה זה הפרקליט הצבאי הראשי, לאחר שבחן את דו"ח ועדת החקירה של חיל האוויר, פנה למפקד חיל האוויר בדרישה למינוי קצין בודק להשלמת החקירה. מפקד חיל האוויר התנגד לעניין מראשיתו והבהיר כי לא יתמוך בהשלמת החקירה כל עוד הרמטכ"ל לא ישעה את החלטותיו לגבי תיק ועדת החקירה של חיל האוויר. עמדה זו, על אף שאין לה יסוד משפטי, נבעה מתפיסתו הפיקודית של מפקד חיל האוויר, שלא ייתכן שהחלטתו בדבר הטיפול בתיק ועדת החקירה לא תהיה סוף פסוק, אלא אם מפקדו - הרמטכ"ל - סבור אחרת. בשל התנגדות זו ולמרות שכל הסמכויות המשפטיות היו בידי הפרקליט הצבאי הראשי, השתהתה ההחלטה בדבר השלמת החקירה במשך חודשים.
 
כך נמשך הדבר עד אפריל 1975, עת יעץ גורני להורים לפנות בנושא לתובע הצבאי הראשי, סגן -אלוף שבת לוי. ההורים לא ידעו אז כי הדרגים המשפטיים תומכים בבקשתם, אך אינם יכולים לממשה בשל התנגדות חיל האוויר. התובע הצבאי הסביר להורים כי זכותם לתבוע, 30 יום אחרי גמר החקירה, מינוי שופט חוקר סיבות מוות. כך עשו ההורים ובזאת אולץ הפצ"ר להורות על מינוי שופט חוקר סיבות מוות.
 
===מאי 1975 עד אוקטובר 1976===
סגן -אלוף [[דליה דורנר]] נתמנתה לשופט חוקר והתובע הצבאי הראשי סגן -אלוף שבת לוי השתתף בשתי הישיבות הראשונות שנערכו בעניין, במטרה לעזור ולעקוב אחר מהלך הדיון המשפטי. לאחר שתי ישיבות, הודיע לוי כי נבצר ממנו להמשיך ולהופיע בהמשך החקירה, וזאת בשל "עמדה שהובעה על ידי מפקד חיל האוויר באשר לניהול החקירה ובאשר לגישת התביעה בנושא". במקומו של לוי נתמנה איש מילואים של חיל האוויר כנציג התביעה. מרגע זה ואילך, חשו ההורים כי חקירת התאונה נתחמה לתחום צר, המעוות את אחריותם של מכלול של גורמים לקרות התאונה.
 
בראשית אוגוסט 1975 נתנה דורנר את החלטתה, לפיה הועמדו לדין שני אנשי חיל אוויר, פקח טיסה בדרגת רב"ט שהיה במגדל הפיקוח בעת האסון ובקר-אוויר בדרגת סגן. משפטם של השניים נמשך חודשים רבים, ובסופו החליט [[בית דין צבאי (ישראל)|בית הדין הצבאי]] שבפניו הובאו לדין, כי הרב"ט אינו צריך להשיב לאשמה.
# הכפפת המערכת הממונה על עשיית המשפט בצבא - הפרקליטות הצבאית - ליועץ המשפטי לממשלה. הכפפת כל הליך חקירתי באשר לתאונה קטלנית לחוות דעתו המחייבת של היועץ המשפטי לממשלה
 
בד בבד, גם המלצותיו של פרופ' ברק במישור הפלילי לא יושמו במלואן. הנחייתו לנזוף נזיפה מנהלית בחמישה קצינים בכירים שנמצאו אשמים ברשלנות הועברה לטיפול הרמטכ"ל, [[רפאל איתן]], שהעבירה לסגנו, אלוף [[יקותיאל אדם]]. האלוף אדם תחקר את הקצינים והחליט שלא לנזוף בהם. בעקבות לחץ מצד שר הביטחון, קרא הרמטכ"ל לחמשת הקצינים ובצעד חריג ביטל את החלטתו של אדם ונזף בקצינים. שניים מהקצינים עתרו ל[[בית המשפט הגבוה לצדק|בג"ץ]] ודרשו לבטל את הנזיפה, בטענה כי אינה חוקית, משום שבהחלטת סגן הרמטכ"ל תמו ההליכים השיפוטיים שננקטו וניתן היה לנקוט נגדם. בג"ץ הוציא [[צו על תנאי]] כנגד הרמטכ"ל, שבעקבותיו שיגר רב -אלוף איתן מכתב לשני הקצינים ובו ביטל את הנזיפה, על רקע חוות הדעת המשפטית. משפטם של הסגן והרב"ט, שהתארך למשך שנים, הסתיים בזיכויים.
 
משחשו כי על מנת לקדם תביעותיהם במישור הציבורי יש כורח להעלותם בפומבי, פנו בני המשפחות לכלי התקשורת בחודש מרץ 1979 וגוללו בפניהם את המסכת המשפטית שארכה עד שלב זה חמש שנים תמימות. הפרסום עורר סערה בציבור, שנחשף לראשונה להשתלשלות האירועים ולטענות החמורות שעלו מהן כנגד מערכות השיפוט הצבאי והפיקוד הבכיר של חיל האוויר.