היסטוריה של ספרד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הכל תגיות: החלפה ריקון עריכה חזותית |
מ שוחזר מעריכות של 93.172.124.235 (שיחה) לעריכה האחרונה של EranBot |
||
שורה 1:
{{היסטוריה של ספרד}}
ה'''היסטוריה של [[ספרד]]''' מתחילה ב[[פרהיסטוריה|תקופה הפרהיסטורית]], עוברת דרך [[אימפריאליזם|תקופת האימפריאליזם]], שבה ספרד החזיקה ב[[אימפריה]] שהתקיימה במשך כ-400 שנים (מהמאה ה-15 ועד המאה ה-19), ועד ל[[העת החדשה|תקופה המודרנית]], שכללה בין היתר את [[מלחמת האזרחים בספרד|מלחמת האזרחים]], תקופת שלטונו של [[פרנקו]] ולאחרונה הצטרפותה של ספרד ל[[האיחוד האירופי|איחוד האירופי]].
[[מין (טקסונומיה)|מיני]] [[אדם (סוג)|אדם]] קדומים חיו בצפון [[חצי האי האיברי]] לפני יותר ממיליון שנה, והוא אוכלס על ידי בני [[המין האנושי]] המודרני לפני כ- 35 אלף שנה. במהלך האלף הראשון לפני הספירה הייתה הגירה לספרד בעיקר מכיוון צפון, דרך ה[[פירנאים]], של עמים שונים: [[איברים (חצי האי האיברי)|איברים]], [[קלטים]], [[קלטיברים]], [[טרטסים]], [[פיניקים]], [[יוון|יוונים]], [[ויזיגותים]], [[קרתגו|קרתגים]], [[רומאים]], [[שבטים גרמאניים|סואבים]]. בחציו השני של האלף הראשון לפני הספירה ספרד הייתה שדה הקרב היבשתי העיקרי במלחמה בין [[הרפובליקה הרומית|רומא]] ו[[קרתגו]]. לאחר ניצחון הרומאים במלחמה הפכה ספרד למושבה רומית וסופחה לאימפריה שזה עתה קמה. השלטון הרומי הביא עמו את השפה ה[[לטינית]], אשר ממנה התפתחה ה[[ספרדית]] לצידן של ה[[פורטוגזית]], ה[[קטלאנית]] ו[[שפות רומאניות]] נוספות. בשנת [[711]], לאחר התפרקות [[האימפריה הרומית]], פלשו ה[[מורים]] (צבא של [[ברברים (קבוצה אתנית)|ברברים]] ו[[ערבים]], בספרדית: Los Moros) לחצי האי האיברי מצפון אפריקה בהנהגתו של [[טאריק איבן זיאד]] (ב[[ערבית]]: طارق بن زياد), כבשו כמעט את כל חצי האי והקימו את הממלכה המוסלמית. כך נותקו חלקים רבים של ספרד מ[[אירופה]] ה[[נוצרית]] וחוברו לעולם ה[[מוסלמי]] בצפון אפריקה וב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]], שהיה מפותח מאוד יחסית לאירופה, שהייתה בשיאה של "תקופת החושך" (ראו [[ימי הביניים]]). במשך כ-700 שנים נלחמו ה[[מוסלמים]] וה[[נוצרים]] על השליטה ב[[חצי האי האיברי]]. הנוצרים הקימו את ממלכות [[ממלכת לאון|לאון]] (Leòn), [[ממלכת קסטיליה|קסטיליה]] (Castillia), [[ממלכת נווארה|נווארה]] (Navarra) ו[[ממלכת אראגון|ארגון]] (Aragon). הממלכות הנוצריות נהגו להלחם זו בזו, והתאחדו רק לשם הלחימה במוסלמים.
ככל שהתקדם הזמן, הנוצרים צברו יותר כוח ודחקו את המוסלמים לדרום האי האיברי, ולבסוף מחוצה לו כליל. המוסלמים נוצחו סופית ב-[[1492]], שהייתה שנת התפנית של ספרד. בתקופה זו ספרד אוחדה תחת השלטון הנוצרי. [[פרננדו השני, מלך אראגון|פרננדו]] ו[[איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה|איזבלה]], מלכי ספרד המאוחדת הראשונים, פרסמו צו המגרש את כל [[יהודי]] ספרד, או ליתר דיוק, כל מי שאינו [[נוצרי]] (צו זה כלל את ה[[מוסלמים]] ומיעוטים אחרים). (ראו [[גירוש ספרד]]). במקביל קולומבוס הגיע לאיים בים הקריבי והיה עתיד לגלות כי גילה יבשת חדשה.
הספרדים השתלטו על היבשת החדשה שקולומבוס גילה (ראו [[אמריקה]]), והקימו עליה מושבות ספרדיות. בנוסף, ספרד השתלטה על אזורים נרחבים באזור השפלה ([[בלגיה]] ו[[הולנד]]), וכמו כן גם על ה[[פיליפינים]] ודרום [[איטליה]]. ספרד הייתה הממלכה החזקה בעולם עד לתקופתו של [[פליפה השני, מלך ספרד]] (סוף המאה ה-16), בה החלה הממלכה לשקוע. בתקופה זו [[הולנד]] ו[[פורטוגל]] הצליחו להשתחרר מהכיבוש הספרדי ולהקים מדינות עצמאיות. ספרד נקלעה לעימותים ומלחמות נגד ה[[אנגליה|אנגלים]], ה[[טורקיה|טורקים]], ה[[צרפת]]ים וה[[הולנד]]ים, ובכך המשיכה לשקוע. בתחילת המאה ה-19 התחילו מדינות שונות, בעיקר ב[[אמריקה הלטינית]], להכריז על [[עצמאות]], ו[[האימפריה הספרדית]] הלכה וקטנה, עד שלבסוף התפוררה. לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]], בה שמרה ספרד על נייטרליות, הוחלף השלטון ה[[מלוכה|מלוכני]] בשלטון [[דיקטטורה|דיקטטורי]], אך לאחר התקוממויות הודח השלטון הדיקטטורי והוקמה רפובליקה [[סוציאליזם|סוציאליסטית]]. השלטון החדש ניסה להקטין את כוחם של ה[[צבא]] וה[[כנסייה]] לטובת העניים ופשוטי העם.
בעקבות שינויים בתחום זה התמרדו מספר חיילות בצבא הספרדי בראשותו של הגנרל [[פרנסיסקו פרנקו]], אשר ביקשו להנהיג משטר [[פשיזם|פשיסטי]]. [[מלחמת האזרחים בספרד]] נמשכה כשלוש שנים (עד 1939), והסתיימה בניצחונו של פרנקו, אשר שלט במשך 37 שנים. פרנקו מצידו תמך בגלוי ב[[היטלר]] ו[[מוסוליני]], אם כי לא התערב ב[[מלחמת העולם השנייה]]. עם מותו הוחזר המשטר המלוכני, אשר הקל מעט את האיסורים על [[חופש הביטוי]]. ב-1977 נערכו בחירות חופשיות, והמפלגה הסוציאליסטית נבחרה לשלטון. מאז ספרד מתפקדת כמדינה [[דמוקרטיה|דמוקרטית]].
==פרהיסטוריה==
[[קובץ:AltamiraBison.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[ציור קיר]] של [[ביזון אירופי]] מ[[מערת אלטמירה]] ב[[קנטבריה]], מלפני כ-15 אלף שנה]]
בספרד נמצאה העדות העתיקה ביותר ב[[מערב אירופה]] ליישוב של בני-אדם קדומים - [[לסת תחתונה]] [[מאובן|מאובנת]] מאתר גראן דולינה שב[[הרי אטאפוורקה]] תוארכה במספר שיטות שונות לגיל של 1.1 עד 1.2 מיליון שנה [[לפני זמננו]], [[התקופה הפלאוליתית]] הקדומה. באותו אתר נמצאו מאובני אדם נוספים המתוארכים לגיל של 780 אלף שנה. החופרים שייכו אותם למין [[אדם (סוג)|אדם]] משלהם, שלו העניקו את השם המדעי [[הומו אנטקסור]], אך חוקרים אחרים סוברים שמדובר במין [[הומו ארקטוס]], אשר היה נפוץ באותה תקופה גם ב[[אפריקה]], ב[[ארץ ישראל]] וב[[מזרח אסיה]]. באתר סמוך נמצאו מאובני בני אדם מפורטים יותר ממין אחר, לרוב מסווג כ[[הומו היידלברגנסיס]] ומתוארך לגיל של 500 עד 350 אלף שנה לפני זמננו. בני-אדם אלו היו [[ציידים-לקטים]] שהותירו [[כלי אבן]] מסותתים מן ה[[תעשייה אשלית|תעשייה האשלית]].
בתקופה הפלאוליתית התיכונה, כ- 100 אלף עד 40 אלף שנה לפני זמננו, חיו בספרד ה[[האדם הניאנדרטלי|ניאנדרטלים]], ששרידיהם נמצאו במספר אתרים, כמו במערת אל-סידרון ב[[אסטוריאס]]. בתקופה הפלאוליתית העליונה, 35 עד 10 אלף שנים לפני זמננו, הוחלפו הניאנדרטלים על ידי בני אדם מן [[המין האנושי]] המודרני, שהותירו יצירות [[אמנות פרהיסטורית]], מהן מפורסמים במיוחד [[ציור קיר|ציורי הקיר]] מ[[מערת אלטמירה]].
==העת העתיקה==
[[קובץ:Acueducto2 Lou.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[אמת המים של סגוביה|אמת המים הרומית של סגוביה]], הנמצאת בשימוש עד ימינו]]
התושבים המקוריים של [[חצי האי האיברי]] מכונים בשם הקיבוצי ה[[איברים (חצי האי האיברי)|איברים]], שם שכולל עמים רבים ושונים זה מזה, ביניהם אולי גם [[בסקים|העם הבסקי]]. העיר האיברית המוכרת ביותר היא [[טרטסוס]]. החל מ[[המאה ה-9 לפנה"ס]] פלשו למדינה ה[[קלטים]] ונוצרה [[קלטיברים|התרבות הקלטיברית]]. במרוצת האלף הראשון לפנה"ס הוקמו לאורך החוף האיברי מושבות [[פיניקים|פיניקיות]], שהחשובה בהן הייתה [[גאדיר]] ([[קדיס (עיר)|קדיס]] של היום), וכן מושבות [[יוון העתיקה|יווניות]].
בעקבות [[המלחמה הפונית הראשונה]] (אמצע [[המאה השלישית לפנה"ס]]) התחילו ה[[קרתגו|קרתגים]] ליישב את חופי חצי האי. המושבה המרכזית הייתה קרתגו נובה ([[קרטחנה (ספרד)|קרטחנה]] של היום). ב[[המלחמה הפונית השנייה|מלחמה הפונית השנייה]] גורשו הקרתגים מחצי האי האיברי, וה[[רומאים]] התחילו בכיבושו ההדרגתי, כאשר בשנת [[197 לפנה"ס]] הוקמו בו שתי [[פרובינקיה רומית|פרובינקיות רומאיות]], [[היספניה קיטריור]] ו[[היספניה אולטריור]]. הכיבוש הרומי נתקל בהתנגדות עזה, במיוחד ידועים [[מלחמת נומנטייה|המצור על נומנטייה]], עיר איברית ששכנה לגדות ה[[דורו]] באזור [[סוריה (ספרד)|סוֹריה]] של ימינו, ומלחמת ה[[גרילה]] נגד הרומאים שניהל באמצע [[המאה ה-2 לפנה"ס]] המנהיג הצבאי ה[[לוזיטניה (פרובינקיה רומית)|לוזיטני]] [[ויריאתוס]]. רק בימיו של [[אוגוסטוס]] הושלם כיבוש חצי האי, שכונה על ידי הרומאים [[היספניה]]. מאוחר יותר פוצלה הפרובינקיה לשלושה חלקים: [[היספניה טארקוננסיס]], [[היספניה בייטיקה]] ו[[לוזיטניה (פרובינקיה רומית)|לוזיטניה]].
להיספניה נודעה חשיבות רבה ב[[האימפריה הרומית|אימפריה הרומית]]. נולדו בה הקיסרים [[טראיאנוס]], [[אדריאנוס]] ו[[תאודוסיוס הראשון]] והסופר [[סנקה]]. תקופת השלטון הרומאי הותירה את חותמה בתשתית הדרכים ובמבני הציבור וכן בתרבות, בשפה ובמשפט.
==התקופה הוויזיגותית==
[[קובץ:Visigoth Kingdom.jpg|שמאל|ממוזער|150px|הממלכה הוויזיגותית, בסביבות 500 לספירה]]
ב-[[409]], בעקבות היחלשות האימפריה הרומית, פלשו לחצי האי [[שבטים גרמאניים]]: ה[[שוואביה|שוואבים]], ה[[אלאנים]] וה[[ונדלים|וונדלים]]. ב-[[416]] פלשו גם ה[[ויזיגותים|וויזיגותים]] כבני בריתה של רומא. הם גירשו את האלאנים והוונדלים, ודחקו את השוואבים לאזור [[גליסיה]]. תקופת שלטונם של הוויזיגותים הייתה רצופה במאבקים עם השוואבים, ה[[בסקים]], ה[[פרנקים]] וכן עם ה[[האימפריה הביזנטית|ביזנטים]], שהשתלטו על דרום חצי האי והחזיקו בו בין [[552]] ל-[[628]]. בחצי השני של [[המאה ה-6]] השתלט המלך הוויזיגותי [[לאוויגילד]] על השטחים שבהם ישבו השוואבים. יורשו [[רקארד|רֶקארֵד]] ידוע כמי שהעביר את הוויזיגותים ב-[[589]] מ[[אריאניזם|נצרות אריאנית]] ל[[נצרות קתולית|נצרות הקתולית]].
הוויזיגותים הותירו על כנם את מוסדות השלטון הרומיים. מסיבה זו, ככל הנראה, ספרד לא שקעה בבורות וב[[אנאלפביתיות]] שאפיינו את [[אירופה]] בתקופתם. הממלכה הוויזיגותית סבלה מסכסוכים פנימיים תכופים, שכן העברת הכתר לא הייתה מבוססת על ירושה אלא על בחירות בקרב האצילים. הכלכלה התבססה אך ורק על [[חקלאות]], והאוכלוסייה הצטמצמה מאוד ביחס לתקופה הרומית. מעמדה הפוליטי והחברתי של הכנסייה היה גבוה; לא מפליא שהדמות התרבותית הבולטת בתקופה זו הייתה ה[[תאולוגיה|תאולוג]] [[איזידור מסביליה]].
==ספרד בין מוסלמים ונוצרים==
===הממלכה האסלאמית המאוחדת===
{{הפניה לערך מורחב|אל-אנדלוס}}
[[קובץ:Spain Andalusia Cordoba BW 2015-10-27 13-54-14.jpg|שמאל|ממוזער|250px|המסגד של קורדובה]]
בשנת [[711]] פלשו לחצי האי כוחות מוסלמים ממרוקו. הם ניצלו את חולשתה של הממלכה הוויזיגותית והשתלטו עליה תוך שנים ספורות. הם אף חצו את [[הפירנאים]] לתוך הממלכה ה[[פרנקים|פרנקית]] ([[צרפת]] של היום), אך נבלמו ב-[[732]] ב[[קרב טור|פואטייה]]. רוב שטחו של חצי האי, למעט האזורים ההרריים בצפון, הפך למחוז ב[[בית אומיה|חליפות אומיה]] שכונה [[אל-אנדלוס]].
כשהאימפריה האסלאמית עברה לידי [[בית עבאס]], מינה את עצמו [[עבד א-רחמן הראשון|עבד אל-רחמן]], אחד מבני משפחת אומיה, לאמיר של אל-אנדלוס ([[756]]), ובכך הכריז למעשה על עצמאותה. בימיו, הייתה ספרד ממלכה משגשגת. חינוך חינם ניתן לעניים והמוסלמים חיו בשלום עם בני דתות אחרות בתוך ספרד. [[ספריה|ספריות]], אוניברסיטה מוסלמית ראשונה מסוגה, ומסחר פורה גרמו לספרד להיות הממלכה המצליחה ביותר באירופה. למרות הכיבוש המוסלמי, התרבות המקומית הושפעה רבות מימי השלטון ה[[רומא העתיקה|רומאי]] ומימי השלטון הוויזיגותי. בזמן יורשיו הלכה והצטמצמה השליטה של האמיר בנעשה בשטח, עד שבסוף המאה ה-9 עמדו מורדים בשעריה של [[קורדובה (ספרד)|קורדובה]], בירת האמירות. רק בימיו של [[עבד א-רחמן השלישי]], שעלה לשלטון ב-[[912]] והכריז על עצמו [[ח'ליף]], חזר השגשוג הכלכלי והתרבותי לאל-אנדלוס.
===ממלכות נוצריות מוקדמות===
[[קובץ:Leon 1030.png|שמאל|ממוזער|250px|מפה פוליטית של חצי האי האיברי, תקופת הטאיפות הראשונה, 1030]]
למרות ההצלחות המוסלמיות, הם לא הצליחו להשתלט על כל חצי האי האיברי. באזורים ההרריים בצפון חצי האי, כוננה [[ממלכת אסטוריאס]] הנוצרית, על ידי [[פלאיו]] אשר הביס, כח מוסלמי קטן ב[[קרב קובאדונגה]] בסביבות שנת 722. פלאיו לא הסתפק בממלכתו הקטנה, המשיך לתקוף את המוסלמים בסביבות ממלכת אסטוריאס וכבש את [[לאון (עיר)|לאון]] שהייתה העיר הראשית בצפון-מערב ספרד. לאחר מותו ב [[734]], המשיכו יורשיו בהרחבת ממלכת אסטוריאס, עד שבסביבות [[775]] השתרעה הממלכה על כל צפון מערב ספרד ובהמשך, בימי [[אלפונסו השני, מלך אסטוריאס]] התרחבה ל[[חבל הבסקים]] ולגליסיה והגיעה עד שערי [[ליסבון]]. בין [[913]] ל [[924]] שונה שמה של ממלכת אסטוריאס ל[[ממלכת לאון]] כאשר שליטי הממלכה קבעו את מושבם בלאון. עם מעבר הממלכה ללאון, כבשה הממלכה מידי המוסלמים את מחוז בורגוס.
גם האזורים בצפון מזרח ספרד על גבול צרפת לא נשארו זמן רב בידי המוסלמים. אזור [[נווארה]] ובירתה [[פמפלונה]] היו מוקד מאבק בין אנשי נווארה לממלכתו של [[קרל הגדול]], בין 778 ל-812. בשנת [[824]] המצביא ה[[בסקים|בסקי]] אינגיו אריסטה נתמנה למלך של ממלכת פמפלונה, שבהמשך שינתה את שמה ל[[ממלכת נווארה]]. יורשיו, [[סנצ'ו גרסס הראשון, מלך נווארה|סנצ'ו גרסס הראשון]] (905-925) ו[[גרסיה סנצ'ס הראשון, מלך נווארה|גרסיה סנצ'ס הראשון]] (925-970), ניהלו מלחמות נגד המוסלמים והרחיבו את גבול הממלכה על חשבון המוסלמים.
בסביבות [[930]], [[פרננדו השני, מלך קסטיליה]] מרד בממלכת לאון, בסיוע המוסלמים, והקים את ממלכת קסטיליה העצמאית. המלחמות התכופות בין קסטיליה ולאון אפשרו ל[[סנצ'ו השלישי, מלך נווארה]] לכבוש את קסטיליה בתחילת המאה ה-11 (בשנות ה-20 של המאה), ואת לאון בסוף ימיו, בשנת 1034. אחרי מותו, חולקה ממלכתו בין בניו, ובנו פרננדו הראשון מלאון שלט על ממלכת קסטיליה-לאון, שכללה את קסטיליה, לאון וגליסיה, בין 1037 ו 1065.
מחוז [[ברצלונה]] שבצפון מזרח ספרד, השתחררה מהמוסלמים בסביבות [[801]] והפכה לממלכה ואסאלית של צרפת אשר שליטיו מונו על ידי מלך צרפת. בשנת 897 החלה לשלוט במחוז ברצלונה שושלת של שליטים ובחצי השני של המאה העשירית נותק הקשר עם צרפת ומחוז ברצלונה הפכה למעשה לממלכה עצמאית.
עד סוף המאה ה-10, הממלכות הנוצריות, ששכנו באזורים ההרריים של צפון ספרד, היו עניות מאוד, וצבאותיהן היו קטנים מאוד (לעיתים כללו רק מאות לוחמים). הממלכה המוסלמית שמדרומן הייתה עשירה וחזקה, והממלכות הנוצריות העלו מתנות או מיסים לחליף של קורדובה ראש הממלכה המוסלמית.
===ממלכות הטאיפה===
בסוף [[המאה ה-10]] שלט באל-אנדלוס, שנקראה גם חליפות קורדובה, הווזיר הראשי [[אל-מנסור]], שנודע בהישגיו הצבאיים. לאחר מותו החלה החליפות להתפורר, עד שב-[[1031]] חדלה מלהתקיים, ואל-אנדלוס התחלקה לעשרות [[טאיפה (ממלכה מוסלמית)|ממלכות הטאיפה]].
הטאיפות היו נתונות במאבקי כוח בלתי פוסקים, שהביאו עד מהרה לחלוקת השטח בין חמש ממלכות עיקריות, שמרכזיהן היו ב[[סרגוסה]], [[בדחוס]], [[טולדו]], גרנדה ו[[סביליה]]. המלחמות בין הטאיפות שיחקו לידיהן של הממלכות הנוצריות של [[חצי האי האיברי]], במיוחד ממלכת קסטיליה-לאון וממלכת אראגון, שהפכו את חלקן לווסאליות והשיתו עליהן מיסים כבדים. חולשתם המדינית של המוסלמים בספרד הגיעה לשיאה בכיבוש טולדו בשנת [[1085]] בידי [[אלפונסו השישי, מלך לאון]]. מאורע זה הביא לפלישתם של ה[[מוראביטון]] לספרד. אלה איחדו תחת שלטונם את כל החלק המוסלמי של חצי האי האיברי, ובכך הביאו לקיצה את תקופת הטאיפות הראשונה.
תקופת הטאיפות נמשכה עד הכיבוש המוחלט של כל חצי האי מידי המוסלמים ב-[[1492]], למעט שתי תקופות קצרות של שלטון מוסלמי מרכזי: תקופת ה[[מוראביטון]] בסוף המאה ה-11 ותקופת ה[[אל-מוואחידון|מוואחידון]] בסוף המאה ה-12.
== עליית הבורגנות ==
לקראת סוף [[המאה ה-12]] התחוללו מספר שינויים שהעלו את כוחו של "המעמד השלישי" (שאינם אצילים ואינם אנשי כנסייה) בערים. הערים התפתחו וגדלו, האצילים קרסו תחת עול ה[[רקונקיסטה]] שמימנו בכסף ובכוח אדם, ושגזלה משאבים רבים והבורגנים, שלא היו כפופים למערכת הפיאודלית היו פנויים לצבירת ממון ומיומנויות נדרשות. כך החלו לתפוס בני מעמד זה מקום גדל והולך בשורות ה[[קורטס גנרלס|קורטס]] (האספה המייעצת למלך, הפרלמנט). כחלק ממערך היחסים הפוליטי מול המלך דרשו הערים וקיבלו [[פריבילגיה (כתב זכות)|פריווילגיות]] שאיפשרו להן חופש לנהל עת עסקיהן ולקבוע את חוקיהן. במקביל התחזק כוחו של הקורטס שיכל להתנגד לחוקים מלכותיים.
==העת החדשה==
בשנת [[1469]] נישאו [[פרננדו השני, מלך אראגון]] ו[[איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה]] (שנודעו בכינוי [[המלכים הקתוליים]]) בנישואים שהביאו בסופו של דבר בשנת [[1516]] לאיחוד של [[אראגון]] [[ממלכת קסטיליה|וקסטיליה]]. איחוד פוליטי זה יצר את הבסיס לספרד אותה אנו מכירים כיום. השניים, ולצידם האצילים והכנסייה, טרחו להוריד מחשיבותו של הקורטס על ידי הפחתת סמכויותיו, דבר שהתאפשר כתוצאה מהעוצמה המלכותית שלאחר סיום הרקונקיסטה, עד שהפכו את האספה ללא יותר ממאשרת אוטומטית של כל החלטה מלכותית. אולם, הקורטס עדיין שלט בקופה הציבורית ובמיסים. גם בתקופת [[האימפריה הספרדית]] היה מעמדו של הקורטס לא יותר מאספה נאמנה למלך. לעומת זאת, היותם של המלך והמלכה נוצרים אדוקים חיזקה מאד את הכנסייה שהצליחה לגרום לכך כי אלה שאינם קתולים יגורשו מהמדינה.
שנת [[1492]] הייתה בעלת משמעות רבה לספרד. ארבעה אירועים מרכזיים שהתחוללו בשנה זו הביאו ליצירתה של ספרד כ[[אימפריה]] טרנס-אטלנטית מגובשת וריכוזית. כיבושה של [[גרנדה (ספרד)|גרנדה]] וסיום ה[[רקונקיסטה]] הביאו לאיחודה של ספרד כולה תחת ישות פוליטית אחת ותחת שלטון [[נצרות|נוצרי]] קתולי. [[גירוש ספרד|צו גירוש]] הוצא ליהודי ספרד באותה השנה. רוב היהודים גלו לארצות אחרות בים התיכון, חלקם לערי נמל בחופה המערבי של אירופה וחלק קטן התנצר. צו דומה הוצא לאחר מכן כנגד ה[[אסלאם|מוסלמים]]. המוסלמים שהיוו רוב במספר ערים גדולות, התנגדו לצו והתמרדו נגד הממלכה. במשך 100 שנה היו קרבות בין נוצרים ומוסלמים בערים השונות בספרד שבהן נהרגו ונטבחו עשרות אלפי מוסלמים. רק ב 1602 הסתיים המאבק ויתרת המוסלמים או שגלו לצפון אפריקה או שהתנצרו. גרוש המאמינים של דתות אחרות למעט הקתולים, שהסתיים בסוף המאה ה-16 והביא לאחדות לאומית ודתית תחת הכנסייה הקתולית שגם היא הייתה כפופה לכתר, במסגרת ה[[פטרונטו ריאל]], ממנו נהנו מלכי ספרד. מסעו של [[כריסטופר קולומבוס]] מערבה וגילויו את הקריביים, ויבשת [[אמריקה]] לאחר מכן, פתחו עידן חדש של התפשטות בצידו השני של [[האוקיינוס האטלנטי]]. לבסוף, השלמתו של ה[[מילון]] הראשון של השפה ה[[ספרדית]] סייע גם הוא לגיבוש תרבותי.
גילוי יבשת אמריקה בידי קולומבוס פתח עידן שבו כובשים ספרדיים השתלטו על רוב יבשת אמריקה, בהתאם ל[[חוזה טורדסיאס]], בייחוד על דרום ומרכז היבשת. במהלך [[המאה ה-16]] הביאו ה[[קולוניה|מושבות]] הספרדיות באמריקה עושר עצום לספרד והפכו אותה למדינה החזקה ביותר באירופה. למרות זאת סדרה של מלחמות עם מדינות אירופה האחרות ומלחמות פנימיות על המלוכה החלישו את ספרד עד כדי כך ש[[נפוליאון]] השתלט עליה ב-[[1808]], והכתיר את אחיו [[ז'וזף בונפרטה]] למלך. הספרדים, בסיוע בריטי, התקוממו נגד השלטון הזר, פתחו במלחמת [[גרילה]] וסילקו לבסוף את הצרפתים ב-1814. במקביל למהלכים אלה התחוללו מלחמות העצמאות במושבות שבאמריקה, וספרד איבדה את מרבית האימפריה שלה. לאחר נפילת נפוליאון החלה תקופה של עימותים פנימיים על השלטון, שבהם התבלט הגנרל [[רפאל דל ריגו]] שהוצא בסופו של דבר להורג. לאחר [[מלחמת ספרד-ארצות הברית|המלחמה עם ארצות הברית]] ב-[[1898]] איבדה ספרד את [[קובה]], [[פוארטו ריקו]] וה[[פיליפינים]], שלוש מושבותיה האחרונות מעבר לים.
בין ספטמבר [[1810]] לבין ספטמבר [[1813]] התכנס [[הקורטס של קדיס]] שבסופו נחקקה ה[[חוקה]] של חודש מרץ [[1812]], וכן חוקים רבים אחרים שהפכו את המשטר מ[[אבסולוטיזם פוליטי|משטר אבסולוטי]] למשטר של [[מונרכיה פרלמנטרית]]. ניסיון זה להפוך את המשטר האבסולוטי לקונסטיטוציוני כשל ו[[פרננדו השביעי, מלך ספרד]] ביטל במאי [[1814]] את תיקוני הקורטס. אף על פי כן נחשב הקורטס ותיקוניו כאחד ממקורות ההשראה העיקריים של ה[[ליברליזם]] הספרדי במאה התשע-עשרה. בין השנים [[1820]] ל-[[1823]] הצליחו הכוחות הליברליים בפיקודו של [[רפאל דל ריגו]] לכפות על המלך לפעול לפי החוקה ובשלוש שנים אלה התקיימה מלוכה פרלמנטרית בספרד.
בשנת [[1833]] נפטר המלך [[פרננדו השביעי, מלך ספרד|פרננדו השביעי]] ללא יורש זכר. הקורטס המליץ על ויתור [[החוק הסאלי]] והמלכת בתו של המלך, [[איזבלה השנייה, מלכת ספרד|איזבלה]] למלכה. הדבר הביא לפיצול בשורות ה[[מלוכנות|מלוכנים]] שחלקם סירב לקבל את הוויתור על עקרון הירושה דרך הזכר וביקש להמשיך את שושלת בית בורבון על ידי אחיו של המלך, [[האינפנטה קרלוס, רוזן מולינה]]. פלג זה, שנקרא "[[קרליזם|קרליסטים]]", הפך לתנועה שמרנית שניהלה מ-1833 ועד 1876 שורה של מלחמות פנימיות והמשיכה להשפיע על הפוליטיקה הספרדית כ"[[סמן ימני]]". המלוכה הספרדית בראשות איזבלה נלחמה על מעמדה וגם נלחמה נגד כוחות רפובליקניים חזקים שהצליחו להקים בין השנים [[1873]]-[[1874]] את [[הרפובליקה הספרדית הראשונה]]. חברי הקונגרס החלו לכתוב חוקה שתהפוך את ספרד לרפובליקה פדרלית, אך רעיון הרפובליקה לא צלח. עם עלייתו לשלטון של [[אלפונסו השנים עשר, מלך ספרד|אלפונסו השנים עשר]] ומינויו למלך ספרד, בית בורבון [[הרסטורציה הספרדית|הושב מחדש]].
===המאה ה-20===
תחילת [[המאה ה-20]] הביאה קצת שקט לספרד. הקולוניזציה של [[מרוקו הספרדית]], [[סהרה הספרדית]] (כיום, [[סהרה המערבית]]) ו[[גינאה המשוונית]], פיצתה באופן חלקי על ההחלשות באמריקה. לאחר תקופות מסוימות של שלטון רפובליקני-דמוקרטי פרצה בשנת [[1936]] [[מלחמת האזרחים הספרדית]]. במלחמה זו נלחמו כוחות [[ליברליזם|ליברלים]]-[[דמוקרטיה|דמוקרטים]] חילונים, יחד עם [[קומוניזם|קומוניסטים]], [[סוציאליזם|סוציאליסטים]] ו[[אנרכיזם בספרד|אנרכיסטים]] כנגד כוחות [[לאומנות|לאומנים]]-[[פשיזם|פשיסטים]], שמרנים, [[קלריקליזם|קלריקליים]] וקרליסטים בראשות גנרל [[פרנסיסקו פרנקו]]. מלחמה זו מיקדה תשומת לב מכל אירופה ומתנדבים זרים רבים הצטרפו לשני הצדדים. לבסוף ניצחו הפשיסטים בשנת [[1939]] והשליטו שלטון דיקטטורי בראשות פרנקו.
ב[[מלחמת העולם השנייה]] ניהלה ספרד מדיניות פרו [[גרמניה|גרמנית]], מבלי להיכנס ללחימה פעילה, עד שהכריזה על נייטרליות גמורה בשנת [[1943]], כאשר המלחמה נטתה לצד [[בעלות הברית]]. פרנקו שלח אמנם כוחות שכונו "[[הדיוויזיה הכחולה]]" להלחם לצד הגרמנים כנגד [[ברית המועצות]], אך אלו היו מתנדבים בלבד. חלקם מתוך שכנוע בצדקת ה[[פשיזם]] כנגד ה[[קומוניזם]], וחלקם על מנת לקבל תשלום, או על מנת להראות כנאמנים לרפובליקה. פרנקו אף הורה על מתן אספקה לספינות גרמניות.
עם תום המלחמה סבלה ספרד את התוצאות הכלכליות של הבידוד שנכפה עליה על ידי המנצחים. אך בשל מעמדה האסטרטגי בימי המלחמה הקרה, [[ארצות הברית]] חתמה על הסכם סחר ועזרה צבאית עם ספרד, בביקור הנשיא [[דווייט אייזנהאואר]] בשנת [[1953]]. ברית זו הובילה ל"נס הספרדי" שהוביל את ספרד ממצב של [[אוטרקיה]] למשק [[קפיטליזם|קפיטליסטי]]. ספרד [[מדינות החברות באומות המאוחדות|התקבלה]] ל[[האומות המאוחדות|או"ם]] בשנת [[1955]]. למרות פתיחות זו פרנקו כמעט ולא יצא מספרד בשנות שלטונו.
בימי שלטונו של פרנקו דוכאו ארגוני העובדים הלא ממשלתיים וכל המתנגדים הפוליטיים (לכל אורך הקשת הפוליטית מהקומוניסטים וה[[אנרכיזם|אנרכיסטים]], עד לליברל-דמוקרטים והלאומנים, במיוחד אלו ה[[בסקים]] וה[[קטלוניה|קטלאנים]]). בכל עיר הייתה נוכחות של המשמר האזרחי, כוח צבאי משטרתי, אשר ערך סיורים בזוגות עם [[תת-מקלע]]ים, ושימש כאמצעי האכיפה העיקרי של שלטונו.
למרות הדיקטטורה, הצליחה ספרד להתאושש כלכלית לאורך שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 באמצעות טיפוח תעשייה ותיירות. מותו של פרנקו בנובמבר [[1975]] סימן את סוף עידן הדיקטטורה. המלך [[חואן קרלוס]] הוכתר כמלך ספרד וב-[[1978]] חוקקה [[חוקת ספרד (1978)|החוקה הספרדית]]. ב-[[1982]] הצטרפה ספרד ל[[נאטו|נאט"ו]] וב-[[1986]] ל[[האיחוד האירופי|איחוד האירופי]]. ספרד שייכת גם לגוש ה[[אירו]].
בספרד המודרנית הוענקה אוטונומיות גבוהה לאזורים הקטלאניים והבסקיים. אולם, לאומנים בסקים וקטלאנים חותרים לעצמאות. המחתרת הבסקית, [[אט"א]] (ETA), ביצעה אף פיגועי [[טרור]] רבים החל מסוף שנות ה-60 ועד תחילת שנות ה-2000.
==ראו גם==
{{מיזמים|ויקיספר=מסע היסטורי אל עולמה של ספרד}}
*[[אנרכיזם בספרד]]
*[[קרב א-זלאקה]]
==לקריאה נוספת==
* ו. מונטגומרי ואט, '''תולדות ספרד האסלאמית''', תרגם עמנואל קופלביץ, [[הוצאת כרמל]], ירושלים, 2017.
* פרד ברונר, אילן רחום, '''המעצמה העולמית הראשונה - ספרד, אירופה ואמריקה בראשית העת החדשה''', הוצאת כרמל, ירושלים, 2007.
* יצחק אביב, '''מהפכה ומהפכה-שכנגד בספרד - הרפובליקה השנייה ומלחמת האזרחים 1939-1931''', [[האוניברסיטה המשודרת]], [[משרד הביטחון - ההוצאה לאור]], תל אביב, תשנ"א 1991.
* [[שלמה בן עמי]], '''ספרד בין דיקטטורה לדמוקרטיה: 1977-1936''', [[ספרית אפקים]], [[עם עובד]], תל אביב, 1977.
{{היסטוריה של מדינות אירופה}}
[[קטגוריה:ספרד: היסטוריה|*]]
| |||