הבדלים בין גרסאות בדף "פרוצ'ו בוזוני"

מ
קישורים פנימיים
מ (קישורים פנימיים)
 
בשנת 1894 התיישב ב[[ברלין]] והופיע בסדרת קונצרטים, הן כפסנתרן והן כמנצח.
הוא המשיך גם ללמד במספר [[כיתת אמן|כיתות אמן]] ב[[ויימאר]], [[וינה]] ו[[בזל]]. בין תלמידיו היו [[קלאודיו אראו]], [[אדוארד שטוירמן]], ו[[אגון פטרי]], [[מריה טיפו]] וכן, לזמן קצר, [[קלרה הסקיל]].
 
בשנת [[1907]] כתב את "סקיצה של אסתטיקה חדשה למוזיקה", שבה ספד ל"קובעי החוקים" של המוזיקה המסורתית וניבא מוזיקה עתידית שתכלול את חלוקת האוקטבה ליותר מ-12 הדרגות המסורתיות. ה[[פילוסופיה]] שלו, לפיה "המוזיקה נולדה חופשית; גורלה הוא לזכות בחירות," השפיעה מאוד על תלמידיו, [[לואיג'י רוסולו]], [[פרסי גריינג'ר]] ו[[אדגר וארז]], שלכולם תפקיד חשוב במוזיקה של [[המאה העשרים]].
 
בתקופת [[מלחמת העולם הראשונה]], בוזוני חי תחילה ב[[בולוניה]], שם ניהל את הקונסרבטוריון, ואחר ב[[ציריך]]. הוא סירב להופיע באיזו שהיא מדינה מאלו שלקחו חלק במלחמה. הוא חזר ל[[ברלין]] בשנת [[1920]] ולימד שם כיתות אמן בקומפוזיציה. היו לו כמה תלמידים שהתפרסמו לאחר זמן, ביניהם [[קורט וייל]], [[אדגר וארז]] ו[[שטפן וולפה]].
 
בוזוני מת בברלין ממחלת [[כליות]] ונקבר שם. הוא הניח אחריו מספר מועט של הקלטות מנגינתו. יצירותיו הוזנחו ברובן למשך שנים רבות אחרי מותו, אבל הוא זכור כוירטואוז דגול וכמי שעיבד את השקון מתוך הפרטיטה השנייה לכינור מאת [[באך]] לפסנתר. בשנות ה-80 התעורר מחדש העניין ביצירותיו. שלט זיכרון מתנוסס על אתר ביתו האחרון בברלין-שנברג, כיכר ויקטוריה-לואיזה 11.
נוסף על באך, בוזוני משתמש ביסודות מיצירות של מלחינים אחרים. הפרק הרביעי של "על הנעורים" (1909), למשל, משתמש בשניים מן הקפריצ'י לכינור סולו (קפריצ'יו מס' 11 ומס' 15) של [[ניקולו פגניני]], ואילו הסונטינה לפסנתר מס' 6 משנת [[1920]] (פנטזיה דה קאמרה סופר כרמן) מבוססת על נושאים מן ה[[אופרה]] [[כרמן]] של [[ז'ורז' ביזה]].
 
בוזוני היה פסנתרן [[וירטואוז]] ויצירותיו לפסנתר קשות לביצוע. הקונצרטה[[קונצ'רטו]] לפסנתר (1904) הוא מן הסתם היצירה הגדולה ביותר בסוגה שנכתבה מעודה. הקונצרט נמשך יותר משעה, תובע כוח עמידה עצום מן הפסנתרן וכתוב לתזמורת גדולה עם [[מקהלה|מקהלת]] גברים בפרק האחרון.
 
הסוויטה ל[[תזמורת]] של בוזוני, "טורנדוט" ([[1904]]), שהיא מן הסתם יצירתו התזמורתית הפופולרית ביותר, הורחבה לאופרה "טורנדוט" שלו בשנת [[1917]]. בוזוני השלים עוד שתי אופרות, Die Brautwahl (בחירת הכלה) (1911) ו"ארלקינו" (1917). הוא החל לעבוד ברצינות על האופרה הנודעת ביותר שלו, "דוקטור פאוסט", בשנת [[1916]] והותיר אותה בלתי גמורה במותו. השלים אותה תלמידו, פיליפ ז'ארנק ([[צרפת]]י, בגרמניה נודע בשם יארנאך), שעבד עם הטיוטות של בוזוני כפי שהכיר אותן, אבל שנות ה-80' יצר אנתוני בומון, מחבר ביוגרפיה חשובה של בוזוני, גרסה מורחבת ומשופרת של היצירה, תוך הסתמכות על חומר, שליארנך לא הייתה גישה אליו.
==העריכות של בוזוני==
 
בוזוני גם ערך מוזיקה של מלחינים אחרים. הנודעת ביותר היא העריכה שעשה למכלול יצירות באך לפסנתר סולו, שאותן ערך בעזרת תלמידיו אגון פטרי וברונו מוג'ליני. הוא הוסיף סימוני מקצב, הדגשות ופיסוק, [[דינמיקה (מוזיקה)|דינמיקה]] וציוני [[מטרונום]] למקור של באך, לצד הצעות לאופני ביצוע. ב"בו[[ווריאציות גולדברג"]], למשל, הוא מציע לקצץ שמונה מן הווריאציות לצורך "ביצוע קונצרטנטי", ואף משכתב מהותית קטעים רבים. העיבוד שנוי במחלוקת, אך הודפס לא מכבר מחדש.
 
בסדר גודל קטן יותר, ערך בוזוני יצירות משל [[לודוויג ואן בטהובן|בטהובן]], [[יוהנס ברהמס|ברהמס]], [[פרדריק שופן|שופן]], [[וולפגנג אמדאוס מוצרט|מוצרט]], [[פרנץ ליסט|ליסט]], [[ארנולד שנברג|שנברג]] ו[[רוברט שומן|שומן]]. גרסת בוזוני ל"לה קמפאנלה" של ליסט זכתה לתמיכת פסנתרנים כמו איגנץ פרידמן ויוזף לוין, ובתקופה מאוחרת יותר, [[ג'ון אוגדון]].
 
==הקלטות==