ברנרד פרייברג, ברון פרייברג הראשון – הבדלי גרסאות

מיד עם פרוץ המלחמה יצא פרייברג לאנגליה ושם הוא התנדב לשירות. הוא הצליח להתגייס לגדוד השביעי של הבריגדה הימית המלכותית ובספטמבר [[1914]] הוא היה בחזית הבלגית. בסוף השנה פגש פרייברג ב[[וינסטון צ'רצ'יל]], [[הלורד הראשון של האדמירליות]] והוא הצליח לשכנע אותו להעניק לו מינוי בגדוד של הבריגדה הימית המלכותית השנייה, שהייתה חלק מהדיוויזיה הימית המלכותית.{{הערה|שם=לייף}}

 

 

במאי [[1916]] עבר פרייברג ל[[הצבא הבריטי|צבא הבריטי]] בדרגת קפטן ברגימנט המלכה המלכותי.{{הערה|שם=גזט1|1=[https://www.thegazette.co.uk/London/issue/29626/data.pdf The London Gazette: (Supplement) no. 29626. p. 6042. 16 June 1916. Retrieved 28 October 2008.]}} בכל אופן הוא המשיך לשרת באותה יחידה בדרגה זמנית של [[מייג'ור]].{{הערה|שם=גזט1}} יחד עם יחידתו הוא עבר ל[[צרפת]]. במהלך השלבים האחרונים של [[הקרב על הסום]], בעודו מפקד על הגדוד בדרגה זמנית של [[לוטננט קולונל]], הוא הצטיין בכיבוש הכפר בוקור ועל כך הוענק לו [[צלב ויקטוריה]].{{הערה|שם=לייף}}{{הערה|שם=גזט2|1=[https://www.thegazette.co.uk/London/issue/29866/data.pdf The London Gazette: (Supplement) no. 29866. p. 12307. 15 December 1916. Retrieved 28 October 2008.]}} ב-[[13 בנובמבר]] 1916, בבוקור סור אנסר שבצרפת, לאחר שהגדוד של פרייברג ביצע את ההתקפה הראשונית על החפירות הקדמיות של האויב, הוא התאושש וערך מחדש את חייליו והוביל אותם לתקיפה מוצלחת של הקו השני, שבמהלכה הוא נפצע פעמיים, אך המשיך לפקד על החיילים ולהחזיק בשטח כל אותו היום ובלילה שבא אחריו. בבוקר המחרת, כאשר הכוח שבפיקודו תוגבר, הוא תקף וכבש כפר שהיה מבוצר מאוד ולקח ב[[שבוי|שבי]] 500 חיילי אויב. למרות שנפצע פעמיים, בפעם השנייה באופן חמור יותר, סירב פרייברג לעזוב את קו החזית עד שהוא הוציא פקודות סופיות. פקודת היום שתוארה ב-London Gazette לרגל הענקת העיטור לפרייברג כללה את הדברים הבאים: