קרב פיסאגואה – הבדלי גרסאות

סוטומאיור חשף בפני ראשי הצבא והצי את היעד בשתי מועצות מלחמה בהן תוכננה המתקפה. כוח ההסתערות הצפוני, המונה 4,890 [[חיל רגלים|חיילי רגלים]] ו[[ארטילריה]], יונחת בפיסאגואה סמוך לעלות השחר, יקים [[ראש גשר]], ישתלט על מבני תחנת הרכבת וציודה ויתחיל בטיפוס לעבר הרמה הגבוהה המשקיפה על החוף; בו זמנית יונחת כוח ההסתערות הדרומי, המונה 2,175 חיילים, יכבוש את חונין במהירות האפשרית ויערך לתנועה צפונה כסיוע להתקפה העיקרית על פיסאגואה; 2,500 חיילים נוספים יישמרו כ[[עתודה (צבא)|עתודה]]. [[קולונל]] אמיליו סוטומאיור, אחיו של שר המלחמה, הופקד על ניהול מבצעי הנחיתה. מפקד הצי תומפסון הופקד על השלב הימי של המתקפה, שכלל את ההרעשה המקדימה של אזור החוף ואת הכוונת סירות הנחיתה. ארבע אוניות מלחמה ייכנסו למפרץ ויתקפו את העמדות המבוצרות השולטות עליו, כאשר מרגע שישותקו [[תותח]]יהן ניתן יהיה לפתוח במבצע הנחיתה{{הערה|שם=Farcau1}}{{הערה|Gómez, עמודים 217-222}}.

 

 

== הקרב ==