המערכה בתוניסיה – הבדלי גרסאות

'''המערכה בתוניסיה''' הוא השם שניתן למערכה הצבאית שהתנהלה בשטח [[תוניסיה]], במסגרת [[המערכה בצפון אפריקה]] ב[[מלחמת העולם השנייה]], בין נובמבר [[1942]] למאי [[1943]]. המערכה ניטשה בין כוחות [[מדינות הציר]] לבין צבאות [[בעלות הברית]]. כוחות בעלות הברית כללו בעיקר כוחות צבא מ[[הממלכה המאוחדת]], [[ארצות הברית]] ו[[צרפת החופשית]], אליהם הצטרפו יחידות מ[[כוחות פולין במערב]] ומ[[ממלכת יוון]]. בריטניה וארצות הברית הגיעו ממזרח, במרדף אחר [[קורפוס אפריקה]] הנסוג בפיקודו של הפלדמרשל [[ארווין רומל]], וממערב, לאחר הנחיתות בחופי [[אלג'יריה]] ו[[מרוקו]] במסגרת [[מבצע לפיד]].

בשנת 1939, כשהתחילה מלחמת העולם השנייה, תוניסיה הייתה שייכת לצרפת. ב1940ב־1940, כשכוחות הציר בראשות גרמניה כבשו את צרפת, עברה תוניסיה לבעלות מדינות הציר. בדצמבר 1942, כחלק מהדיפת מדינות הציר אחורה בידי בעלות הברית, התייצבו בעלות הברית בראשות ארצות הברית באזור תוניסיה במטרה לכבוש מחדש את האזור.

השנתיים הראשונות של [[המערכה בצפון אפריקה]] התאפיינו בקשיי אספקה ומחסור בציוד. בחוף צפון אפריקה יש מעט נמלים טבעיים, בסיס האספקה האיטלקי העיקרי היה נמל [[טריפולי (לוב)| טריפולי]], 2,100 קילומטר כביש מנמל [[אלכסנדריה]] שעל הדלתא של ה[[נילוס]], שהיה בסיס האספקה הבריטי. ביניהם יש נמלים קטנים יותר, נמלי [[בנגאזי]] ו[[טוברוק]], שהיו אף הם תחת שליטה איטלקית. באותו זמן כוחות הצי הבריטי והצי האטלקי במרכז הים התיכון לא הצליחו להכריע זה את זה, דבר שגרר קשיים בהזרמת כוחות אל המערכה. אמנם הבריטים יכלו להעביר אספקה למצרים דרך [[הים האדום]], אך דרך זו ארוכה בהרבה כיוון שלשם כך היו צריכים להקיף את [[כף התקווה הטובה]]. בסוף פברואר ובראשית מרץ 1943 ביצעו כוחות הציר בתוניסיה, שכללו בשלב זה שתי ארמיות גרמניות-איטלקיותגרמניות־איטלקיות, מספר התקפות נגד כוחות בעלות הברית. למרותאף על פי שהשיגו מספר הצלחות מקומיות, בעיקר נגד הכוחות האמריקניים, נבלמו התקפות אלו לאחר זמן קצר, ולא הצליחו למנוע את חבירת כוחות בעלות הברית, שהתקדמו לכיוון תוניסיה ממזרח וממערב. באפריל 1943 חידשו כוחות בעלות הברית את המתקפה על השטח שנותר בידי כוחות הציר בתוניסיה, שטח שהלך והצטמצם בהדרגה. השליטה המוחלטת שהשיגו כוחות האוויר והים של בעלות הברית במערב אגן הים התיכון, חרצה את גורלם של כוחות הציר בתוניסיה, שדרכי האספקה שלהם נותקו. ב-12ב־12 במאי 1943 נכנעו שרידי כוחות הציר בתוניסיה ויותר מרבע מיליון חיילים גרמנים ואיטלקים נפלו בשבי.