קרב פיסאגואה – הבדלי גרסאות

החיילים הבוליביאנים זכו לתשבחות על אומץ לבם מצד בני בריתם הפרואנים ואף מצד אויביהם הצ'יליאנים, אך שילמו על כך מחיר יקר: גדוד ''ויקטוריה'' איבד 298 מתוך 498 חיילים וגם גדוד ''אינדפנדנסיאה'' איבד מספר דומה, אם כי נתון זה מתאר את מספר החיילים שהגיעו לנקודת ההיערכות מחדש של כוחות הברית לאחר הקרב וככל הנראה נטשו מרביתם את שדה הקרב ולא נהרגו או נפצעו, כך שעל פי הערכה הגיע מספר הנפגעים לכ-200 הרוגים ופצועים. אבידות הצבא הצ'יליאני היו 55 הרוגים ו-142 פצועים. על אף הניצחון, נתגלו ליקויים רבים במערך הצ'יליאני, כגון תכנון המבצע, התנהלות הדרג הפיקודי והעדר טיפול רפואי לפצועים{{הערה|שם=Sater2|Sater, עמודים 175-176}}{{הערה|שם=Farcau3}}.

 

 

הצ'יליאנים נאלצו להתמודד עם מחסור במים בפיסאגואה ובתגובה שלחו בתחילת נובמבר כוח סיור מזרחה, שהצליח להשתלט על מספר יישובי כורים ובהם מים, כאשר החשובה מביניהן הייתה העיירה דולורס (Dolores), בה נמצאו [[באר מים|בארות מים]] וציוד שאיבה רב. כוח הסיור ניצל את ההצלחה והמשיך לנוע דרומה עד שנתקל והשמיד יחידת פרשים של כוחות הברית ב-[[16 בנובמבר]], אך על אף הניצחון, נסוג הכוח הצ'יליאני צפונה בחזרה עד דולורס. במקביל ליציאת כוח הסיור, החלו כוחות צ'יליאנים נוספים לצאת מפיסאגואה מזרחה לפנים הארץ ועד ה-[[10 בנובמבר]] התכנסו באזור דולורס במטרה לכבוש את פוסו אלמונטה (Pozo Almonte), אשר שלטה על קווי התקשורת והאספקה לאיקיקה, על מנת לאלץ את מגיניה להיכנע{{הערה|Sater, עמודים 176, 180}}{{הערה|Farcau, עמודים 95–96, 98}}.