יהדות נאולוגית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: \1מיסים |
מ ←מהפירוד ועד מלחמת העולם השנייה: תיקון קישור |
||
שורה 64:
החלוקה הנוקשה על בסיס דתי בין שני הציבורים ותפישתם את עצמם, התקרבו מאוד להגשים את החזון האמנציפטורי של היות היהודים כנסייה דתית ותו לאו. קיומו של זרם נאולוגי רשמי אפשר לחברים הטיפוסיים בקהילות ביטוי לגיטימי לעגן בו את זהותם הנבדלת מול החברה הנוצרית לה היו זרים. הרבנים, העיתונאים ואנשי הרוח של הממסד הנאולוגי נאלצו להתמודד עם אדישות רבה. גולדציהר העיר פעם בציניות על מצב העניינים בו נדרשו יהודים ליברלים להגדיר עצמם כעדה דתית מתוקף עקרונות האמנציפציה, למרות שחסרו כל זיקה פוזיטיבית לדת אליה השתייכו כביכול:{{ציטוטון|האמונה היא הדבר האחרון העושה יהודי ליהודי. הוא יהודי כי לא נולד להורים נוצריים... בקרב הקהל הקונגרסאי נתקבל הרעיון כי עליהם ל'''הצהיר''' שהם נשענים על 'דת משה הרבנית', ללא שום השלכה לגבי זה שניתן להפר בפועל את ציוויי התורה או הספרות הרבנית מדי יום... ועל הרב לבטא זאת מן השפה ולחוץ, בעוד שבפנים יכול אדם לחשוב מה שלבו חפץ.}}{{הערה|שם=גולצ}}
בהתאמה, רבני הקונגרסאים לא נקראו להביע את דעתם לעיתים קרובות, השפעתם הייתה מועטה והם היו מעורבים בסוגיות הלכתיות בודדות. ב-[[1895]], כשהונהגו לראשונה [[נישואים אזרחיים]] שאפשרו לבני הדתות השונות להתחתן, דחו הכל את עמדתו של הרב שאנדור רוזנברג מ[[אראד]], שהציע להכיר באיחודים כאלה כשהוא מצהיר כי רק נישואין עם שבעה עממים ועובדי אלילים נאסרו במפורש. [[עמנואל לעף]] הפריך את טיעוניו. בעת מלחמת העולם הראשונה, בתקופה בה רבו ה[[עגינות|עגונות]], עסקו בסמינר במחקר נרחב בשאלת התרתן, ובעת מלחמת העולם השנייה, כשהממשלה אסרה על שחיטה כשרה מטעמים של צער בעלי חיים, הם אסרו [[המאבק על השחיטה הכשרה|הימום חשמלי של הבהמה]] שהוצע כאמצעי לעקוף את החוק.{{הערה|שם=אא|יהודה שוויצר. '''[http://www.jstor.org/stable/23535836 רבנים קונסרבטיבים בקהילות המתבוללות בהונגריה]'''.}} פולמוס אחר שרבני הנאולוגים נקראו להשתתף בו היה המאבק בציונות, הנושא היחיד שגישר על הקרע עם האורתודוקסים. ב-[[8 בספטמבר]] [[1897]] פרסמו שני הארגונים הארציים הצהרה משותפת בעיתונות, במפגן חסר תקדים של אחדות. הרב שמואל כהן מפשט, שנותרה מרכזם של הקונגרסאים, כתב: {{ציטוטון| בהונגריה, הציונות השואפת להפוך זרם דתי ללאום לעולם לא תזכה בתומכים}}. הרב אריה ליפשיץ, יו"ר הוועד המנהל של הפלג האחר, הוסיף: {{ציטוטון|ביחס לציונות, האורתודוקסים עומדים בדעה אחת עם היהודים המתקדמים. אף הם מגנים את התנועה הפזיזה, החוטאת נגד הדת ונגד הפטריוטיות גם יחד. ה[[מגיארים]] בני דת משה חפצים לפרוח כאן, בביתם; אין להם כל כוונה להקים מדינה יהודית בפלשתינה.}}{{הערה|פטאי, עמ' 340-341.}}
ב-[[1896]] היו 538 עדות מסונפות ללשכה הארצית הנאולוגית, מתוכן 179 קהילות-אם מבוססות והיתר קהילות-משנה כפופות אליהן. כמעט כולן שכנו במרכז ובמערב המדינה, באזורים המפותחים כלכלית.{{הערה|Kinga Froimovich, '''Who Were They? Characteristics of the Religious Trends of Hungarian Jewry on the Eve of their Extermination'''. התפרסם ב: '''Yad Vashem Studies''', גיליון 35, 2007. עמ' 149.}} הממסד הנאולוגי הושתת על כמה רמות: הקהילות, המחוזות והלשכה הארצית. קונגרס כלל-יהודי נועד להיות מכונס מדי פעם בפעם, אך הפילוג סיכל מתווה זה. ב-1907 דחתה הממשלה ניסיון להתוועדות כזו מחשש שהיעדרות האורתודוקסים תבסס הכרה בדעת הקהל בקיומם של שני זרמים נפרדים, דבר שהיה מנוגד למדיניותה הרשמית. היעדרו של גוף נבחרים זה העביר את הסמכויות למעשה לידי נשיאי המחוזות, שבחרו את יו"ר הלשכה. הראשון שמילא תפקיד זה, ממרץ 1871, היה מרטון שווייגר, אם כי בפועל ניהל את העניינים מזכירו יוסף שימון. ב-1905, עם מות שווייגר, ירש אותו מור מזיי שנפטר ב-1925. מחליפו, שנכנס לתפקיד רק ביוני 1927 עקב סיבוכים בירוקרטיים, היה פרנץ מזיי. הוא מת כעבור חודש. ממלא מקומו אדולף קונר התפטר בפברואר 1932. מרכיב מרכזי של הפוליטיקה בלשכה היה החיכוך בין ראשי קהילת פשט הגדולה והעשירה – ב-1880 היו לה 64,000 חברים, מתוך כ-230,000 נאולוגים בכל הונגריה; ב-1930 עלה המספר ל-173,000, כמעט 60% מכלל הארץ – לבין הממסד הרשמי. עם [[התפטרות]] קונר החליט [[שאמו שטרן]], נשיא קהילת פשט, לרוץ בבחירות להחלפתו ולאחד את שתי המשרות. יוזמתו של שטרן עוררה התנגדות עזה, אך בנובמבר 1932 קיבל את מירב הקולות וצלח בתוכניתו.{{הערה|שם=קצבורג}} הוא ידוע בשל התפקיד שמילא בימי [[שואת יהודי הונגריה]].
| |||