בשר חזיר – הבדלי גרסאות

בשר חזיר הוא הבשר הנאכל הנפוץ בעולם ומהווה כ-38% מכל צריכת הבשר העולמית. עם זאת, הצריכה משתנה מאוד ממקום למקום. לפי נתוני משרד החקלאות האמריקאי כ-100 מיליון [[טון (יחידת משקל)|טונות]] של בשר חזיר נצרכו בעולם בשנת 2006. ה[[עיור]] המוגבר בסין ועליית רמת ההכנסה לנפש העלו את צריכת בשר החזיר ב-20% בין השנים 2002 ל-2006. בשנת 2010 נטבחו בישראל כ-180,000 חזירים.{{הערה|[https://news.walla.co.il/item/1646989 כתבה בוואלה שמצטטת את השירות הווטרינרי]}}.

בזיכרון היהודי הקולקטיבי חוזר מעשה אכילת חזיר כדבר חמור אותו ניסו לכפות על היהודים בגזירות שונות ואשר יהודים [[מסירות נפש|מסרו את נפשם]] סירבו לאוכלו ומתו על [[קידוש השם]]. דוגמה בולטת לכך היא המסופר ב[[ספר מקבים ב']] במעשה על הריגת [[אלעזר הזקן]] ועל [[חנה ושבעת בניה]].

[[חז"ל]] מספרים שבמלחמת האחים שבין [[הורקנוס השני|הורקנוס]] ו[[אריסטובולוס השני|אריסטובולוס]], שלחו אנשי הורקנוס שצרו על [[הר הבית]], חזיר בתור [[קורבן (יהדות)|קורבן]] במקום הבהמות הכשרות שהיו שולחים עד אז. חז"ל מספרים שהזעזוע היה כה גדול, עד ש"באותה שעה אמרו: ארור אדם שיגדל חזירים בארץ ישראל".{{הערה|1=[[מסכת סוטה|סוטה]] מט ב}}.

במדרש חז"ל מופיע, שלעתיד לבוא עתיד חזיר להיטהר, כלומר שיהא מותר לאוכלו.{{הערה|אף שלא ידוע מקורו של המדרש בדברי חז"ל, הוא הובא אצל ראשונים ואחרונים רבים בשם חז"ל. לקט מקורות בנושא הובא ב[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15804&st=&pgnum=183&hilite= לקוטי שיחות, יב, ע' 175].}}. ה[[חיים בן עטר|אור החיים]] מבאר שאין הכוונה שהאיסור לאכול בעל חיים ללא סימני טהרה, יבוטל, שכן מ[[עיקרי האמונה היהודית]] היא שהתורה לא תשונה, אלא שבעתיד החזיר יחל לעלות גרה, ולכן יהיה חיה טהורה, המותרת באכילה.{{הערה|{{ציטוטון|"והוא גרה לא יגר": פירוש: תנאי הוא הדבר, 'כל זמן שהוא גרה לא יגר'. אבל לעתיד לבוא - יעלה גרה ויחזור להיות מותר. ולא שיישאר בלא גרה ויותר, כי תורה לא תשונה.|אור החיים, פירושו ל[[S:ויקרא יא ז|ויקרא יא, ז]]}}}}.

בחפירות ארכאולוגיות באתרים מסוף [[תקופת הברונזה]] המאוחרת ועד סוף [[תקופת הברזל|תקופת הברזל II]] (מאמצע המאה השלוש-עשרה לפס"ה ועד שנת 586 לפס"ה) ב[[ארץ-ישראל]], נמצא רצף התיישבותי, שהוגדר על ידי הארכאולוגים כישראלי. אחד המאפיינים של יישובים אלה, הוא הייחוד בממצא ה[[ארכאוזואולוגיה|זואו-ארכאולוגי]]: ביישובים אלה נמצאו עצמות חזיר בכמות מזערית בלבד. ממצא זה שונה ממה שנמצא ביישובים שהוגדרו כלא-ישראליים, כגון יישובי ה[[פלשתים]]. במקומות ובתקופות שבהן גידלו חזיר, הגיע אחוז עצמותיו לחמישה עד שמונה-עשר, בעוד שביישובי הישראלים היה הממצא בין אפס לעשיריות האחוז בלבד.{{הערה|1= ראו, למשל, חיבוריהם של אהרון ששון ושל בריאן הסה: ד"ר אהרון ששון, "כלכלת בעלי החיים (צאן ובקר) לאור המחקר הזואו-ארכאולוגי בשכבה II (מאה 8 לפנה"ס) בתל באר-שבע", חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, תל אביב 2004, [http://humanities.tau.ac.il/jstudies/index.php/phdthesis בהנחיית פרופ' ישראל פינקלשטיין] }}. בעקבות ממצאים אלו כותבים [[ישראל פינקלשטיין]] ו[[ניל אשר סילברמן]] כי אי אכילת חזיר הוא המנהג התרבותי העתיק ביותר של עם ישראל, שנמצאו לו ראיות ארכאולוגיות.{{הערה|1= ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן, '''[[ראשית ישראל (ספר)|ראשית ישראל]]''', [[2001]], עמ' 128}}. בנוסף לכך, גידי יהלום טוען להיעדר תוכחה על אכילת חזיר אצל הנביאים בתנ"ך ובעקבות זאת מציין: "הנביאים קָבלו, שעם ישראל ומלכיו חטאו אמנם בעבודה לאלילי כנען ובחטאי מוסר שונים, אבל הם מעולם לא התלוננו על כך, שהעם חוטא באכילת חזיר. הסלידה מן החזיר נשארה כה חזקה, עד שלא היה צורך בהטפת המוסר של הנביאים".{{הערה|גידי יהלום, [http://www.hofesh.org.il/freeclass/history/pig-evidence.html עדות החזיר], [[זמנים]] גיליון 94}}{{הערה|1=בסוף [[ספר ישעיהו]] מופיעות שלוש התייחסויות לאכילת בשר חזיר: "הַיֹּשְׁבִים, בַּקְּבָרִים, וּבַנְּצוּרִים, יָלִינוּ; הָאֹכְלִים בְּשַׂר הַחֲזִיר, ופרק (וּמְרַק) פִּגֻּלִים כְּלֵיהֶם" (ס"ה ד'), "שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר מַכֵּה-אִישׁ, זוֹבֵחַ הַשֶּׂה עֹרֵף כֶּלֶב, מַעֲלֵה מִנְחָה דַּם-חֲזִיר, מַזְכִּיר לְבֹנָה מְבָרֵךְ אָוֶן--גַּם-הֵמָּה, בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם, וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם, נַפְשָׁם חָפֵצָה" (ס"ו ג') ו"הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים אֶל-הַגַּנּוֹת, אַחַר אַחַת בַּתָּוֶךְ, אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר, וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר - יַחְדָּו יָסֻפוּ" (ס"ו, יז), אך רוב המפרשים מייחסים פסוקים אלו לגולי בבל או לתקופה מאוחרת יותר ולא ליושבים בארץ ישראל עד סוף תקופת המלכים}}.

* החברה, שבגלל אילוצים סביבתיים-כלכליים איננה יכולה לגדל חזירים, היא חברת [[נווד]]י המדבר. החזיר אינו בנוי לחיי ה[[מדבר]]: הוא אינו מסוגל להליכה ממושכת למרחקים ארוכים, והמזון המצוי במדבר אינו מתאים ל[[קיבה|קיבתו]]. בעקבות זאת, היו שהציעו שמקור האיסור על אכילת החזיר בקרב בני ישראל הוא מוצאם כנוודים שהגיעו מן המדבר. אף על פי שהתיישבו בארץ שאפשר היה לגדל בה חזירים, הם הוסיפו לשמור על מנהגים ועל הרגלי תזונה קודמים. בעמדה זו תמך [[אוטו אנטוניוס]] שכתב: {{ציטוטון|נציין עובדה אחת, את העדרם של החזירים אצל העמים הנוודים. החזיר, בניגוד ליונקים אחרים, אינו יכול לרעות על-פני מרחקים גדולים, ולכן הימצאותו במשק החי של שבטים מסוימים מעידה על היותם יושבי קבע. נוודים רועים אמיתיים לא גידלו חזירים מעולם, וכיוון שעמים אלה ראו את עצמם כעליונים על תושבי הקבע, הרי הבוז לחזיר כחית-בית של התושבים, גרם לדחיית החיה והכרזתה כטמאה. ביזויה של חית-הבית, שזוכה להערכה של יושבי הקבע, מתוארת אצל הרודוטוס בהתייחסות לסקיתים. אולם, תופעה זו מוכרת בייחוד אצל הרועים הנוודים השֵמיים והחַמיים. אצל אלה היא אף קיבלה כסות דתית ונותרה כאיסור אכילה, גם כאשר הגיעו הנוודים לישיבת קבע [...]. איסור אכילת החזיר, כאיסור דתי, הוא תולדה של סלידתם של הרועים הנוודים מיושבי הקבע.{{הערה|Otto Antonius, Stammesgeschichte der Haustiere, Verlag von Gustav Fischer, Jena 1922. תרגם מגרמנית: גדעון אילת.}}.}}.

:גם שמעון בודנהיימר כתב: {{ציטוטון|ראוי לציין, שכל העמים המשקצים את החזיר הם נוודים או צאצאיהם של נוודים. לעומת זאת החזיר הוא חיית-הבית בה"א הידיעה של החקלאות המיושבת.{{הערה|1=שמעון בודנהיימר, החי בארצות המקרא, כרך ב', הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים 1956.}}.}}.

:ייחוס האיסור על אכילת חזיר למוצא הנוודי של בני ישראל מתאים יותר לדעות החוקרים שבני ישראל היו ממוצא של נוודי מדבר. אולם לשיטת אלו הגורסים שמוצאם של בני ישראל מנוודים בארץ המזרע, ההסבר הוא חלקי מאוד, מכיוון שנוודים בארץ המזרע (כמו בדואים החיים בתוך ארץ נושבת) יכולים לגדל דור אחד של חזירים כאשר הם עוצרים לחניית חורף, שכן בזמן זה הם גם זורעים תבואה.

* ה[[אנתרופולוג]] [[מרווין הריס]] טען שמכיוון שבאזורי ההתיישבות של הישראלים באזור ההר המרכזי לא היה [[יער]], הם לא יכלו לגדל חזירים האוהבים לאכול את [[בלוט]]י ה[[אלון]].{{מקור}} אחרים טוענים שמציאות אלונים אינה תנאי הכרחי לגידול חזירים וישנם אזורים ללא אלונים בהם מגודלים חזירים.{{מקור}} בנוסף, נילי ליפשיץ טוענת שאזור ההר המרכזי היה מכוסה ביער הארץ-ישראלי, והאלון הוא אחד מעציו העיקריים.{{הערה|1=Nili Liphschitz & Gideon Biger, “Ancient dominance of the Quercus calliprinos – Pistacia palaestina association in Mediterranean Israel”, Journal of Vegetation Science 1:67-70 1990|שמאל=כן}}.

:{{ציטוטון|את האיסור על אכילת חזיר לא ניתן להסביר בנימוקים סביבתיים או כלכליים בלבד. למעשה, אפשר שזהו הרמז היחיד שיש בידינו לזהוּת ספציפית ומשותפת בין תושבי הכפרים בהר שממערב לירדן. אפשר שראשוני הישראלים חדלו לאכול חזיר רק מפני שהעמים סביבם – יריביהם – אכלו אותו. [...] חמש-מאות שנה קודם לחיבור הטקסט המקראי, על חוקיו המפורטים וכללי הכשרות שלו, בחרו בני-ישראל – מסיבות שטרם התבררו עד תום – שלא לאכול חזיר.}}.{{הערה|1= ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן, [[ראשית ישראל (ספר)|ראשית ישראל]] עמ' 128}}.

* גיורא גודמן, [http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/cathedra134_Goodman.pdf 'דבר אחר': ענף גידול החזירים במדינת ישראל ומתנגדיו, 1948–1962]", '''[[קתדרה (כתב עת)|קתדרה]]''' 134, טבת תש"ע