גונג פו (מושג) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לדאואיזם |
קו מפריד בטווח מספרים |
||
שורה 9:
==או שו, וו שו, גאו שו, וו אי ושמות אחרים==
השימוש במלה "גונג פו" כשם כולל לאמנויות הלחימה הסיניות נהיה פופולרי במערב עם עליית הפופולריות של סרטיו של [[ברוס לי]], ולמעשה התייחס למונח מדויק יותר, "[[וו שו]]", שמשמעו "אמנויות לחימה". ברוס לי נושא בעיקר האשמה להפצת אי ההבנה בשימוש במונח, בשל שתי סיבות:
*1. הוא נהג להגות את שם המונח עם 'ק' במקום עם 'ג'.
*2. הוא הציג את כלל אמנויות הלחימה הסיניות כ-'גונג פו', משל היו דבר אחד, בעוד בפועל קיימים אלפי סגנונות.
שורה 21 ⟵ 20:
אחד מן הסגנונות העתיקים ביותר, הוא סגנון [[עגור לבן טיבטי]] הידוע כיום בשם [[קונג פו עגור לבן]], או [[לאמה פאי]]. השיטה משתלשלת לימי [[אמנויות לחימה הודיות|הודו]] הקדומים{{הערה|שם על-פי ההיסטוריה התפתחו כל זרמי אמנויות הלחימה. חוקרים סברו שחלק מאומנויות אלו הגיעו אי שם מן [[כנען כפי שנשלטה הן בימי אברהם הן בתקופת ישראל עם התחנות והאומות הגובלות בה|כנען]] העתיקה, - דבר אשר מתאים לדברי חז"ל שאברהם שלח [[מתנות אברהם|מתנות]]}} כ-2500 לפני הספירה, שם השיטה הייתה ידועה בשם [[סימהאנאדה וואג'ראמוקטי]], אשר ההודים מייחסים אותה ל[[אלם אינדרה]]. לאחר מכן נקרא בשם [[סימהאויקרידאטה]] (מיומנות האריה). הסגנון שנודע בשם סימהאנאדה ווג'ראמולאן (שאגת האריה והיהלום), היא הבסיס לאומנותו של אבי עגור לבן טיבטי, [[או-דאט-טו]], שנודעה גם בשם [[פוטלה סנגווה מוואה]] (שאגת האריה של ארמון פוטלה).
עוד סגנונות שהוזכרו בעת העתיקה בשם בלבד הם [[טונג ביי צ'ואן]], [[פיגואה ז'אנג]] ו-[[טאי ג'י צ'ואן]]. עם זאת, אין בידינו הכלים לדעת ולהשוות האם יש קשר היסטורי בין אלה או בין השוואי ג'יאו המודרני לבין אותם סגנונות שתוארו בימי קדם. בפועל, גם בהנחה שקיים קשר שכזה, הרי שמטבען של אמנויות הלחימה שהן מתפתחות ומשתנות הרבה במרווחים של
==זרמים בקונג פו (וו שו)==
שורה 32 ⟵ 31:
נראה ששורשיה ההיסטוריים של האגדה, בכך שבמאה ה-7 אחד מיורשי הקיסרות של שושלת טאנג, לי שימין (李世民), במאבקו "על הכתר" החליט להשתמש בנזירים אנונימיים ממנזר נידח ולא ידוע (כפי שהיה דאז המנזר של היער הצעיר). הם עזרו לו בצורה החלטית ומסורה. לאביו הקיסר הציגו מידע שאחים אחרים של שימין קשרו קשר נגדו ולהפלתו. הקיסר אישר פעולות נגדם. נזירי "היער השקט" התגברו בקלות על ההתנגדות של האצילים העדינים וביום אחד שימין נשאר היורש היחיד של הקיסרות.
לאחר עלייתו לשלטון כקיסר [[טאידזונג]] (唐太宗{{כ}}; שלט
מנזר שאולין התפרסם והתחזק. במשך דורות הוא משך מומחים בלוחמה ונצבר בו ידע נרחב מאוד על שיטות לחימה ואימון. לפרקים ניסו הנזירים לארגן את הידע ויצרו טאו לו של סגנונות מחודשים. נכון להיום אין סגנון המכונה "שאולין צ'ואן", אלא קבוצה של שיטות לחימה, דרכי אימון וסגנונות שקשורים בדרך זו או אחרת לשאולין. השאולין המודרני בסין הגדולה עוסק באיסוף, שימור והפצה של ידע זה.
| |||