רועה צאן – הבדלי גרסאות

הרועה הראשון המוזכר בתנ"ך הוא [[הבל]]{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|ד|ב}}.}}. כרועים שימשו בדרך כלל הבנים הצעירים במשפחה (כגון [[דוד המלך]]), אך אם לאב המשפחה לא היו בנים, בנות המשפחה (כגון [[רחל]] ובנות יתרו) רעו את הצאן{{הערה|ראו [[רש"י]] ל{{תנ"ך|בראשית|ל|כז}}.}}. יעקב שימש כרועה מקצועי ואף קיבל משכורת על עבודתו ({{תנ"ך|בראשית|לא|לט|מ}}).

המקרא מראה שמנהיגים אחדים בישראל קיבלו את הכשרתם בהנהגה בהיותם רועי צאן: [[משה]]{{הערה|{{תנ"ך|שמות|ג|א}}.}}), [[דוד]]{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|טז|יא|יט}}.}}, [[עמוס]] הנביא{{הערה|{{תנ"ך|עמוס|א|א}} וכן {{תנ"ך|עמוס|ז|טו|ללא=ספר}}.}} ואחרים.

בשירה המקראית נמשלו יחסי [[אלוקיםאלוהים (יהדות)|ה']] ו[[עם ישראליהודים|עמו]] ליחסי רועה ועדרו: {{ציטוטון|[[מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר|ה' רועי לא אחסר]]. בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני...|{{תנ"ך|תהילים|כג|א|ב}}}}, {{ציטוטון|כרועה עדרו ירעה|{{תנ"ך|ישעיה|מ|יא}}}}. בהשאלה, הרועה הוא השליט, המושל, המנהיג: {{ציטוטון|אתה תרעה את עמי את ישראל, ואתה תהיה לנגיד על ישראל|{{תנ"ך|שמואל ב|ה|ב}}}}, {{ציטוטון|כה אמר ה' על הרועים הרועים את עמי: אתם הפיצותם את צאני...|{{תנ"ך|ירמיהו|כג|א|ד}}}} וכן ב{{תנ"ך|יחזקאל|לד|א|טז}}.