הקרב על גוש עציון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 137:
בקרבות גוש עציון נהרגו בסך הכל 242 תושבים וחיילי תגבורת, כאשר הראשונים היו כשני שלישים מן החללים. ארבעה מבין חללי הגוש היו החוכר של 'המנזר הרוסי' ובני משפחתו, אשר עברו במהלך הקרבות להתגורר בכפר עציון.
[[קובץ:Etzion Tal Prisoners.jpg|ממוזער|250px|שמאל|מפקד הלגיון הערבי [[עבדאללה א-תל]] (מימין) יחד עם סרן חיכמת מיהיאר (משמאל) מצטלמים עם [[יעקב אבן חן|יעקב אדלשטיין]] ויצחק בן סירא שנלקחו בשבי לאחר הטבח בכפר עציון]]
אובדן גוש ובו ארבעה יישובים, יחד עם אובדנם של מאות לוחמים, היה אחת המפלות הקשות לצד היהודי, ואולי הקשה ביותר, הן במלחמת העצמאות, הן במלחמות ישראל בכלל. אובדן הגוש, כמו גם גורל המגינים, היו גורם מכריע בהחלטה לפנות, עם פלישת צבאות ערב, מיד לאחר [[הכרזת העצמאות]], את [[קליה]], [[בית הערבה]], [[נווה יעקב]], [[עטרות]] ו[[הרטוב]]. גם הלגיון מיעט בהמשך המלחמה לנסות לכבוש יישובים יהודיים, ככל הנראה, בין היתר, כדי שלא לשחוק את כוחו.
היישובים נבזזו מיד לאחר כיבושם (ולעיתים אף ממש במהלכו), ונחרבו בהמשך כמעט לחלוטין. בשטחם הוקמו בהמשך מחנות של צבא ירדן, אשר עשה שימוש גם במנחת. על חורבות משואות יצחק הוקם [[מחנה פליטים]]. הגברים שבין השבויים שוחררו לאחר הסכם שביתת הנשק עם עבר הירדן, שנחתם באפריל 1949.
| |||