המהפכה הצרפתית – הבדלי גרסאות

למן ימי [[לואי הארבעה-עשר]] שרר בצרפת להלכה [[אבסולוטיזם פוליטי|משטר אבסולוטי]], כשמקור הלגיטימציה המוצהר של הפוליטיקה היה ציות מוחלט לרצון המלך. ה[[אצולה]] הוחלשה ועושי-דברו של לואי, ה[[אינטנדנט]]ים, ניהלו את הממלכה.

 

 

החלוקה המעמדית הבסיסית (שכיסתה על מציאות מורכבת הרבה יותר) השתקפה ב[[אספת המעמדות]], הגוף הייצוגי הישן שלא כונס מאז 1614: המעמד הראשון, ה[[כמורה]], שמנה כ-100,000 איש ב-1789, נהנה מהטבות מפליגות והיה בעליהן של 10% מהקרקעות; השני, האצולה, שכלל לפי מרבית ההערכות כ-400,000 איש, היה פטור מרוב המיסים ושלט ב-25% מהקרקעות; והשאר, אנשי המעמד השלישי, היו פשוטי העם שמנו כ-27.5 מיליון נפש. אלה נחלקו לאינספור קבוצות, כולל הסוחרים העשירים בערי הנמל שקיבלו הטבות מס אף יותר משני המעמדות המיוחסים, והחקלאים האמידים שהרוויחו מהמערכת ה[[סניוריאליזם|סניוריאלית]] לפיה התנהלו אזורי הכפר. לצדם היו עירוניים למיניהם ו[[אומן|אומנים]] המאוגדים ב[[גילדות]], כל אחת וזכויות-היתר המיוחדות לה. אך רובה הגדול של האוכלוסייה, כ-21 מיליון איש ערב המהפכה, היה איכרים עניים. ה[[חיטה]] הייתה המוצר הבסיסי והחשוב ביותר, כשתנודות במחירי הלחם היו עשויות להמיט רעב המוני.{{הערה|שם=סיל|Silvia Marzagalli, Economic and Demographic Developments, בתוך: David Andress (עורך ראשי), The Oxford Handbook of the French Revolution, Oxford University Press, 2015. עמ' 3–20. להלן '''אנדרס'''.}}