פולקה ברנדוט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏השלכות התנקשות ופרוק סופי של הלח"י והאצ"ל: בן-גוריון גילה את זהותו של הרוצח
שורה 57:
 
===השלכות התנקשות ופרוק סופי של הלח"י והאצ"ל===
עוצר הוטל בירושלים, אך מבצעי ההתנקשות לא נתפסו. ארגון לא ידוע שכינה עצמו בשם "חזית המולדת" קיבל עליו את האחריות למעשה, אך לא היה ספק בדעת הקהל כי הרצח היה מטעם [[לח"י]], שהתנגד לתוכניתו של ברנדוט למסור את ירושלים לידי הערבים (הדבר הפך לוודאי בעקבות גילויים שנחשפו במרוצת עשרות השנים שחלפו מאז). מתכנן ההתנקשות היה [[יהושע זטלר]], מפקד לח"י בירושלים. [[יצחק שמיר]], שהיה בזמנו אחד משלושת ראשי הלח"י, כתב בספרו כי בזמנו אמר לחברי הלח"י: "יש לסלק את ברנדוט מהזירה, אין לי כל התנגדות להתנקשות".{{הערה|שם=יצחק שמיר|1=[http://www.fresh.co.il/vBulletin//showthread.php?t=575945 יצחק שמיר אמר לי: סע ללונדון וחסל את שר החוץ הבריטי], "ידיעות אחרונות", 29.3.13}} שמיר הודה כי ידע את שמותיהם של חברי החוליה שהתנקשה בברנדוט אך סירב למסור אותם לשירות הביטחון. גם [[דוד בן-גוריון]] ידע ואף כתב את שמותיהם ביומנו, אך לא פעל להעמדתם לדין.
[[דוד בן-גוריון]] כתב ביומנו ב-19 בספטמבר 1948 ש[[איסר הראל]] דיווח לו על שלושה חברי לח"י שהוא סבור שביצעו את הרצח וכינה אותם "הקבוצה המסוכנת". הסופר [[מיכאל בר-זוהר]] מספר בביוגרפיה שכתב על בן-גוריון, כי בעת כתיבת הספר בשנת 1965, הפנה את תשומת לבו של בן-גוריון לאחד משמות האנשים הללו, שבשנים האחרונות בן-גוריון התידד עמו. בן-גוריון שאל אותו אם אכן ביצע את הרצח ולדבריו, האיש הודה בפניו. בן-גוריון שמר את זהותו בסוד וידידותם של השניים אף נתהדקה.{{הערה|[[מיכאל בר-זוהר]], '''בן-גוריון''', כרך ב, פרק ט, עמ' 836.}}
 
אחרי רצח ברנדוט, פורק לח"י בירושלים, שעדיין לא הייתה אז בתחום מדינת ישראל (הלח"י בישראל התפרק עוד קודם). חלק מהעצורים נאסרו. אחרים "גורשו" מירושלים לתחומי מדינת ישראל{{הערה|[http://onegshabbat.blogspot.co.il/2016/05/blog-post_4.html דוד אסף, בלוג עונג שבת]}}.