פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 392 בתים, לפני 3 חודשים
קרוב מאוד לגבול הרומני, בתחום הבולגרי נמצאה כתובת עתיקה ב[[לטינית]] בה מופיע שמו של יוסֵי, ראש בית הכנסת (archisynagogos Joseph) ו[[המנורה|מנורה]], מ[[המאה ה-2]]. הכתובת נמצאה בעיר היוונית העתיקה אוֹאֶסקוּס (Oescus) - כיום הכפר [[גיגן|גִיגֶן]] (Gigen) ליד העיר [[ניקופול (בולגריה)|ניקופול]], שהייתה מושבה [[הקיסרות הרומית|רומית]] בגבול הצפוני של בולגריה של היום, ליד הגשר על ה[[דנובה]] המוביל ל[[רומניה]] המודרנית. חוקר יהדות בולגריה, ההיסטוריון [[שלמה אברהם רוזאניס]], טוען בכתביו, שיהודים הגיעו לבולגריה עוד ב[[תקופת בית ראשון]], [[המאה ה-6 לפנה"ס|במאה ה-6 לפנה"ס]], אך לטענה זו אין תימוכים פיזיים בכתבים או שרידים ארכאולוגיים.
 
[[יהודים]] חיו ב[[דאקיה]] (לימים [[רומניה]]) עוד בטרם נכבשה על ידי ה[[רומאים]]. ברומניה נמצאו מצבות מתקופת הכיבוש הרומי שקושטו בסמלים יהודים ונחרטו עליהן אותיות עבריות. בשנת [[397]] הוזכר שהרומאים ערבו לביטחון היהודים ובתי הכנסת שלהם בדאקיה. 400 שנה מאוחר יותר מוזכרים היהודים שחיו בקהילות בערים [[גאלאץ]] ו[[טקוץ']]. בהיסטוריה של רומניה יש אזכור על כך ששבט יהודי לוחם (כנראה [[ממלכת הכוזרים|כוזרים]]) חדר לארץ זו ולמשך מספר שנים הדת היהודית הייתה הדת השלטת באזור. מאוחר יותר, עם היווצרות הנסיכויות הנוצריות, הורע מצב היהודים והם סבלו מרדיפות מצד שכניהם עד כיבוש השטח על ידי [[האימפריה העות'מאנית]] ב[[המאה ה-15|מאה ה-15]]. תחת שלטון הטורקים הגיעו לרומניה יהודים מ[[גירוש ספרד]] וגם פליטי [[גזירות ת"ח ות"ט]] מ[[אוקראינה]] השכנה. ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]] התקיימו כבר כמה קהילות בשטח הזה, ובשנת [[1740]] התקיימו ריכוזים יהודים בערים [[בקאו]], גאלאץ ו[[רומאן (עיר)|רומאן]].
 
ההיסטוריונים הרומנים [[בוגדן פטריצ'ייקו חאשדאו]] ו[[מיכאיל קוגלניצ'אנו]] מציינים שהנסיכויות הרומניות, [[ולאכיה]] ו[[נסיכות מולדובה]], היו בסוף [[המאה ה-14]] המקלט העיקרי עבור היהודים שנמלטו מהונגריה, כשהמלך ניסה לאלץ אותם לעבור לנצרות קתולית. לאחר התנצרות הנסיכויות הורע מצב היהודים והם סבלו מרדיפות מצד שכניהם עד כיבוש השטח על ידי [[האימפריה העות'מאנית]] ב[[המאה ה-15|מאה ה-15]]. תחת שלטון הטורקים הגיעו לרומניה יהודים מ[[גירוש ספרד]] וגם פליטי [[גזירות ת"ח ות"ט]] מ[[אוקראינה]] השכנה. ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]] התקיימו כבר כמה קהילות בשטח הזה, ובשנת [[1740]] התקיימו ריכוזים יהודים בערים [[בקאו]], גאלאץ ו[[רומאן (עיר)|רומאן]].
 
ב[[המאה ה-17|מאה ה-17]], ב[[נסיכות מולדובה]], השליט [[וסילה לופו]] (1634-1653) נהג בסובלנות ביהודים עד הופעת ה[[קוזקים]]. בשנת [[1648]] הקוזקים צעדו למלחמה נגד ה[[פולנים]] ותוך כדי חציית המחוזות הרומניים רצחו ושדדו יהודים רבים. טבח נוסף עשו הקוזקים ביהודים הרומנים, כאשר באו ל[[יאשי]] כדי לבקש את בתו של וסילה לופו ככלה עבור טימיש, בנו של [[בוגדן חמלניצקי]]. ריבוי היהודים בנסיכויות הרומניות הביא לכך שהשליטים הוציאו הוראות לגבי ארגון העדה, צעד שהוביל לארגון טוב יותר של הקהילות. פרסום ההוראות נעשה על ידי נסיך [[טרנסילבניה]], [[גאבור בתלן]], בשנת 1627, הנסיכים [[מתי באסאראב]] מ[[ולאכיה|וולאכיה]] ווסילה לופו מ[[נסיכות מולדובה|מולדובה]] בשנים 1640, 1646, 1652.