מצה שמורה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←פתיח: הרחבה - מתי דוקא מצה '''לא''' שמורה (לאחר מעשה, יש מקום לכתוב זאת באופן אחר, אולי אחזור לכך בימים הקרובים אם לא יקדימוני) |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
[[קובץ:Shmura Matzo.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מצה שמורה בעבודת יד]]
'''מצה שמורה''' היא [[מצה]] שבמהלך הכנתה נעשתה שמירה מיוחדת על מנת שלא [[חמץ|תחמיץ]], ולא רק שלא החמיצה "במקרה". ישנן דעות שונות בגמרא ובפוסקים בשאלה מאיזה שלב בהכנת המצה יש לשמור עליה כדי שתחשב "מצה שמורה". כיום מקובל להגדיר כמצה שמורה רק מצה ש[[אפיית מצות|נאפתה]] מ[[חיטה|חיטים]] השמורות ממגע [[מים]] משעת ה[[קציר]]ה. יש הסוברים כי השמירה צריכה להיות גם "[[עשייה לשמה|לשמה]]", כלומר, הקציר והשמירה על המצות ייעשו לשם מצוות אכילת מצה, ולא לכל מטרה אחרת.
המקור לצורך במצה שמורה הוא ב[[תלמוד]]{{הערה|{{תלמוד בבלי|פסחים|לח|ב}}.}}, שם מסיקים כי יש מצווה לשמור את המצות לפסח, בהסתמך על הפסוק {{הדגשה|ושמרתם את המצות.|{{תנ"ך|שמות|יב|יז|קצר=כן}}}} עם זאת התלמוד מתלבט בשאלה האם הצורך בשימור הוא מזמן האפייה או שמא כבר מזמן הקציר. ל[[הלכה]] נפסק שטוב להחמיר שיהיה שימור משעת הקצירה, אך די גם בשמירה משעת טחינה, ובשעת הדחק ניתן אף לסמוך על הדעה השלישית ולקנות קמח מן השוק, ולשומרו משעת הלישה{{הערה|{{שולחן ערוך|אורח חיים|תנג|ד}}.}}. בנוסף לכך, [[פוסק]]ים שונים הבינו שהצורך הוא רק בשמירת המצה ל[[ליל הסדר]] ולא לשאר ימי החג שלהם מספיק שימור רגיל, כלומר משעת האפייה. פוסקים אלו נחלקו גם בשאלה האם יש צורך לכוון "לשם מצה", כלומר למנוע מגע מים עם הקמח, או "לשם מצווה", כלומר דרושה כוונה מיוחדת ב[[הלכות ליל הסדר|מצוות]] אכילת המצה בליל הסדר. פוסקים אחרים (ובראשם [[רמב"ם]]) הבינו שהמצווה חלה על כל המצות הנאכלות בחג הפסח ולאו דווקא לאלו שבליל הסדר, ונראה שלשיטתם השמירה לא מצריכה כוונה לשם מצווה, אלא רק מניעת החמצה{{הערה|ראו {{רמב"ם|זמנים|חמץ ומצה|ה|ט}} ו{{ערוך השולחן|אורח חיים|תנג|כ}}.}}.
המנהג הרווח בימינו הוא לאכול מצות שמורות בליל הסדר בלבד, ובשאר החג לאכול מצות "רגילות". עם זאת יש המחמירים ואוכלים מצות שמורות במשך החג כולו{{הערה|זו שיטת [[הגר"א]] המובאת ב[[מעשה רב]] [[s:מעשה_רב_הלכות_פסח#קפו|סימן קפו]].}}, ויש שמקלים ואוכלים גם בליל הסדר מצות שלא נשמרו משעת הקציר אלא משעת הטחינה (או הלישה) בלבד, לפי הדעות המקלות ב[[ראשונים]].
כמה מה[[ראשונים]] סברו שבזמן שמקריבים [[קרבן פסח]] וחיוב אכילת [[מצוות מצה|מצה]] ו[[מצוות מרור|מרור]] יחד עם [[כזית]] מקרבן הפסח הוא מדאורייתא לקיים "על מצות ומרורים יאכלוהו", ומצוותו בסוף הסעודה (נאכל על השובע), נמנעים מלאכות מצה שמורה בתחילת הסדר כדי שיוכלו לברך "על אכילת מצה" על מצת המצווה, ומצות הסעודה שנאכלו קודם היו נעשים דווקא שלא מקמח שמור.{{הערה|ה[[ראב"ן הירחי]] בשם רבי [[יצחק מדנפירא]], '''[[ספר המנהיג]]''' הלכות פסח סימן פ"ו.}}
| |||