סהרה המערבית – הבדלי גרסאות

החל מ[[ועידת ברלין|וועידת ברלין]] שהתקיימה בשנת [[1884]] ועד לשנת [[1975]] נקראה הטריטוריה '''סהרה הספרדית''' והייתה נתונה לשלטון [[ספרד]], אולם הספרדים החליטו לפנות אותה. עם סיום השלטון הספרדי, תבעו מרוקו ו[[מאוריטניה]] ריבונות על הטריטוריה, וחילקו את שטחה ביניהן. שני החלקים נקראו [[סגווייהסגייה אל-חמרה]] ו[[ריו דה אורו]]. מרוקו כבשה את שני חלקיה הצפוניים של סהרה המערבית בשנת [[1976]]. במקום קמה תנועת [[מחתרת]] בשם [[חזית פוליסריו]], בתמיכת אלג'יריה. ב-[[1979]] נסוגה מאוריטניה מחלקי הטריטוריה שבהם שלטה, ומרוקו תפסה את רוב השטח. מאבקה של התנועה נמשך עד היום, מכיוון שמרוקו ממשיכה לטעון ריבונות לשטח זה. כדי לחזק את שלטונה במקום מרוקו יישבה יותר מ-100,000 תושבים מאזרחיה, ואילו חלק גדול מכ־200,000 התושבים המקוריים בבירה אל-עיון נעקרו מבתיהם ויושבו במחנות פליטים. לאחר הכיבוש החלה [[מלחמת גרילה]] נגד המרוקאים, אולם זו הסתיימה בהסכם הפסקת אש משנת [[1991]] והקמת [[MINURSO]].

הטריטוריה הייתה מחולקת לשני חבלים שהגבול ביניהם היה [[קו רוחב]] 26° (קו [[בוז'דור|כף בוז'דור]]). השליש הצפוני, המאוכלס יותר, נקרא [[סגווייהסגייה אל-חמרה]] ובירתו הייתה [[לעיון]]. החלק הדרומי תפס שני-שלישים מן הטריטוריה ונקרא [[ריו דה אורו]], שבירתו הייתה [[דאח'לה|וייה סיסנרוס]] (כיום: דאח'לה).