בנג'מין אנדרסון – הבדלי גרסאות

אנדרסון הבן היה השני מארבעה ילדיו ובנו היחידי של בנג'מין מקלין אנדרסון, איש עסקים ו[[פוליטיקאי]], ומרי פרנסס (נ' בולינג) אנדרסון. הוא נישא למרגרט לואיז קרנשאו בשנת [[1909]]. לזוג נולדו שני ילדים.

אנדרסון למד ב[[אוניברסיטת מיזורי]] ואחר כך ב[[אוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין|אוניברסיטת אילינוי]] והשלים את הדוקטורט שלו בכלכלה ב[[אוניברסיטת קולומביה]] בשנת [[1911]]. הוא זכה בפרס הארט, שפנר ומרקס היוקרתי לכלכלה בשנת [[1910]] בזכות מחקרו "ערך חברתי: מחקר בתאוריה, ביקורתי ובונה".

במחקרו ביקר את תאוריות העלות של הערך כ"עיוורות" ותאוריות אחרות של ערך חברתי כנורמטיביות או מכניות. הוא ביקר את התאוריה הישנה יותר של האסכולה האוסטרית של הערך השולי האישי בהדגשת חשיבות התנאים החברתיים שמעצבים גם את הערכות הערך השולי של הפרט ומחירי השוק.

אנדרסון שימש בפקולטה באוניברסיטת קולומביה משך שנתיים ולאחר מכן שימש ב[[הארוורד]] למשך חמש שנים. בשנת [[1917]] פרסם ביקורת קטלנית על תיאורית כמות הכסף של [[אירווינג פישר]] בשם "ערך הכסף". אנדרסון בנה תאוריה "פסיכולוגית" של כסף שהדגישה את האיכות והכמות של כסף ו[[אשראי]].

בשנת [[1918]] הצטרף ל[[בנק הלאומי למסחר]] ב[[ניו יורק]] ולאחר מכן הצטרף בשנת [[1920]] ל[[בנק צ'ייס מנהטן]] ככלכלן ועורך ה"בולטין הכלכלי של צ'ייס"{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://archon.wulib.wustl.edu/?p=collections/findingaid&id=231&q=|כותרת=Benjamin McAlester Anderson Papers (WUA00202), 1911-1947 {{!}} WUA University Archives|אתר=archon.wulib.wustl.edu|שפה=en|תאריך_וידוא=2018-01-17}}}} שם כתב שורה של מאמרים שהביעו התנגדות למדיניות הפרוגרסיבית של התקופה ומאוחר יותר ל[[ניו דיל]].

אנדרסון היה גם שחמטאי בולט, ואף כתב את ההקדמה לספרו של [[חוזה ראול קפבלנקה]], אלוף העולם ב[[שחמט]] ב[[שנות ה-20 של המאה ה-20]].{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://wiki.mises.org/wiki/Benjamin_Anderson|כותרת=Benjamin Anderson - Mises Wiki, the global repository of classical-liberal thought|אתר=wiki.mises.org|שפה=en|תאריך_וידוא=2018-01-17}}}}

אנדרסון נחשב בקרב הכלכלנים למנודה, בעיקר בגלל אי נכונותו לרכך את דעותיו או את ביקורתו על התאוריות הפופולריות של התקופה. הוא תואר על ידי הפרוגרסיבים כמיושן ומהפכני, אך בהתבוננות לאחור ניתן לראות כי חלק ניכר מהשקפותיו היו נבואיות ממש.

בשורה ארוכה של מאמרים שפורסמו טרם [[השפל הכלכלי הגדול]] שאחרי שנת [[1929]] הזהיר אנדרסון מפני המדיניות המרחיבה של הבנק הפדרלי בארצות הברית הגורמת לערעור המאזן שבין השקעות וחסכון או, בלשון פשוטה, להשקעת יתר במיזמים ארוכי טווח, בגלל תחושת ביטחון כוזב שנבעה ממדיניות הזרמת הכספים של הבנק הפדרלי. יתר על כן, טען אנדרסון (כפי שטוענת גם התאוריה האוסטרית) ההטיה לכיוון הלוואות ש[[הבנק הפדרלי]] הנמיך את דרישות הסף שלהן במכוון, הביא לזרימת כסף "זול" לשוק ובעקבותיו לגידול דרמטי בתחומי הנדל"ן והבנייה ולעליה דרמטית בספקולציות בשוק המניות.

בפברואר [[1929]], עוד לפני משבר אוקטובר, טען אנדרסון כי מדיניות הבנק הפדרלי אינה יכולה אלא להביא לנפילה בטווח הקרוב. במאי אותה שנה הוא הסביר כי מדיניות הבנק הפדרלי שיצרה הרחבת אשראי בנקאי ניכרת במהלך העשור גרמה לכך שלמרותשאף על פני שלשוק נכנסו במהלך שנים אלו טכנולוגיות רבות שהיו אמורות להוריד את המחירים, מדיניות הבנק הפדרלי שימרה את המחירים בעינם.