כרומוזום הומולוגי – הבדלי גרסאות

בתחילת 1900 ויליאם בייטסון ורגינלד פאנט למדו את תחום התורשה הגנטית והם הבחינו כי קיימים כמה שילובים גנטיים הופיעו לעיתים קרובות יותר מאחרים. הנתונים והמידע נחקרו ועובדו על ידי תומאס מורגן. באמצעות ניסויים צולבים, הוא גילה כי עבור הורה יחיד, הגנטיקה קרובים לאורך אורך הכרומוזום לנוע יחד. בהיגיון זה הוא הגיע למסקנה כי שני הגנים שהוא לומד נמצאים על כרומוזומים הומולוגיים . מאוחר יותר במהלך 1930s הרייט קרייטון ( Harriet Creighton) וברברה מקלינטון ( Barbara McClintock) חקרו ולמדו את תהליך המיוזיס (מיוזה), בתאי התירס ובחנו את גן הלוקוסים(gene loci) על תאי התירס. הרייט קריגטוןקרייטון וברברה מקלינטון גילו כי שילובים גנטיים חדשים היוצרים צאצא ואירוע המיוזיס קשורים אחד לשני בקשר ישיר. דבר זה מוכיח את ההתארגנות מחדש של הגנים בתוך הכרומוזומים.