איטליה הפשיסטית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת ויקישיתוף בשורה בערכים בקטגוריית השגויים קטגוריה:ערכים ללא מזהה בוויקינתונים (תג)
מ הגהה, ניסוח, הסרת קישורים עודפים
שורה 1:
{{היסטוריה של איטליה}}
'''איטליה הפאשיסטית''' היא המדינה והמערכת שלטוניתהשלטונית שהתקיימה ב[[חצי האי האיטלקי|איטליה]] בין השנים [[1922]]–[[1943]], ב[[היסטוריה של איטליה|תקופה]] שבה שלט [[בניטו מוסוליני]] עםעל האידאולוגיהידי המשטר ה[[פשיזם|פאשיסטיתפאשיסטי]]. המונח איטליה הפאשיסטית מתייחס במידה מסוימת גם לתקופה בת שנה וחצי שלאחר נפילתו של מוסוליני, בה התקיימה בצפון איטליה מדינה פאשיסטית בשם [[הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית]] (בעוד שבפועל הייתה איטליה הצפונית תחת כיבוש [[גרמניה|גרמני]]) ואילו דרום איטליה נמצא תחת כיבוש של [[בעלות הברית]].
 
תקופה זו בהיסטוריה של איטליה נחשבת לתקופת [[עריץ|רודנות]], ולנקודת שפל בהיסטוריה האיטלקית. על אף שבראשיתו התקבל המשטר החדש בתקווה על ידי העם האיטלקי שחשש מעליית ה[[קומוניזם]], וברצון לשיתוף פעולה של הקהילה הבינלאומית, הסתבר כי המשטר הפאשיסטי האיטלקי מבוסס על ניהול מדיניות פנים רודנית ושלילת [[זכויות אדם]] בסיסיות, התבסס על שלטונה של מפלגה אחת, רצח של מתנגדי המשטר, והתיימר להתנהל על פי שיטה כלכלית [[קורפורטיזם|קורפורטיבית]] שהייתה אך [[מסווה]] לשלילת זכויות העובד. במדיניות החוץ ניהל המשטר הפאשיסטי מלחמות כיבוש תוקפניות ב[[אתיופיה]], [[אלבניה]], [[יוון]] וחבר ל[[גרמניה הנאצית]] כצד התוקפני ב[[מלחמת העולם השנייה]].
שורה 82:
מניע שלישי היה הטענה, שאיטליה זקוקה למשאבים ואוצרות-טבע החסרים לה, כדי לפתח כלכלה טובה. כמו כן פיצוץ דמוגרפי "הצדיק" כיבוש מושבות חדשות. המניע האחרון היה שאיטליה ראתה בים-התיכון "אגם איטלקי" - איטליה חייבת לשלוט בו כדי להוות כוח צבאי חזק שלא נתון לחסדי הצי הבריטי או הצרפתי. [[צ'זארה מריה דה וקי]] (Cesare Maria De Vecchi), אחד ממנהיגי המפלגה הפאשיסטית, הציע להרחיב את [[ממלכת איטליה]] כך שתכלול את כל המקומות דוגמת [[האיים הדודקאנסיים]], [[קורפו]] ו[[תוניסיה]] בהם היו קהילות איטלקיות, הצעה אותה כינה [[איטליה הגדולה]].
 
עוד ב-[[1923]] כשנה לאחר עליית מוסוליני לשלטון, תקפה איטליה את [[יוון]] וכבשה את האי [[קורפו]]. העילה הרשמית הייתה רצח גנרל איטלקי בשם טליני, שהיה חבר בוועדה ליישוב סכסוך גבולות באי, בין יוון ל[[אלבניה]]. אך לממשלת יוון לא היה כל קשר לכך. לאחר שהייה של כחודש על אדמת האי, שגבתה מספר הרוגים אזרחיים, נאלץ צבא איטליה לסגת. מדיניות החוץ של איטליה הסיקה את מסקנותיה מהתגרות זו בסדר הבינלאומי, שלא באה עליה כל תגובה הולמת. במהלך העשור שלאחר מכן הייתה איטליה מעורבת ב[[אלבניה]]באלבניה שם הקימה [[ממשלת בובות]] וב[[לוב]], אותה סיפחה, לאחר מעורבות גוברת והולכת מתחילת [[המאה ה-20]]. לאחר סיפוח לוב נראה החלום על ייסוד [[אימפריה]] [[אפריקה|אפריקאית]] ים תיכונית בהישג יד, כאשר המכשלה לייסוד "הטריטוריה האיטלקית של מזרח אפריקה", שנעצה כבר יתד ב[[סומליה]] וב[[אריתריאה]] הייתה [[אתיופיה]] העצמאית.
 
מצב עניינים זה הוביל אל [[המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה]] בשנים [[1935]]–[[1936]]. איטליה פלשה ל[[אתיופיה]] החלשה, מדינה החברה ב[[חבר הלאומים]] תוך התרסה בפני מעצמות המערב, וניהול מלחמה אימפריאליסטית כנגד עם חלש וחסר מגן, שכללה פשעי מלחמה, טבח באזרחים ושימוש ב[[נשק כימי]] כ[[גז חרדל]]. לאחר כיבושה של אתיופיה הוכרז על הקמת "מזרח אפריקה האיטלקית" שכללה את [[סומליה]] [[אריתריאה]] ואתיופיה, והמלך הוכרז ל"קיסר אתיופיה". מעצמות המערב הגיבו בחרם מסחרי על איטליה{{הערה|{{הבוקר||אסור הנפט מעסיק את המוחות|1935/12/05|00101}}}}.
שורה 130:
 
==קישורים חיצוניים==
 
 
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}