האימפריה הקרולינגית – הבדלי גרסאות

| קובץ המנון =

| יבשת = [[אירופה]]

| קואורדינטות של הבירה =

| העיר הגדולה ביותר =

| תאריכי פירוק = [[888]]

| ישות קודמת = [[פרנקיה המערבית]]{{ש}}[[פרנקיה התיכונה]]{{ש}}[[פרנקיה המזרחית]]

| שליטים בולטים =

| שטח בעבר = 1,112,000

| תאריך אוכלוסייה בעבר =

| אחוז מים =

| מטבע =

| סימון מטבע =

| תמונת מפה =

}}

 

== היסטוריה ==

קרל הגדול נחשב לגדול קיסרי האימפריה ומייסדה, וכנראה גם לקיסר המשפיע ביותר על הבאים בתור במורשתו. קרל נולד בעיר [[לייז']].{{הערה|{{Citation|last=Herodotus MK2 The Father of History|title=Dynasties The Holy Roman Empire|date=2017-02-10|url=https://www.youtube.com/watch?v=mYm6mSpmz0w|accessdate=2017-03-17}}}} אביו, פפין הגוץ הוביל להורשת המלוכה הפרנקית לשני בניו הביולוגיים- קרל ואחיו קרלומאן. קרלומאן לא האריך ימים אך הספיק לשלוט במשך כשלוש שנים עם אחיו קרל על העם הפרנקי. בשנת 771 (בארבעה בדצמבר אותה שנה{{הערה|שם=הערה מספר 20171108063835:0|{{צ-ספר|שם=The Carlingains in Central Europe, Their History, Arts, and Architecture: A Cultural History of Central Europe, 750-900|מו"ל=Koninklijke Brill Nv|שנת הוצאה=2004|עמ=49-50}}}}) נפטר קרלומאן וקרל עצמו נשאר לבד בשלטון. כשעלה קרל לשלטון הוא למעשה קיבל ממלכה שהתבססה עד עתה על לחימה מתמדת וגבורת לוחמים שאפיינה חלק מתרבותה קרל בתורו החליט להמשיך תרבות זאת ויצא למסעות צבאיים מרובים. הראשון בין כל המסעות האלו היה אל מזרח הממלכה כשהוא מתמודד עם צבא סקסוני בשנת 772-מסע צבאי שיסתיים בניצחון מוחץ ושיהיה אחד מהדברים שיקנו לו את התואר "הגדול". המסע הצבאי למעשה היה גם למסע דתי כשקרל הביא אל הסקסונים את הנצרות הקתולית. הוא יצא אל המסע לאחר אספה בוורמס כשהוא עובר את נהר הריין אל כיוון הסקסונים. באופן סמלי קרל זרק אליל שהיה מוצב באהרנבורג (Ehrenburg ) בשם אירמינסול (Irminsul)-אות להיותו כובש נוצרי שבא להמיר את דתו של העם הסקסוני-האות הזאת הייתה למעשה מאוד משמעותית מפני שלאותו האליל ( או כפי שחלק מהחוקרים סבורים כי היה זה אף עמוד הקשור אל העם הטווטוני) הייתה חשיבות רגשית ודתית עצומה בקרב בני המקום. סך כל המסעות כנגד הסקסונים ביחד עם הסלאבונים (Slavonians, עם נוסף שחי לצד מזרח הממלכה) וההונים עמדו על 23 בטווח זמן של 30 שנה. הם הובלו בחלק מהפעמים על ידי קרל עצמו ובפעמים אחרות על ידי מקורביו והם בניו.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Lewis Sergeant|שם=The Franks: From thier Origin as a Confedracy to the Establishment of the Kingdom of France and German Empire|מו"ל=Createspace Independent Publishing Platform|שנת הוצאה=2014|פרק=XVI. Charles the Great}}}} לאחר הכיבושים בסקסוניה פנה קרל אל איטליה שם כבש את אזור לומברדיה של היום ושחרר את הטריטוריות של רומא מידיו של [[דסידריוס, מלך לומברדיה|דסידריוס]] (,Desiderius, [[:en:Desiderius|ראה אנ']]), מלך הלומברדים.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Lewis Sergant|שם=The Franks: From their Origin as Confederacy to the Establishment of the Kingdom of France and the German Empire|מו"ל=Createspace Independent Publishing Platform|שנת הוצאה=2014|פרק=XVI Charles The Great}}}} בשנת 773 הייתה ההתערבות באיטליה כשהוא למעשה מגבה מבחינה צבאית בצורה חיונית לאפיפיור כנגד העם הלומברדי שחי דאז בצפון איטליה של היום.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Lewis Sergeant|שם=The Franks: From thier Origin as a Confedracy to the Establishment of the Kingdom of France and German Empire|מו"ל=Createspace Independent Publishing Platform|שנת הוצאה=2014|פרק=XVI. Charles the Great}}}} הלומברדים רצו לאחד את איטליה כולה תחת שלטונם ולצורך הגנה פנה האפיפיור של התקופה, [[אדריאנוס הראשון]], אל קרל.{{הערה|שם=הערה מספר 20171108063835:0}} מהלך צבאי זה גרם למפלה של הממלכה הלומברדית וקבלת כתר הברזל הלומברדי לידיו של קרל. תקופה זאת סומנה גם כההתחלה לכינויו בפי נתיניו-Charles le Magne, כלומר השם קרל בתוספת המילה "הגדול".{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Lewis Sergant|שם=The Franks: From their Origin as Confederacy to the Establishment of the Kingdom of France and the German Empire|מו"ל=Createspace Independent Publishing Platform|שנת הוצאה=2014|פרק=XVI Charles The Great}}}}

 

 

=== הכתרתו של קרל הגדול לקיסר ===

[[קובץ:Dürer karl der grosse.jpg|ממוזער|464x464 פיקסלים|[[קרל הגדול]], [[אלברכט דירר]]]]

לאחר ש[[קרל הגדול]] (לטינית: קרלוס מגנוס) מלך ה[[פרנקים]] כבש את [[איטליה]] ו[[גרמניה]], הוא הוכתר על ידי ה[[אפיפיור]] ב-[[25 בדצמבר]] [[800]] (יום ראשון) לקיסר של האימפריה שכבש וזכה בתואר הקיסרי המהולל שהיה שמור קודם לכן רק לקיסרי האימפריה הרומית (''Imperator Romanorum)'' האפיפיור שהיה אחראי להכתרה זאת היה [[לאו השלישי (אפיפיור)|לאו השלישי]] . עם זאת, הוא המשיך להשתמש בתואר מלך הפרנקים ועל כן יש מחלוקת האם ניתן לראות בהכתרה זאת את ייסוד האימפריה הרומית הקדושה. טענה התומכת בהיותו הקיסר הראשון של האימפריה הרומית הקדושה מפרטת את מסעו של קרל הגדול לצורך הכתרתו ברומא כמנהג הנשמר לאורך שנים באופן ייחוד ליקסריי האימפריה, ולכן יש קשר ישיר בין קרל הגדול לבין לקיסרים הבאים בתור.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.heeve.com/middle-ages-history/holy-roman-emperors.html|כותרת=Holy Roman Emperors - World History Online|אתר=www.heeve.com|תאריך_וידוא=2016-11-09}}}}בעוד שתקופת שלטונו של קרל הגדול מרובה בעשייה ובצעדים ניכרים לקידום פני [[האימפריה הפרנקית]], נחשב רגע ההקמה של האימפריה הרומית הקדושה (הראשון והמוקדם בתור מכולם) ב-25 בדצמבר 800 לספירה, במוקד הרוחני של האימפריה הרומית הקדושה שיישאר לכל אורכה של האימפריה מקום מפתח, שלא נכלל בתוככי האימפריה עצמה אך משפיעה רבות על הסדר המדיני בה. ההכתרה התרחשה בבזיליקת פטרוס הקדוש הישנה על ידי האפיפיור [[לאו השלישי (אפיפיור)|לאו השלישי]] ונבעה מפועלו שתרם רבות להיכנסייה הקתולית מבחינה צבאית וכלכלית (כמו נתינת אדמות לכנסייה) אך כנראה הסיבה הראשית הייתה העובדה כי קרל החזיר לשלטון את לאו השלישי, אחרי שהוגלה מרומא על ידי האצולה הרומאית, שראתה בו כנוכרי בדיוק כמו שראתה באימפריה הבזינטית של אותה התקופה. לאו אשר בא במיוחד לקרל ועבר כעשרים קילומטרים קודם רק כדי לפגוש אותו מחוץ לרומא עד לרגע ההכתרה היה מודע למשמעות הרת הוגרל של המהלך שלו עוד לפני שנקט בו. קרל הגדול הוא זה שהשיב לרומא את לאו ובכך הוכתר לקיסר בתמורה. קרל זכה בתואר האב המגן של הכנסייה הקתולית ובכך של כל העולם הנוצרי המערבי דאז כשהוא מקבל את המפתחות המקדושים של [[כנסיית הקבר|מתחם קברו של ישוע]] ב[[ירושלים]] כסמל להגנת הכנסייה הקתולית בכל העולם כולל בארץ ישראל מפני איומים זרים. בנוסף לכך קיבל עוד קודם את מפתחות קברו של [[פטרוס|פטרוס הקדוש]] מה[[לאו השלישי (אפיפיור)|אפיפיור]] עצמו.{{הערה|שם=הערה מספר 20170315051456:0|{{צ-ספר|מחבר=Peter H. Wilson|שם=Heart of Europe- A History of The Holy Roman Empire|מו"ל=Harvard University Press|שנת הוצאה=2016|עמ=27}}}}{{הערה|האנושות, מסדה, עמ' 601|שם=ספר}}

 

 

{{ציטוט|תוכן="רק עוצמתו של המלך הפרנקי (קרל), מסוגלת הייתה להציל את כניסתו של ממלא מקומו של כריסטוס (לאו השלישי) לבירתו (רומא), רק בידיו היה להעניש את החוטאים ולהיטב עם ישרי הדרך"|מקור=מתוך כתבי אלקואין מיורק, תרגום לעברית: האנושות, הוצאת "מסדה", עמ' 601}}

במסמכים כמו Annals of Laurensheim נוכל לראות כך למשל כי אחד השיקולים שאכן השפיעו על בחירתו דווקא בקרל כקיסר היא העובדה כי באותו הזמן היו שני מעצמות מרכזיות-האימפריה הפרנקית והאימפריה הביזנטית. כל אחת מהן בתורה הייתה לשחקנית גדולה במפה האירופאית, אך מכיוון שבקונסטנטינופול ישבה קיסרית אישה ייתכן כי דבר זה השפיע על רצונו של האפיפיור דווקא להכתיר את קרל לתפקיד.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=James Bryce|שם=The Holy Roman Empire|מו"ל=Chronicon Books|עמ=69-70}}}}

 

 

 

הכתרתו של קרל נבעה גם ממקום פוליטי מובהק ולא רק מרצון לחדש את האימפריה. רצון זה התאפיין בצורך קיומי להישרדות ולשם כך היה צריך גוף צבאי גדול וחזק אשר יגונן על מדינתו הקטנה בממדיה והיא מדינת האפיפיור המכילה את העיר רומא. בהתחשב גם בעבר הפרנקי עם האימפריה הרומית-המערבית לא היו אירועים קיצוניים מידי של איבה ואף היו שיתופי פעולה במקרים מסוימים כמו למשל בשנת 451 בעת שלטונו של המלך מרוואך (Merovech) כאשר עזרו הפרנקים לרומאים להביס את ה[[הונים]] באזור קטלוניה של היום. עד לשנת 486 אשר היה [[כלוביס הראשון|קלוביס הראשון]] בשלטון לא נכבשו אף חלקים מרובים על ידי הפרנקים מידי הרומאים. באותה העת שלפני קרל לעם הפרנקי היה את המלך אך לצידו היה גם את המאיורדומוס שהיה למעין "ראש הממשלה" של המדינה. באותה התקופה גם קשרי החוץ נוהלו בעיקר על ידיו של בעל התפקיד הנידון ואף קמו מנהיגים חשובים ומרובי כוח מתפקיד זה דוגמת [[קרל מרטל]] ולאחריו אף בנו, [[פפין הגוץ]]. פפין אשר היה ל[[מאיורדומוס]] של אותה העת נתקל בשאלה פוליטית כיצד אמור הוא לנהל את ענייני המדינה הפרנקית ולכן פנה לייעוץ מהאפיפיור. האפיפיור בתורו הכווין אותו בתשובתו כי כוח המדינה והשלטון אמור להיות כפוף אליו והוא בעליו. פפין בתורו הבין זאת ולמעשה פעל בכוח השכנוע כדי לגרום ל-Childeric שהיה למלך האחרון ממוצא מרובינגי לקבל על עצמו תפקיד חדש והוא תפקיד הנזיר ולמעשה להתפטר ממשרתו בתור מלך. פפין לקח את כתר המלכות וקיבל אף תמיכה משאר המנהיגים דבר שתרם לו מאוד ולמעשה הצדיק ברבים את היותו כמלך החדש. צעדים אלו למעשה ביססו גם את כוחו של המלך הפרנקי כמנהיג הראשי אך גם הובילו את פפין לצאת למסעות צבאיים באיטליה ולכבוש שטחים מרובים תוך כדי שהוא מגן על מדינת האפיפיור ואף בסופו של דבר מעניק לה שטחים רבים כמתנה (בתוכם גם העיר החשובה [[רוונה]]). צעדים אלו בנו למעשה בסיס איתן של יחסים בין האפיפיורות לבין האימפריה הפרנקית שבסופו של דבר, כאשר יעלה קרל הגדול לתפקיד הקיסר יגיעו לשיאם. עם זאת גם כאן אפשר לראות כי כבר לפני קרל אף בתקופה של פפין היה העם הפרנקי בחלקים מסוימים בהיסטוריה המגן הלא רשמי של הכנסייה הקתולית ודבר זה לא קרה לראשונה בעת הכתרתו של קרל.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Hendrik von Loon|שם=The Story of Mankind|מו"ל=Garden City Publishing Company, Inc.|שנת הוצאה=1926|עמ=144-145}}}}

קרל הגדול היה מהפכן גדול ונחשב למבצע רפורמות חשובות בתחומים נרחבים באימפריה ובהם נמנים כלכלה, חינוך ודיפלומטיה- מה שבלט במיוחד ביכולות הגבוהות שלו לשליטה על שטח רב באופן יעיל ומוחלט. הוא היה [[איש אשכולות]] בתחומים נרחבים, ובחצר ארומנו ב[[אאכן]] בלטו אנשי ההוראה שבקצה חנית האימפריה סביבו.{{הערה|שם=הערה מספר 20170201065322:0}} קרל החזיר את הלימודים הקלאסיים אל ידי הכנסייה הקתולית והתייחד אף בכך. הוא גם הנגיש את היכולת להיכנס לכנסייה הקתולית, בתור כמורה ואף בישופים גם לאוכלוסייה צנועה יחסית שדבר זה לא ממש היה בהישג ידה קודם לכן.{{הערה|שם=הערה מספר 20170329050310:0|{{צ-ספר|מחבר=John R. Sommerfeldt|שם=The Flight and Fall of the Eagle, A History of Medieval Germany, 800-1648|מו"ל=Hamilton Books|שנת הוצאה=2017|עמ=2-3}}}} כל זאת בעוד שהיה אתלט מצטיין ובעל ידע בתחומי ספורט רבים (שרבים ביצע סביב ארמונו באאכן) מה שהמשיך להוסיף לו את התדמית של המלך המייסד האגדי והחזק של האימפריה.{{הערה|שם=הערה מספר 20170201065322:0}} הרעיון כי הוא אתלט, צייד, שחיין ולחם חזק ואמיץ התאחד עם המוטיבים הפרנקים של גבורה ואף על-אנושיות, אותם מוטיבים שאפשרו להעצמת האהדה אל קרל וראייה בו כלקוח מתוך העם הפרנקי ולא כשליט זר.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=James Bryce|שם=The Holy Roman Empire|מו"ל=Chronicon Books|עמ=82}}}} חלק ניכר מהממשל היה באאכן, אך הוא נהג לשהות במקומות נוספים מדי פעם כל זאת תוך כדי ניהול האימפריה.{{הערה|שם=הערה מספר 20170201065322:0}}בתחום הצבאי קרל הגדול נודע בגדולות גם כאן, ואולי אף זהו מהתחומים שבלט בהם בצורתה המובהקת ביותר. הוא ביצע מהלכים צבאיים מצפון ומזרח האימפריה, לכיוון שטחים שנשלטו אז על ידי עמים [[פוליתאיזם|פוליתאיסטים]]., ובמדרום בחצי האי האיברי ביצע מהלכים כנגד המורים.{{הערה|שם=ספר|האנושות, מסדה, עמ' 601}} קרל היה לנצורי אדוק, דבר זה נראה ביומיום שלו כשהוא מבצע מיסה בכל יום וכשהוא מבקר בכנסייה לעיתים תכופות- גם בשעות היממה וגם בשעות החשיכה (על פי איינהרד). כך גם בעת הארוחה פנה קרל הגדול אל הדת כשנקראים חיבורים דתיים חשובים. ידוע כי האהוב מכל החיבורים הללו שהוקראו מידי פרקי זמן קצרים היה עליו החיבור [[עיר האלוהים]] של אוגוסטינוס. קרל היה לנדבן גדול כשהוא תורם כספים מרובים לנוצרים ברחבי העולם..{{הערה|שם=הערה מספר 20170329050310:0}}מחוץ לאימפריה ביצע קרל מהלכים חשובים, כמו שליחת כסף לנוצרים במקומות מרוחקים יותר דוגמת [[ירושלים]], [[אלכסנדריה|אלכנסנדריה]] ו[[קרתגו (עיר)|קרתגו]]. הוא רכש חברויות חשובות עם ממלכות אחרות (גם מעבר לים, וביניהן גם ממלכות לא נוצריות רבות) כל זאת כדי לתת מענה ועזרה לאוכלוסייה הנוצרית ולהקל על עול חייהם במדינות אלו- מה שהעלה את מוסד הקיסרות הרומאית המחודש לבמה הבין לאומית, כשקשרים אלה הם הניצנים לקשרי החוץ שתבצע האימפריה בעתיד.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://sourcebooks.fordham.edu/basis/einhard.asp#Charlemagne's%20Accession|כותרת=Internet History Sourcebooks|אתר=sourcebooks.fordham.edu|תאריך_וידוא=2016-11-21}}}} לקרל הייתה מטרה מובהקת והיא לאסף את העולם הנוצרי תחת שלטון אחד יציב וחזק, דבר שאומנם לא שרד רבות אחרי מותו אך ביסס רבות את כוחה הבלתי שוויוני של האימפריה הרומית הקדושה לעומת אומות אחרות בסביבה. קרל היה נערץ חשוב על ידי הכנסייה הקתולית, ונשאר כך כל חיוו.{{הערה|שם=הערה מספר 20170201065322:0|{{צ-ספר|מחבר=|שם=האנושות|מו"ל=מסדה|עמ=601}}}}

 

 

בנוסף לאאכן כמרכז ארמונו של קרל אינגלהיים אם ריין זכתה לחשיבות גם היא בתקופתו והייתה ביחד עם אאכן לשני המרכזים הראשיים של האימפריה כרומא משמשת כמרכז הרוחני בו יושב האפיפיור.

 

=== קרל הגדול כאיש אשכולות וחצר מלכותו ===

 

לקרל הגדול היה אינטרסט מיוחד גם באדריכלות הקלאסית-הוא זה שהיה למעשה המבשר העיקרי הראשון של אדריכלות המערב שנית אל תחומי גרמניה של היום. במסעו באיטליה אסף קרל שרטוטים ואף מודלים שאותם נשא עמו עד לתוככי ממלכתו. חומרים אלו למעשה הדגימו את למשל מבנה העמוד הרומי-מאפיין אחד מתוך רבים שהקנה לארמונו באאכן אך גם לארמונותיו האחרים באינגלהיים (Ingelheim) ואף ב-Nymwegen. לקרל היו אף שאיפות אדירכליות רבות הרבה יותר ממה שהתממש במציאות שתארו הקמה של עיר בירה בסגנון האדריכלי-הקלאסי ואף יצירת העתק או מבנה דומה במיוחד לבזיליקת פטרוס הקדוש השינה ברומא, כל זאת בתוככי ממלכתו. חשוב גם להבין כי השאיפות של קרל והמבנים אשר בנה היו בתקופה מאוד בעייתית מבחינה הנדסית. מיומנויות בסיסיות אבדו למעשה מן הידע של בני אירופה אותה התקופה-כך למשל כמו מיומנות חישול הברזל אשר אבדה מהם. לצורך הדוגמה אותה התקופה למעשה מבנים ההתקופה הרומאית כמו הקולוסיאום למעשה החלו בתהליך פירוק רק כדי להוציא מתוכם את הברזל המחושל שהיה למצרך כל כך נדיר אותה עת. כך גם זיגוג זכוכית הפך לעבודה נדירה הרבה יותר ומבנים אותה התקופה למעט כנסיות לא ממש הכילו חלונות מזכוכית. למעשה רוב הבתים של האנשים הפשוטים באימפריה אותם הימים היו מורכבים מחלל משפחה אחד גדול נטול חלונות כלל עם חור בתקרה כדי לתת לעשן לצאת החוצה מתוך הבית (במקרה והשתמשו באש למשל).אורובת למשל לא היו נפוצות כלל אותה התקופה (דבר שהיה קשה למצוא אפילו במבנים מהדרג הגבוה ביותר דוגמת ארמונות). קרל מצא גם במוזיקה עניין רב, בייחוד כנחפש אליה פעמים רבות בעת ביקוריו בכנסייה.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Erich Kahler|שם=The Germans|מו"ל=Westview Press|שנת הוצאה=1985|עמ=45-46}}}}

 

== בין חוזה ורדן להקמה המחודשת ==

 

=== לאחר חוזה ורדן ===

* פרנקיה המערבית (ללא ברטאן)- עליה שלט שארל הקירח{{הערה|שם=הערה מספר 20170315051456:1|{{צ-ספר|מחבר=Peter H. Wilson|שם=Heart of Europe- A History of The Holy Roman Empire|מו"ל=Harvard University Press|שנת הוצאה=2016|פרק=מפות (מספר 2)}}}}

* פרנקיה המזרחית- עליה שלט לודוויג הגרמני{{הערה|שם=הערה מספר 20170315051456:1}}