פסטיבל סן רמו – הבדלי גרסאות

'''פסטיבל השירים האיטלקי''' או '''פסטיבל סן רמו''' (ב[[איטלקית]]: '''Festival della canzone italiana di Sanremo''' או '''Festival di Sanremo''') הוא תחרות פופולרית הנערכת מדי שנה מאז שנת [[1951]] בחודש [[פברואר]] ב[[איטליה]], בעיר [[סן רמו]]. משנת [[1951]] ועד שנת [[1976]] נערך הפסטיבל באולם של "קזינו סן רמו", ומשנת [[1977]] ועד היום נערך הפסטיבל באולם של "תיאטרון אריסטון". יוצא הדופן הוא פסטיבל סן רמו שנערך בשנת [[1990]], כאשר הפסטיבל נערך באותה שנה באולם "Nuovo Mercato dei Fiori" ("שוק הפרחים החדש").

פסטיבל סן רמו שימש כמקור השראה ל-"[[תחרות הזמר של האירוויזיון]]" הנערכת החל משנת [[1956]]. בשנים [[1956]]–1956–[[1966]], [[1972]], [[1997]], [[2011]]-[[2013]] ו-[[2015]], שימש הפסטיבל גם כתחרות הלאומית לבחירת השיר והנציג של איטליה לתחרות האירוויזיון, ובשנים [[1967]]–[[1969]] נשלח הזמר שזכה בפסטיבל לייצג את [[איטליה באירוויזיון]], אך עם שיר אחר מזה שביצע בפסטיבל. בשנת [[2011]] נשלח לאירוויזיון השיר שזכה בקטגוריית הזמר החדש הטוב ביותר ובשנת [[2012]] נבחר כנציג אחד הזמרים שהשתתף בפסטיבל. עד שנת [[1955]] שודר הפסטיבל ברדיו, והחל משנת [[1955]] משודר בטלוויזיה בערוץ הממלכתי האיטלקי, Rai Uno, בעזרת רשת האירוויזיון "Eurovision Network".

אמנים איטלקיים ידועים רבים ביותר לקחו חלק בפסטיבל סן רמו: זמרת השאנסונים והבלדות ה[[מצרית]] ממוצא איטלקי, [[דלידה]], הזמרים [[דומניקו מודוניו]], [[ג'יליולה צ'ינקווטי]], בובי סולו וקלאודיו וילה, לקחו חלק בתחרות כל אחד מספר פעמים במהלך שנות השישים והשבעים. זמרי הפופ [[טוטו קוטוניו]], [[אלבנו קאריזי]], [[רומינה פאוור]] ולהקת הפופ "ריקי ופוברי", לקחו חלק בתחרות במהלך שנות השבעים והשמונים. זמרי הפופ העכשוויים טיציאנו פרו ו[[לאורה פאוזיני]], לקחו חלק בתחרות במהלך שנות התשעים והאלפיים. זמר הפופ [[ארוס רמאצוטי]] לקח חלק בתחרות במהלך שנות השמונים וזמר האופרה [[אנדראה בוצ'לי]], לקח חלק בתחרות בשנות התשעים. כמו כן, אמנים רבים ממדינות נוספות כגון [[ארצות הברית]], [[ברזיל]], [[קנדה]] ו[[ישראל]], לקחו חלק בתחרות, ביניהם גם אמנים ידועים: צמד הזמרים האמריקאי, [[סוני בונו|סוני]] ו[[שר (זמרת)|שר]], לקחו חלק בחצי הגמר של הפסטיבל בשנת [[1967]] אך לא זכו להגיע לתחרות הגמר. הזמר הברזילאי [[רוברטו קרלוס (זמר)|רוברטו קרלוס]] זכה במקום הראשון בפסטיבל בשנת [[1968]]. הזמר הקנדי [[פול אנקה]] לקח חלק בתחרות בשנת [[1964]]. הזמרת הישראלית [[אחינועם ניני]] לקחה חלק בתחרות בשנת [[2006]] בדואט עם הזמר האיטלקי קארלו פאבה ובליווי רביעיית נגני כלי המיתר "סוליס", ושירם זכה במקום הראשון בקטגוריית "פרס המבקרים - מיה מרטיני" לשנת [[2006]].

בתקופה שלאחר [[מלחמת העולם השנייה]], אחת ההצעות שהוצעו כדי להחיות את המוניטין והכלכלה של העיר [[סן רמו]], הייתה ליצור פסטיבל מוזיקה שנתי שיתקיים בעיר. במהלך קיץ [[1950]], מנהל "קזינו סן רמו", פיירו בוסטי, והמנצח של תזמורת רשות השידור האיטלקית, RAI, ג'וליו ראזי, דנו ברעיון ליצור תחרות שירים שנתית, והחליטו לאחר דיונים רבים ליצור תחרות שירים שנתית שלא היה כמותה בעבר. פסטיבל סן רמו הראשון נערך ב"קזינו סן רמו" בתאריכים ה-[[29 בינואר|29]], [[30 בינואר|30]] ו-[[31 בינואר]] [[1951]], וכותרתו הרשמית הייתה "Festival della Canzone Italiana" ("פסטיבל השירים האיטלקי"). גמר הפסטיבל הראשון שודר ברשותב[[רשות השידור האיטקליתהאיטלקית]], Rai Radio 1, תחנת הרדיו השנייה בחשיבותה באיטליה. עשרים שירים לקחו חלק בפסטיבל הראשון, ובוצעו רק על ידי שלושה אמנים: נילה פיצי, דו פסאנו ואצ'יל טוגליאני. החל מפסטיבל סן רמו השלישי שנערך בשנת [[1953]], כל שיר בוצע על ידי שני אמנים שונים עם תזמורות וסידורים שונים. כעבור שנתיים, בשנת [[1955]], פסטיבל סן רמו שודר בפעם הראשונה בתולדותיו בערוצי הטלוויזיה, וכן חלק מגמר הפסטיבל שודר ברשות השידור האיטלקית, Rai 1. כמו כן, גמר הפסטיבל שודר באותה שנה גם במספר מדינות ברחבי אירופה כגון [[צרפת]], [[בלגיה]], [[גרמניה]], [[שווייץ]] ו[[הולנד]].

בשנת [[1964]], ג'יאני רברה, שארגן את פסטיבל סן רמו ה-14 במספרו, שינה את חוקי התחרות. חוקי התחרות החדשים דרשו שכל שיר בתחרות יש לבצע פעם אחת על ידי אמן איטלקי ופעם אחת על ידי אמן בינלאומי. כמו כן, חוקי התחרות החדשים אפשרו לכל אמן לבצע את השיר בכל שפה בה ירצה לבצע את השיר. כמו כן, אותם חוקים יושמו גם בשנה שלאחר מכן. בין השנים [[1967]]–[[1971]], שינו שוב את חוקי התחרות, והשירים בפסטיבל לא הצטרכו להתבצע על ידי אמנים בינלאומיים, אך כן הצטרכו להתבצע על ידי שני אמנים שונים. החל משנת [[1972]], כל שיר בפסטיבל מושר על ידי אמן אחר. בפסטיבל סן רמו בשנת [[1974]], האמנים המתחרים בתחרות פוצלו לשתי קבוצות שונות; "אמנים מבוגרים" ו"אמנים צעירים", ובתחרות זכה אמן אחד בלבד, בניגוד לתחרויות אחרות בהן זכו שני אמנים. האמנים בקבוצת ה"אמנים צעירים" הצטרכו לעבור דרך סיבוב שני, בעוד שהאמנים בקבוצת ה"אמנים מבוגרים" העפילו ישירות אל גמר התחרות. בשנת [[1977]], "קזינו סן רמו", שאירח את כל המהדורות הקודמות של התחרות, נאלץ לעבור שיפוצים נרחבים. בעקבות השיפוצים לא ניתן היה להמשיך לארח בו את התחרות, ולכן התחרות עברה ל"תיאטרון אריסטון". מאוחר יותר, "תיאטרון אריסטון" הפך למיקום הקבוע של התחרות, והתחרות נערכת בו באופן קבוע עד היום. "תיאטרון אריסטון" אירח את כל תחרויות פסטיבל סן רמו בכל שנה החל משנת [[1977]], אך יוצאת דופן הייתה התחרות שנערכה בשנת [[1990]], כאשר התחרות נערכה באולם "Nuovo Mercato dei Fiori" ("שוק הפרחים החדש").

בשנת [[1980]], את מקומה של התזמורת תפסה הקלטה אותה הקליטו מראש, ואילו הרשו לאמנים להופיע עם [[פלייבק]] בשנת [[1983]]. בשנים [[1984]]–[[1985]], כל האמנים בתחרות חויבו להופיע עם פלייבק, אך הרשו לאמנים להופיע שוב עם התזמורת בשנת [[1986]]. באותן שנים, נעשו בתחרות מספר שינויים; בשנת [[1982]], נוספה קטגוריה חדשה בשם "פרס המבקרים - מיה מרטיני", על שמה של הזמרת האיטלקייה [[מיה מרטיני]] שזכתה באותה שנה ראשונה בדעת צוות מומחים במוזיקה שהופעתה היא הטובה ביותר. החל משנת [[1983]], הפרס מוענק באופן רשמי במהלכה של התחרות. בשנת [[1984]], נוספה קטגוריה נוספת בשם: "הזמרים החדשים הטובים ביותר".

בפסטיבל סן רמו בשנת [[2009]], השיר "Luca era gay" (ב[[עברית]]: לוקה היה [[הומוסקסואל]]), שנכתב והושר על ידי הזמר האיטלקי, פוביה, נחשב על ידי מספר [[זכויות להט"ב#ארגונים למען זכויות להט"ב|ארגוני זכויות להט"בים]] כשיר אנטי-[[הומוסקסואל]]יםהומוסקסואלים. מחלוקת נוספת סביב שירו של פוביה, נבעה גם משמה של הדמות בשיר; לטענתו של אורליו מנקוסו, נשיא "Arcigay" (ארגון זכויות להט"ב איטלקי), השיר מתייחס לאדם בשם לוקה טולבי, שטען כי אדם בשם יוסף ניקולוסי נרפא מהיותו הומוסקסואל. פוביה הכחיש ודחה את טענותיהם של ארגוני זכויות להט"בים, וטען כי השיר מתייחס לגבר אותו הכיר בעת נסיעתו ברכבת, ושמו מסימיליאנו. עם זאת, השיר זכה במקום השני בתחרות.