בחירות ארציות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 188.64.206.204 (שיחה) לעריכה האחרונה של Matanyabot
מ ←‏יתרונות: ניסוח
שורה 9:
*השיטה הארצית, בשונה מהאזורית, אינה מעלה את כוחן של המפלגות הגדולות על חשבונן של הקטנות. הדבר מונע פגיעה בעיקרון הייצוגיות של הדמוקרטיה מפני שייתכנו זרמים או דעות בעם אשר קולם לא יישמע ולא ייוצג.
*במקרה של בחירות אזוריות חד נציגות, יכול להיווצר מצב בו הנציג הנבחר איננו זה שזכה ברוב הקולות מהאזור אלא בחלקם היחסי ועל כן איננו מייצג למעשה את רצון האזור ואין שמירה על עיקרון היחסיות.
*קביעת גבולות המחוזות עלולה להתבצע כך שתגרום עדיפות למפלגה מסוימת - [[הטיה בקביעת מחוזות בחירה]].
*בשיטה הארצית אין צורך לבצע רענון ובחינה מחדש מדי תקופה של החלוקה למחוזות.
*גם לאחר בחינה מחדש של המחוזות, לא יהיו כל המחוזות שווים בגודל האוכלוסיות שלהם., כךולכן ייווצרבמקרה מצבשל בומחוזות בעלי אותו מספר נציגים בפרלמנט, אזרח ממחוזמהמחוז בעל אוכלוסייההאוכלוסייה מעטההמעטה יהיה בעל השפעה גדולה יותר מלאזרחמאזרח הגרמהמחוז במחוז מאוכלס (בהנחה שלשנתי המחוזות אותה כמות מייצגים בפרלמנט)המאוכלס. כך למשל, ב[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2000|בחירות לנשיאות ארצות הברית 2000]], מדינה בה נהוגה השיטה האזורית, ניצח דווקא המועמד שזכה בפחות קולות.
* בשיטה זו יש אין בזבוז של קולות, בשונה מן השיטה האזורית. כך בשיטה האזורית, במחוזות להן נציג יחיד, קולותיהם של הבוחרים שלא הצביעו עבור המועמד הזוכה יורדים לטימיון ואינם מיוצגים בפרלמנט. תופעה זו מחלישה את המעורבות הפוליטית ומביאה לאדישות פוליטית.