הסנגוריה הצבאית – הבדלי גרסאות

חוק השיפוט הצבאי עיגן לראשונה את מעמדו של הסצ"רהסנגור הצבאי הראשי כעוזרו של [[הפרקליטות הצבאית|הפרקליט הצבאי הראשי]], וכן הרחיב את זכות הייצוג על-ידי סנגור צבאי בהליך הפלילי. בשנת 1976 נחקקה הוראת הפיקוד העליון 2.0613 - "הפרקליטות הצבאית", המגדירה את תפקידיה של הפרקליטות הצבאית ומשלימה את הוראות החוק. הוראה זו מעגנת את מעמדו המקצועי והעצמאי של הסנגור הצבאי, וקובעת כי בעת מילוי תפקידו לא יהיה סנגור צבאי נתון למרות מפקדיו, ותעמוד לנגד עיניו טובת הנאשם בלבד.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.idf.il/media/16980/020613.pdf|הכותב=|כותרת=הפ"ע 02.0613 הפרקליטות הצבאית, באתר הוראות הפיקוד העליון, סעיף 11|תאריך=|תאריך_וידוא=2019-03-20}}}} הוראה רלוונטית נוספת מצויה בפקודת הארגון של מפקדת הפרקליט הצבאי הראשי, המגדירה את תפקידיה ועצמאותה של הסנגוריה הצבאית. הוראה זו קובעת כי הסנגוריה הצבאית אינה כפופה מקצועית לפרקליט הצבאי הראשי.

ב-5 בינואר 1997, על רקע מתחים פנימיים ותקריות שאירעו בין הסנגוריה הצבאית לבין הפרקליטות הצבאית ובתי הדין הצבאיים, החליט [[אגף כוח האדם|ראש אכ"א]], בהסכמת הפצ"ר והסצ"ר, למנות צוות בדיקה אשר יבחן את כפיפותה, מעמדה וסדרי עבודתה של הסנגוריה הצבאית. בראש הצוות עמדו תא"ל (מיל') [[צבי ענבר]] ואל"ם (מיל') יצחק אקסל. הצוות התבקש לבחון את שאלת שיוכה הארגוני של הסנגוריה הצבאית לפרקליטות הצבאית; לבחון את תפקידיה וסמכויותיה של הסנגוריה הצבאית בהתאם לחוק ולפקודות; ולבחון את סדרי העבודה הקיימים בסנגוריה הצבאית וממשקי העבודה שלה עם הפרקליטות הצבאית ובתי הדין הצבאיים. ב-22 ביוני 1997 פרסם הצוות שורה של המלצות, ובראשן הותרת הסנגוריה הצבאית כחלק מהפרקליטות הצבאית, בכפוף לשימור עצמאותה, והעלאת תקן הסצ"ר לדרגת אל"ם. המלצות אלהאלו יושמו בפועל.