יחסי ירדן–ישראל – הבדלי גרסאות

תחילה היו הקשרים בין ההסתדרות הציונית לבין האמירות החדשה מעטים אולם ב-[[5 במרץ]] [[1926]] קיבל [[פנחס רוטנברג]], מראשי התנועה, זיכיון לתקופה של שבעים שנה לניצול מי הירדן ומי הירמוך להספקת חשמל בארץ ישראל וב[[עבר הירדן]]. עבודות הבנייה של המפעל ב[[נהריים]], אשר הוקם על ידי פנחס רוטנברג החלו באוגוסט שנת [[1927]]. ב-[[9 ביולי]] [[1932]] נחנך האתר באופן רשמי, בהשתתפות [[הנציב העליון]] של ארץ ישראל סר [[ארתור ווקופ]], נציב [[בריטניה]] בעבר הירדן קולונל קוקס, האמיר [[עבדאללה הראשון, מלך ירדן|עבדאללה]] ופנחס רוטנברג. סמוך למפעל בנהריים הוקם ב[[עבר הירדן המזרחי]] (קרי בשטח האמירות) יישוב לשיכון עובדי המפעל ומשפחותיהם - [[תל אור]] שהיוותה את היישוב היהודי היחיד בממלכה. בנוסף על תחנת הכוח עצמה הקימה [[חברת החשמל]] מתקנים להספקת חשמל גם בארמונות המלך.

 

 

לפני [[מלחמת העצמאות]] התנהל משא ומתן חשאי בין הנהגת [[היישוב]], באמצעות גולדה מאירסון (לימים [[גולדה מאיר]]) מהמחלקה המדינית של [[הסוכנות היהודית]], לבין המלך, שכלל חילופי מכתבים ושתי פגישות. הפגישה הראשונה נערכה בנהריים ב-[[17 בנובמבר]] [[1947]] (בהשתתפותם של [[אליהו ששון]] ו[[עזרא דנין]] מהצד היהודי), ובה נדונו אפשרויות לשיתוף פעולה אחרי קבלת [[תוכנית החלוקה]]. בין השאר הציע עבדאללה הקמת רפובליקה יהודית עצמאית בארץ ישראל במסגרת המונרכיה הירדנית, שתכלול [[צבא]] ו[[פרלמנט]] משותפים, ושאל את גולדה מה דעתה על האפשרות שיספח לירדן את החלק הערבי של ארץ ישראל. על כך השיבה המשלחת היהודית שהיא תראה זאת בחיוב, אם הוא לא יפריע להקמת המדינה היהודית.