ירדן – הבדלי גרסאות

לקראת מפלתם המקווה של העות'מאנים ב[[המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה|מערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה]] עסקו [[הסכם סייקס פיקו]], [[מכתבי חוסיין-מקמהון]] ו[[הצהרת בלפור]] בעתידו של חבל ארץ זה. לאחר כיבושו מידי העות'מאנים על ידי [[חיל המשלוח המצרי (1916)|חיל המשלוח המצרי]] ב[[קרב עבר הירדן השלישי (1918)|קרב עבר הירדן השלישי]] באוקטובר 1918, הוכפף השטח ל[[מנהלת שטחי האויב הכבושים]]{{אנ|Occupied Enemy Territory Administration}} מזרח, ובפועל עם נסיגת הכוח הבריטי היה תחת אחריות כוחותיו של [[פייסל הראשון, מלך עיראק|פייסל הראשון]], שליטה של [[הממלכה הערבית של סוריה]] שבתורם היו כפופים למפקד כוח המשלוח הגנרל [[אלנבי]]. מקץ הממלכה ביולי 1920 ועד אפריל 1921 עת התכנסה [[ועידת קהיר (1921)|ועידת קהיר]] נותר עבר הירדן המזרחי [[שטח הפקר]].{{הערה| Norman Bentwich, England in Palestine, p51, "The High Commissioner had ... only been in office a few days when Emir Faisal ... had to flee his kingdom" and "The departure of Faisal and the breaking up of the Emirate of Syria left the territory on the east side of Jordan in a puzzling state of detachment. It was for a time no-man's-land. In the Ottoman regime the territory was attached to the Vilayet of Damascus; under the Military Administration it had been treated a part of the eastern occupied territory which was governed from Damascus; but it was now impossible that that subordination should continue, and its natural attachment was with Palestine. The territory was, indeed, included in the Mandated territory of Palestine, but difficult issues were involved as to application there of the clauses of the Mandate concerning the Jewish National Home. The undertakings given to the Arabs as to the autonomous Arab region included the territory. Lastly, His Majesty's Government were unwilling to embark on any definite commitment, and vetoed any entry into the territory by the troops. The Arabs were therefore left to work out their destiny."}} בשנת [[1921]], בעקבות ועידת קהיר (1921) ובהסתמך על סעיף 25 של כתב המנדט על ארץ ישראל, החליטה [[הממלכה המאוחדת]] לנתק את האזור שממזרח ל[[נהר הירדן]] (למעט שטחים ב[[עמק הירדן]] דרומית ל[[ים כנרת]] ומזרחית לו ול[[הירדן|ירדן]] הצפוני) משטח המנדט, ולכונן בו את [[אמירות עבר הירדן]] בראשות [[עבדאללה הראשון, מלך ירדן|עבדאללה הראשון]], שהוא ומשפחתו ([[השושלת ההאשמית]]) עזרו רבות לבריטים במלחמתם בשלטון הטורקי. אמירות עבר הירדן הייתה ישות אדמיניסטרטיבית נפרדת מארץ ישראל, אולם הייתה כפופה ל[[הנציב העליון|נציב העליון]] הבריטי. בשנת [[1946]] קיבלה האמירות עצמאות והפכה ל"ממלכה ההאשמית של עבר הירדן", וה[[אמיר]] עבדאללה הפך ל[[מלך]].

 

 

פייסל הראשון, בנו השני של [[חוסיין בן עלי]], הומלך למלך הראשון של [[עיראק]] לאחר גירושו מסוריה והקים את '''הממלכה ההאשמית של עיראק''', ו[[עבדאללה הראשון, מלך ירדן|עבדאללה הראשון]], בן נוסף של חוסיין בן עלי, הומלך למלך הראשון של ירדן והקים את '''הממלכה ההאשמית של עבר הירדן'''. בכך חיזק [[השושלת ההאשמית|בית המלוכה ההאשמי]] את שליטתו באזור הצפוני אותו קיבלו הבריטים במנדט שלהם, זאת מול כוחו העולה של [[בית סעוד]] שהצליח לכבוש את כל השבטים באזור הדרומי של חצי האי ערב.