הבדלים בין גרסאות בדף "היסטוריה של ממלכת ירדן"

מ (בוט החלפות: \1אמיתי\2)
 
==האמירות הירדנית ההאשמית - ירדן בין השנים 1946-1919==
לקראת מפלתם המקווה של העות'מאנים ב[[המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה|מערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה]] עסקו [[הסכם סייקס פיקו]], [[מכתבי חוסיין-מקמהון]] ו[[הצהרת בלפור]] בעתידו של חבל ארץ זה. לאחר כיבושו מידי העות'מאנים על ידי [[חיל המשלוח המצרי (1916)|חיל המשלוח המצרי]] ב[[קרב עבר הירדן השלישי (1918)|קרב עבר הירדן השלישי]] באוקטובר 1918, הוכפף השטח ל[[מנהלת שטחי האויב הכבושים]]{{אנ|Occupied Enemy Territory Administration}} מזרח, ובפועל עם נסיגת הכוח הבריטי היה תחת אחריות כוחותיו של [[פייסל הראשון, מלך עיראק|פייסל הראשון]], שליטה של [[הממלכה הערבית של סוריה]] שבתורם היו כפופים למפקד כוח המשלוח הגנרל [[אלנבי]]. מקץ הממלכה ביולי 1920 ועד אפריל 1921 עת התכנסה [[ועידת קהיר (1921)|ועידת קהיר]] נותר עבר הירדן המזרחי [[שטח הפקר]].{{הערה| Norman Bentwich, England in Palestine, p51, "The High Commissioner had ... only been in office a few days when Emir Faisal ... had to flee his kingdom" and "The departure of Faisal and the breaking up of the Emirate of Syria left the territory on the east side of Jordan in a puzzling state of detachment. It was for a time no-man's-land. In the Ottoman regime the territory was attached to the Vilayet of Damascus; under the Military Administration it had been treated a part of the eastern occupied territory which was governed from Damascus; but it was now impossible that that subordination should continue, and its natural attachment was with Palestine. The territory was, indeed, included in the Mandated territory of Palestine, but difficult issues were involved as to application there of the clauses of the Mandate concerning the Jewish National Home. The undertakings given to the Arabs as to the autonomous Arab region included the territory. Lastly, His Majesty's Government were unwilling to embark on any definite commitment, and vetoed any entry into the territory by the troops. The Arabs were therefore left to work out their destiny."}}
 
הקמתה של האמירות הירדנית בשנת [[1921]], בהנהגתה של [[השושלת ההאשמית]] שמקורה באזור ה[[חיג'אז]], לא אירעההייתה כתוצאהתוצאה ממאבקה של תנועה פוליטית מקרב תושבי האזור, או מעלייתה של [[זהות לאומית]] מובחנת מקרב אלו, אשר הובילה לדרישה הולכת וגוברת לעצמאות. בניגוד ל[[אירופה]], בה נולדה [[לאומיות|התנועה הלאומית]] במהלך [[המאה ה-19]], ובה המשיכה להכות גלים לאורך [[המאה ה-20]]. באזור [[המזרח התיכון]] [[לאומיות ערבית|התנועה הלאומית, בסגנונה הערבי]], הייתה אך נחלתם של מעטים, בעיקר בקרב חוגי המשכילים בערים המרכזיות במזרח התיכון, ביניהם [[ביירות]], [[איסטנבול]], ו[[בגדאד]]. בשאר האזורים, ומבחינת מרביתם המוחלט של תושבי [[האימפריה העות'מאנית]] המתפוררת, לא היו לרעיונות אלו דריסת רגל ממשית, לפחות במהלך ימיה הראשונים של [[מלחמת העולם הראשונה]]. עובדה זו אפשרה ל[[בריטניה]] ו[[צרפת]], שתי המעצמות המערביות בעלות האינטרס הגדול ביותר באזור בסופה של מלחמת העולם, לשרטט את פניו החדשים כמעט כראות עיניהם, בהתאם לאינטרסים הייחודיים של כל מעצמה, ובכפוף להתחייבויותיהן הקודמות לגורמים שונים באזור.
 
===התחייבויות קודמות כלפי המשפחה ההאשמית===
[[קובץ:Sharif H-focus.jpg|שמאל|ממוזער|200px|דיוקנו של השריף חוסיין על שטר של דינר ירדני. הכיתוב: '''"השריף חוסיין בן עלי (מלך הערבים)"''']]
[[קובץ:T. E. Lawrence, Herbert Samuel, Emir Abdullah - Amman 1921.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[תומאס אדוארד לורנס]], [[הרברט סמואל]], והאמיר [[עבדאללה הראשון, מלך ירדן|עבדאללה]] בעמאן, 1921]]
אחת מהתחייבויות אלו, אשר נעשתהניתנה עוד בימיה הראשונים של מלחמת העולם, הייתה בין המעצמה הבריטית, בייצוגו של [[הנרי מקמהון]], נציב בריטניה הגדולה במצרים, לשריף [[חוסיין בן עלי]], ה[[אמיר]] של העיר הקדושה [[מכה]] וראש [[השושלת ההאשמית|השושלת הערבית ההאשמית]]. במסגרת [[מכתבי חוסיין-מקמהון|חילופי מכתבים בין שני האישים לאורך השנים 1916-1915]], הסכים האמיר חוסיין לסייע לבריטים במאבק כנגד האימפריה העות'מאנית, וזאת במסגרת "[[המרד הגדול במדבר]]", כפי שייקרא לימים. בתמורה לסיוע זה, הסכימה בריטניה כי לאחר המלחמה האמיר ובני שושלתו יוכרו כריבונםכריבונים של שטחיםבשטחים מסוימים במזרח התיכון המאוכלסים באוכלוסייה ערבית, אף שלאששטחים הוגדרואלו במדויקלא שטחים אלוהוגדרו{{הערה|Kamal Suleiman Salibi, '''The Modern History of Jordan''', London: I.B. Tauris & co ltd, 1993, Pp. 72-80}}.
 
[[קובץ:Kingabdullahbinhussein.jpg|שמאל|ממוזער|200px|מלך ירדן עבדאללה הראשון]]