הבדלים בין גרסאות בדף "אריאל פורת"

נוסף בית אחד ,  לפני שנתיים
תיקון כיווניות הערת שוליים, תקלדה
(תיקון כיווניות הערת שוליים, תקלדה)
[[קובץ:Professor_Ariel_Porat.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אריאל פורת]]
'''אריאל פורת''' (נולד ב-[[1956]]) הוא [[פרופסור מן המניין]], והנשיא הנכנס של אוניברסיטת תל אביב, החל מקיץ 2019. מופקד ה[[קתדרה (אקדמיה)|קתדרה]] למשפט פרטי ע"ש אלן פוהר [[הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב|בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב]] (לשעבר [[דקאן]] הפקולטה), [[פרופסור אורח]] קבוע ב[[אוניברסיטת שיקגו]], חבר [[האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים|באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים]] וחתן [[פרס א.מ.ת]] למשפטים. ב[[מרץ]] [[2019]] נבחר פורת על ידי ועדת איתור לכהן כנשיא האוניברסיטה, במקומו של [[פרופסור]] [[יוסף קלפטר]]<nowiki/>ף ובאפריל אושר מינויו על ידי סנאט האוניברסיטה.
[[קובץ:Prof-porat.jpg|ממוזער|250px|אריאל פורת]]
 
אריאל פורת הצטרף לסגל הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב בשנת 1990, והוא מתמחה בתחום [[דיני נזיקין|דיני הנזיקין]] ו[[דיני חוזים|דיני החוזים]]. הוא כיהן בשנים 2002–2006 כדקאן הפקולטה למשפטים, וכיום הוא מופקד הקתדרה למשפט פרטי ע"ש אלן פוהר. הוא פרופסור אורח קבוע ב[[אוניברסיטת שיקגו]] (Fischel-Neil Distinguished Visiting Professor), וכיהן כפרופסור אורח באוניברסיטאות [[אוניברסיטת ניו יורק|ניו יורק]], [[אוניברסיטת קולומביה|קולומביה]], [[אוניברסיטת קליפורניה בברקלי|ברקלי]] ו[[אוניברסיטת וירג'יניה|וירג'יניה]]. כן נשא הרצאות במסגרות שונות, אף באוניברסיטאות [[אוניברסיטת הרווארד|הרווארד]], [[אוניברסיטת ייל|ייל]], [[אוניברסיטת סטנפורד|סטנפורד]], [[אוניברסיטת פנסילבניה|פנסילבניה]], [[אוניברסיטת מישיגן|מישיגן]] ועוד. הוא חבר ב-American Law Institute, המנסח את "[[המשפט המקובל]]" האמריקאי בכל תחומי המשפט, ובשנים 2008–2011 היה חבר הנהלת ה-American Law and Economics Association (הלא-אמריקאי הראשון שמונה לתפקיד זה).
 
פורת ייסד וערך (2003-2000) את כתב העת "[[Theoretical Inquiries in Law]]", הנחשב רב השפעה מבין כתבי העת העוסקים בתאוריה של המשפט ומדורג בדירוג הפופולרי של Washington and Lee Law School, כראשון בעולם מחוץ לארצות הברית.{{הערה|1= ניתן לראות את עמדתו בדירוג של Washington and Lee Law School,
יש לסמן non us ולקבל את דרוגו כראשון בכל הקטגוריות של כתבי העת המתפרסמים מחוץ לארצות הברית
http://lawlib.wlu.edu/LJ/index.aspx}}
כן עמד בראש מרכז-על צגלה למחקר בינתחומי של המשפט (2002-1997) וערך את [[כתב עת|כתב העת]] [[עיוני משפט]] של הפקולטה למשפטים (1991-92). הוא כיהן בוועדות שונות בפקולטה למשפטים ובאוניברסיטת תל אביב, בין היתר בוועדת המינויים של האוניברסיטה. ב-21 בפברואר 2008 פורסם שמו ברשומות כמועמד לכהונת שופט ב[[בית המשפט העליון]].
{{הערה|1=[http://www.pirsum.gov.il/nr/exeres/B63CC929-4EA7-4271-8A91-B9B5E947CDFB.htm הודעת הנהלת בתי המשפט]}}
 
,{{הערה|1=[http://www.tau.ac.il/admissions/outstanding/about.html אתר התוכנית]}} אשר החלה לפעול בפקולטה למשפטים בשנת 2004. על פי תוכנית זו, בוגרי בתי ספר תיכון באזורי פריפריה, רשאים להגיש את מועמדותם ללימודים באוניברסיטה על פי הישגיהם בבתי הספר שבהם למדו, ובלי לעבור [[בחינה פסיכומטרית]]. המתקבלים הם אלו אשר הצטיינו בלימודים התיכוניים בהשוואה לבני מחזורם בבית הספר שבו למדו. התוכנית מבוססת על ההנחה שניתן לנבא הצלחה בלימודים האקדמיים על פי השוואת הישגיהם של המועמדים להישגי בני הקבוצה ממנה באו, ולא על פי השוואת הישגיהם להישגי בני קבוצות אחרות, חזקות יותר מבחינה חברתית וכלכלית.
{{הערה|1=[[תמרה טראובמן]] ויולי חרומצ'נקו, "[http://news.walla.co.il/?w=/21/872186 מסלול הקבלה למצטיינים מהפריפריה יורחב לכל הפקולטות באוני' ת"א]", '''הארץ''', 10 במרץ 2006}}
בראיון ל-The Chronicle of Higher Education אומר פורת שעשרת התלמידים שנתקבלו לתוכנית בשנה הראשונה סיימו את שנת הלימודים בממוצע גבוה יותר מזה של שאר התלמידים בפקולטה.{{הערה|1=Haim Watzman, "Top Israeli University Expands Program for Disadvantaged Students". '''The Chronicle of Higher Education'''. 24.3.06|שמאל=כן}} בשנת 2006 אומצה התוכנית על ידי כל פקולטות האוניברסיטה, ואף אוניברסיטאות אחרות החלו מגלות בה עניין.{{הערה|1={{הארץ|תמרה טראובמן ויולי חרומצ'נקו|לפי הפסיכומטרי, היא בכלל לא הייתה מתקבלת|1.1036141|16 באוגוסט 2005}}}}
 
==מחקרים עיקריים==
ספרו הראשון של פורת "הגנת אשם תורם בדיני חוזים" (1997), מציע להכיר בעקרון האשם התורם בדיני החוזים, ובפתרון של חלוקת האחריות החוזית במקרים של [[הפרת חוזה]]. על פי דיני החוזים המסורתיים, במקרה של תקלה בביצוע החוזה, מוגדר אחד מן הצדדים לחוזה כאחראי לתקלה, והאחריות לנזקיה מוטלת כולה על כתפיו. ה[[תזה]] של הספר היא, שבמקרים רבים הן המפר והן הנפגע תרמו באשמם להפרת החוזה או לגרם הנזק, והאחריות לנזקי ההפרה צריכה להתחלק ביניהם.
בפסק דין מנחה
{{הערה|1=ע"א 3912/90 Eximin S.A., תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, פ"ד מז(4) 64.
}}
אימץ בית המשפט העליון את התזה של הספר עוד לפני שפורסם, וזאת בהסתמך על עבודת הדוקטורט עליה מבוסס הספר, וקלט את [[דוקטרינה|דוקטרינת]] האשם התורם החוזי אל תוך המשפט הישראלי. מאז מתן פסק הדין נפסקו עשרות רבות של פסקי דין בערכאות השונות אשר החילו את הגנת האשם התורם במצבים שונים, תוך הסתמכות על ספרו של פורת.
פורת פרסם את תמצית התזה שלו אף בחו"ל, ואחד ממאמריו בנושא צוטט על ידי בית המשפט העליון של אוסטרליה.
{{הערה|1= בית המשפט העליון של אוסטרליה: Astley v Austrust Ltd. 197 CLR. }}
 
===אחריות נזיקית במצבי אי ודאות, ודוקטרינת הנזק הראיתי===
במשותף עם פרופסור [[אלכס שטיין]], כיום שופט [[בית המשפט העליון]], פרסם פורת בהוצאת הספרים של [[אוניברסיטת אוקספורד]] ספר הנקרא (2001) "Tort Liability under Uncertainty". פרקים אחדים מן הספר פורסמו על ידי פורת עוד קודם לכן כמאמרים.
{{הערה|1="אחריות קיבוצית בדיני נזיקין", '''משפטים''', כג 311 (1994).}}{{הערה|1="פיצוי בגין יצירת סיכון ופגיעה בסיכוי", '''[[עיוני משפט]]''', כג (2000) 605.}}
הספר מציג שלל מצבים שבהם קיימת אי ודאות באשר לגרם נזקים, ודן בשאלה אם יש להטיל אחריות משפטית בגין גרימתם, ואם כן על מי. בסוג אחד של מצבים לא ידוע מי גרם את הנזק, אך ידועה שורה של מזיקים אפשריים שמישהו מביניהם גרם לנזק באשמו (למשל, שנים שירו ברשלנות בנשקם, אדם נפגע מירייתו של אחד מהם, אך לא ניתן לדעת מירייתו של מי). בסוג שני של מצבים בני אדם רבים סובלים נזק, ברור שרק חלקם נפגעו עקב אשמו של המזיק, אך לא ניתן לדעת מיהם (למשל, חיילי השייטת שצללו בקישון ולקו במחלות שונות, רק חלקם ניזוקו עקב הצלילה במים המזוהמים אך לא ידוע מיהם מבין כלל החולים). בסוג שלישי של מצבים אדם אחד יוצר באשמו סיכון כלפי אדם אחר שניזוק, אך לא ברור אם הנזק נגרם עקב התממשות הסיכון או עקב סיבות אחרות (למשל, רופא המגביר ברשלנותו את סיכונו של חולה אשר אינו מחלים, אך לא ברור אם אי ההחלמה נגרמה עקב רשלנותו של הרופא). הספר מנתח מצבים אלו, וכן מצבים רבים נוספים מנקודת מבט עיונית, ומציע פתרונות פרקטיים לבתי המשפט.
בנוסף, מציע הספר אימוץ של [[דוקטרינה]] משפטית חדשה הנקראת "דוקטרינת הנזק הראייתי". דוקטרינה זו פותחה עוד קודם לכן על ידי מחברי הספר בכתיבה קודמת שלהם, בארץ ובחו"ל, וביסודה הרעיון, שאם אדם גורם לאי ודאות המונעת מאדם אחר לממש את זכויותיו כלפי המזיק, יוצר אי הוודאות אחראי מבחינה משפטית, בהתקיים תנאים מסוימים, ל"נזק הראייתי" לו גרם. במקרים מסוימים אחריותו של יוצר הנזק הראייתי תהיה נזיקית, ובמקרים אחרים היא תביא להעברת נטל השכנוע לכתפיו. במקרה אחרון זה אם לא יצליח יוצר הנזק הראייתי להוכיח שלא הוא שגרם לנזק הישיר אשר לגבי גרימתו קיימת אי ודאות, תוטל עליו אחריות בגינו. דוקטרינת הנזק הראייתי נקלטה בפסיקה בישראל ונעשה בה שימוש במאות רבות של פסקי דין, בין היתר במצבים שבהם עקב אי סדרים וחסרים בתיקים רפואיים, אין החולה שניזוק במהלך הטיפול הרפואי יכול לדעת כיצד ניזוק. בתי המשפט העבירו במקרים אלו את נטל השכנוע לכתפי בית החולים בו ניתן הטיפול הרפואי, על מנת שיוכיח שהנזק לא נגרם עקב [[רשלנות רפואית]], שאם לא יצליח לעמוד בנטל יישא בנזקי החולה.
הספר, וכן המאמרים שפרסם פורת בתחום (לפני ואחרי פרסום הספר), צוטטו בהרחבה עשרות רבות של פעמים בפסקי דין, הן של בית המשפט העליון והן של בתי משפט אחרים, והשפיעו באופן משמעותי על פיתוח התחום. בין היתר צוטט הספר על ידי עורכי ה-Restatement of the Law, Torts, 3d, ובכך תרם לעיצובה של הדוקטרינה של אחריות בגין פגיעה בסיכויים (סוג המצבים השלישי שתואר לעיל) גם במשפט האמריקאי.
 
===דיני הרשלנות===
אחדים מכתביו של פורת עוסקים בפיתוחם של דיני הרשלנות. בשנים ממאמריו
("The Many Faces of Negligence",
{{הערה|1=(The Many Faces of Negligence" 4 '''[[Theoretical Inquiries in Law]]''' 105 (2003".}}
מאמר זה
{{הערה|1=(Does Risk to Oneself Increase the Care Owed to Others? Law and Economics in Conflict" 29 '''Journal of Legal Studies''' 19 (2000".}}
מציג טעון שבניגוד ל[[אינטואיציה]], בעת שבית משפט קובע אם המזיק התרשל, עליו לשקול לא רק את הסיכון שיצר כלפי הניזוקים בכוח, אלא גם את הסיכון שיצר כלפי עצמו. הטעון במאמר התקבל על ידי עורכי ה-Restatement of the Law, Torts, 3d, וכן על ידי בית המשפט העליון של ישראל.
{{הערה|1=ב ע"א 3510/99 ולעס נ' אגד, פ"ד נה(5) 826.
}}
 
===דרכי התמודדות עם תופעת הרפואה המגננתית===
רבים מכתביו של פורת עוסקים בתחום האחריות של רופאים ובתי חולים. בצד כתיבה הממליצה להטיל אחריות נזיקית על רופאים ובתי חולים כאשר רישומים רפואיים נמצאו לוקים (נזק ראייתי), וכתיבה אחרת הממליצה להטיל אחריות נזיקית במקרים שבהם קיימת אי ודאות אם הנזק נגרם על ידי רשלנות הרופא (אחריות בגין הגברת סיכון), מציע פורת לצמצם את אחריותם של הרופאים והמוסדות הרפואיים במקרים רבים אחרים.
במאמר אחד (Offsetting Risks)
,{{הערה|1=(Offsetting Risks" 106 '''Michigan Law Review''' 243 (2007".}} הציע פורת להפחית באופן משמעותי את אחריותם של רופאים אשר העדיפו ברשלנות דרך טיפול אחת על פני דרך טיפול אחרת וגרמו עקב כך נזק לחולה, וזאת אם ההעדפה הרשלנית לא רק הגדילה את סיכוני החולה, אלא בד בבד אף הפחיתה סיכונים אחרים שלו. על פי הנטען על ידי פורת, קבלת הטעון שלו עשויה להביא למיתון תופעת הרפואה המגננתית ולהוזלתו של השירות הרפואי. במאמרים קודמים ("The Many Faces of Negligence"
{{הערה|1= (The Many Faces of Negligence" 4 '''Theoretical Inquiries in Law''' 105 (2003". }}
* "Private Production of Public Goods: Liability for Unrequested Benefits" 108 '''Michigan Law Review''' 189 (2009)
* "Criminal Responsibility for Unspecified Offenses" 94 '''Minnesota Law Review''' 261 (2009) (with [[אלון הראל|A. Harel]])
* "Offsetting Risks" 106 '''Michigan Law Review''' 243 (2007).
* "Total Liability for Excessive Harm" 36 '''[[The Journal of Legal Studies|Journal of Legal Studies]]''' 63 (2007) (with [[רוברט קוטר|R. Cooter]]).
* "Promoting Consensus in Society Through Deferred-Implementation Agreements" 56 '''University of Toronto L.J.''' 151 (2006) (with [[עמרי ידלין|O. Yadlin]]).