הבדלים בין גרסאות בדף "התקופה העות'מאנית בארץ ישראל"

מ (בוט החלפות: \1מיסים, ]])
תגית: תו כיווניות מפורש
ההפסקה היחידה בשלטון העות'מאני הייתה בשנים [[1831]]–[[1840]], כאשר [[מוחמד עלי (שליט מצרים)|מוחמד עלי]], ששלט מטעם הסולטאן במצרים, מרד בו בתמיכת הצרפתים. מוחמד עלי כבש את ארץ-ישראל וסוריה והתקדם לעבר הבירה קושטא. כיבוש הארץ הביא לשינוי דמוגרפי מהותי. [[איברהים פאשה]] (בנו של מוחמד עלי) הביא עמו עשרות אלפי מצרים, ביניהם גם פלאחים, לשם ביצוע עבודות שונות ועל מנת לקבץ סביבו נאמני שלטון. מצרִים אלה התיישבו בכפרים ובערים, בייחוד בשפלת החוף שהייתה למעשה ריקה, לדוגמה ביישוב ערב-אוּפּי בוואדי חוורה ([[עמק חפר]]) והיישוב ערב-דמארה באזור חדרה; שכונות מצריות אחדות ביפו וכפרים בסביבתה, כגון [[פג'ה]], [[סומייל]], [[ג'לג'וליה]], אמלבס ([[פתח תקווה]]), קובּיבה ([[כפר גבירול]]); תושבי קטרה ([[גדרה]]) באו בתקופה זו מ[[לוב]]; ב[[ואדי ערה|וואדי ערה]] ודרומית לו, התיישבו מאות משפחות של [[מהגר]]ים מצריים בכפרים [[עארה]], [[ערערה]], [[כפר קרע]], [[כפר קאסם]], [[טייבה]], [[קלנסואה]], [[אום אל פאחם]] ואחרים. בעזרת בריטניה ורוסיה החזירו לעצמם העות'מאנים את השלטון, ובתמורה לסיוע נאלצו לחתום על הסכמי ה[[קפיטולציות]], אשר פגעו בריבונותם. ההסכמה לחתום על הסכמים אלו, שהיו פגיעה מהותית בסמכות האימפריאלית של העות'מאנים, היו ביטוי לחולשתה ההולכת והגוברת של האימפריה מול מעצמות אירופה.
 
ב-[[1864]] עבר 'חוק הווילאייטים' שחילק את הארץ בין שני מחוזות. [[ביירות (וילאייט)|וילאייט ביירות]] שכללה את [[סנג'ק (האימפריה העות'מאנית)|סנג'ק]] [[שכם]], סנג'ק [[עכו]] וסנג'ק [[ביירות]], ו[[סוריה (וילאייט)|וילאייט סוריה]] המכונה גם [[וילאייט]] [[דמשק]] שכללה את סנג'ק [[חורן]], סנג'ק [[אל-כרך]], סנג'ק דמשק וסנג'ק [[ירושלים]]. ב-[[1887]] נותק סנג'ק ירושלים ונקשר ישירות ל[[השער הנשגב|שער העליון]].{{הבהרה|דרוש מקור.לא ב-1872? ראו פסקה הבאה}}
 
ארבעה מהסנג'קים העות'מאנים חופפים כמעט לגבולות לארץ ישראל [[המנדט הבריטי|המנדטורית]]: סנג'ק עכו וסנג'ק שכם - שניהם כפופים לווילאייט ביירות, וסנג'ק ירושלים וסנג'ק עזה - שניהם מאוגדים במסגרת מותצרפליק ירושלים וכפופים ישירות לשלטון המרכזי ("השער הנשגב") ב[[איסטנבול]], החל משנות השבעים של המאה ה-19.