המשלחת הצפונית – הבדלי גרסאות

השלב הראשון הסתיים בפיצול פוליטי בשנת [[1927]] בין שני פלגים של מפלגת העם הלאומית: פלג ננג'ינג הימני, בהנהגתו של צ'יאנג, והפלג השמאלי של ווהאן, בראשות [[וואנג ג'ינגוויי]]. [12] <ref>Taylor, Jay (2009). ''The Generalissimo''. Cambridge: Harvard University Press. p.68</ref> הפיצול נוצר בחלקו עקב טיהור ה[[קומוניזם|קומוניסטים]] שביצע צ'יאנג בתוך הקואומיטנג שסימן את סוף החזית המאוחדת. במאמץ למנוע את הפילוג, צ'יאנג קאי-שק התפטר מתפקידו כמפקד הצבא הלאומני באוגוסט 1927, ויצא לגלות ב[[יפן]]. [13]<ref>Taylor, Jay (2009). The Generalissimo. Cambridge: Harvard University Press. p.72</ref>

בנו, [[ג'אנג זואליאנג]], תפס את מקומו כמנהיג חבורת פנגטיאן, בדצמבר [[1928]] הוא הכריז ​​כי מנצ'וריה תקבל את סמכותה של הממשלה הלאומנית ב[[נאנג'ינג]]. מבצע ״המשלחת הצפונית״ הסתיים בהצלחה וסין התאחדה, והייתה זו את תחילת ״[[עשור נאנג'ינג]]״. [15]<ref>Taylor, Jay (2009). The Generalissimo. Cambridge: Harvard University Press. p.83</ref>

בשנות ה -20, ממשלת בייאנג. שבסיסה ב[[בייג'ינג]] זכתה להכרה בינלאומית כממשלה הסינית הלגיטימית. אך חלק ניכר מן הארץ לא היה בשליטתה, ונשלט כמובלעות על ידי [[תקופת המצביאים|מצביאים שונים]]. הקואומיטאנג, שבסיסו היה ב[[גואנגג'ואו|גואנגזו]] (קנטון), שאף להיות המפלגה לשחרור לאומי. במקביל חיזקה המפלגה ה[[קומוניזם|קומוניסטית]] הסינית את שורותיה כדי להתכונן למסע נגד השליטים המצביאים בצפון סין, במטרה לאחד את המדינה מחדש. הכנה זו כללה שיפור הכוח הפוליטי והצבאי של הקואומיטנג. [[סון יאט-סן|סון יאט סן]], לפני מותו (מייסד ברפובליקה הסינית) במרץ [[1925]] תמך בשיתוף הפעולה הסיני-סובייטי, שהיה מעורב ביצירת חזית מאוחדת עם המפלגה הקומוניסטית של סין.[17] <ref>Wilbur, Clarence Martin; How, Julie Lien-ying (1989). Missionaries of Revolution: Soviet Advisers and Nationalist China, 1920-1927. Cambridge, Massachusetts: Harvard University Press. p .11</ref> הזרוע הצבאית של הקואומיטנג, הייתה ״הצבא המהפכני הלאומי״ ( NRA. [18<ref>Kwong, Chi Man (2017). War and Geopolitics in Interwar Manchuria. Zhang Zuolin and the Fengtian Clique during the Northern Expedition, pp. 149-160</ref> . [[צ'יאנג קאי שק|צ'יאנג קאי-שק]], שהפך לבן חסותו של סון כבר בשנת [[1922]], מונה למפקד ה[[אקדמיה צבאית|אקדמיה הצבאית]] של [[וומפואה]] ב -[[1924]], והפך במהירות למתמודד כיורשו של סון. [19]<ref>Taylor, Jay (2009). ''The Generalissimo''. Cambridge: Harvard University Press. , p.41</ref>

ב־[[30 במאי]] [[1925]] התכנסו ה[[סטודנט]]ים הסינים ב[[שאנגחאי|שנחאי]] והשתתפו ב[[הפגנה|הפגנות]] נגד ההתערבות הזרה בסין. [20]<ref>Wilbur, Clarence Martin; How, Julie Lien-ying (1989). ''Missionaries of Revolution: Soviet Advisers and Nationalist China, 1920-1927''. Cambridge, Massachusetts: Harvard University Press, p.22</ref> בתמיכת הקוואומיטנג, הם קראו ל[[אמברגו|חרם]] על סחורות זרות וביקשו לשים סוף להסדר, שנשלט על ידי ה[[בריטים]] וה[[ארצות הברית|אמריקאים]]. ה[[משטרה]] העירונית של שנחאי, שהופעלה בעיקר על ידי הבריטים, פתחה באש על קהל המפגינים. תקרית זו עוררה זעם בכל רחבי סין, והגיעה לשיאה ב[[שביתת קנטון-הונג קונג]], שהחלה ב -18 ביוני, והוכיחה את עצמה כמקום גיוס פורה לקומוניסטים. [21]<ref>ordan, Donald A. (1976). The Northern Expedition: China's National Revolution of 1926-1928. Honolulu: University Press of Hawaii.p.11</ref>

ב־[[20 במרץ|20 במארס]] [[1926]] הוא ביצע טיהור של מתנגדיו הקומוניסטים למסע המוצע של ממשלת גואנגג'ואו וצבאה, הידוע בשם ״[[מרד קנטון]]״. במקביל, עשה צ'יאנג מהלכים פייסניים כלפי [[ברית המועצות]], וניסה לאזן את הצורך בסיוע סובייטי במאבק נגד השליטים הצבאיים, וחששותיו לגבי ההשפעה הגוברת של הקומוניסטים בתוך מפלגת העם.<ref>Jordan, [22]Donald A. (1976). ''The Northern Expedition: China's National Revolution of 1926-1928''. Honolulu: University Press of Hawaii. pp. 39-40</ref> [23] בעקבות המרד בקנטון, צ'יאנג ניהל משא ומתן לפשרה, שבו הוצאו חברי המפלגה הקיצונית, כגון [[וו טייה-צ'נג]], מתפקידם. בכך הצליח צ'יאנג להוכיח את תועלתו לנותן חסותו הסובייטי - [[יוסיף סטלין|ג'וזף סטלין]]. הסיוע הסובייטי לממשלת הקואומיטאנג נמשך, וכך גם שיתוף הפעולה עם המפלגה הקומוניסטית הסינית. [[קואליציה]] שבירה בין אנשי הימין-מרכז בהנהגת צ'יאנג לבין אנשי השמאל של המפלגה הקומוניסטית הסינית. הקואלציה הצליחה להחזיק מעמד והניחה את היסודות ל״משלחת הצפונית״. [24]<ref>Jordan, [25]Donald A. (1976). ''The Northern Expedition: China's National Revolution of 1926-1928''. Honolulu: University Press of Hawaii.pp. 42-49</ref>

ב־[[1926]] היו שלוש קואליציות גדולות של [[תקופת המצביאים|מצביאים צבאיים]] בכל רחבי סין, שהיו עוינות את הממשלה בגואנגג'ואו. הכוחות של [[וו פאיפו]] כבשו את מחוזות [[חונאן|הונאן]], [[חוביי|הוביי]] ו[[חנאן|הנאן]] הצפוניים. הקואליציה של [[סאן צ'ואנפנג]] שלטה על מחוזות [[פוג'יין|פוג'יאן]], [[ג'ג'יאנג]], [[ג'יאנגסו]], [[אנחווי]] ו[[ג'יאנגשי]]. הקואליציה החזקה ביותר, בהנהגתו של [[ג'אנג דזוו-לין|ג'אנג דזואו-לין]], שלטה במנצ'וריה, ב[[שאנדונג]] ובג'ילי. [26]<ref>Wilbur, C. Martin (1983). The Nationalist Revolution in China, 1923-1928. Cambridge: Cambridge University Press, p.56</ref> כדי להתמודד עם המשלחת הצפונית, ג'אנג זואלין בסופו של דבר יצר ברית של מצביאים של צפון סין.